הכרעת דין וגזר דין בעבירות חמורות של שוטרים

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 19411-10-18 מדינת ישראל נ' עסאפה בפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – באמצעות פמ"מ וע"י עו"ד דודי ענבר הנאשמים מוחי אלדין עסאפה – ע"י עו"ד דוד גולן גזר דין

ע"פ 7162/19 ראש נגד מדינת ישראל [3.1.21]: ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, במסגרתם הורשע המערער בבצוע עבירות של הריגה ונהיגה בשיכרות.

ת"פ (מחוזי מרכז) 31284-05-14 מדינת ישראל נ' בן יהודה [20.4.16] (הוגש על-ידי התביעה): הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, ולאחר שנשמעה כל פרשת התביעה, בבצוע עבירות של הריגה, נהיגה בשיכרות, אי ציות לתמרור אדום, הפרת הוראה חוקית, תקיפת זקן וגרימת חבלה חמורה, ותקיפה והפרעה לשוטר.

...

הערעור נדחה, תוך שצוין: "על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באשתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עיקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המשטרה והמעבדה, גם בית המשפט משתתף במלחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשכרות בפרט. זוהי מלחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו" (פסקה 4).

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 5 - 9 שנות מאסר בפועל לצד פסילה בפועל למשך שנים ופיצוי משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, הכרעתי היא, שיש להעמיד את עונשו של הנאשם באמצע המתחם לצד פסילה ממושכת ופיצוי, ובהתאם אני גוזרת את דינו כדלקמן: 7 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על-פי רישום שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים שיימנו מיום 21.3.18 , ומיום שחרורו ממאסר; מטילה על הנאשם לשלם פיצוי על סך 75,000 ₪ לבעלה של המנוחה; פיצוי על סך 15,000 ₪ לקארין; פיצוי על סך 10,000 ₪ לאלעד ולמיטל.

תוך שהדגיש כי על אף החומרה היתרה של מעשיו יש לבצע בכל מקרה בדיקה פרטנית ולתת משקל גם לעושה בעת הכרעת הדין וגזר הדין (שם, בפיסקה 14).

ובכל הנוגע לעבירות מצד שוטרים: ת"פ (שלום חיפה) 21723-07-17 מדינת ישראל נ' שואהנה (2019) - גזר דין של מותב זה. הנאשם הורשע בעבירות של מירמה והפרת אמונים ותקיפה סתם.

גם כאן, למרות אופייה החמור של התקיפה לא הורשע הנאשם ולמיטב הבדיקה לא הוגש ערעור מצד המאשימה על גזר הדין.

...

עוד אפנה בהקשר זה לדברי כב' נשיא בית המשפט המחוזי, השופט ד"ר ר. שפירא במסגרת ע"פ (מחוזי חיפה) 42146-02-15 בכר נ' מדינת ישראל  (6.5.15) בו התקבלה, בדעת רוב, בקשה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך הדגשת התכליות העומדות ביסוד הימנעות מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות: התכלית הראשונה היא, שיקום נאשם. במקרה שבפנינו מדובר באירוע חד פעמי שאירע על רקע משברי. לא קדמו לו אירועים זהים. גם בשש השנים שחלפו לאחר אותו מקרה נשוא כתב האישום לא אירעו אירועים דומים. כך גם לדברי המתלוננת. בנסיבות אלו, ובשים לב לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע המעשה, נראה כי השיקום אינו רק בגדר סיכוי ערטילאי אלא רכיב ממשי המצדיק ללכת לקראת המערער ולא ליצור לו כתם שיעמיד בפניו מגבלות כאלו ואחרות לעניין תעסוקה. התכלית השניה היא, יעילות הפיקוח השיפוטי על המערער. בעוד שהרשעה ביחד עם מאסר מותנה מסיימת, בפועל, את הטיפול השיפוטי והסוציאלי בפרשה נשוא הליך זה דווקא העמדת המערער בפיקוח תוך הימנעות מהרשעה מאפשרת לגורמי הרווחה להמשיך ולסייע למערער, ובצד הסיוע והמעקב נשארת חרב ההליך השיפוטי מונפת ומרתיעה. זאת במובן שאם יחזור המערער לבצע עבירה נוספת (מכל סוג) ניתן יהיה להחזיר את הדיון בעניינו לבית המשפט ולגזור עליו עונש ראוי והולם. סבור אני ששילוב זה משרת הן את עניינו של המערער, הן את עניינה של המתלוננת והן את האינטרס הציבורי".   מכאן אעבור לבחינת התקיימות התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה בשאלת הימנעות מהרשעה.

לפיכך, ומכוח סמכותי לפי סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם.

מכח סמכותי לפי סעיף 71א (א) לחוק העונשין התשל"ז 1977 אני מורה לשירות המבחן להכין תוכנית עבודה בהיקף של 300 שעות ולהגישה לאישורו של בית המשפט.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן מר בועז גורפינקל בסך של - 3,000 ₪.

בית המשפט העליון ציין לא אחרת את חומרתן של עבירות הסמים.

לנאשם הרשעות קודמות בעבירות חמורות נוספות שכוללות בין היתר עבירות נשק, אלימות חמורה ועבירות כלפי שוטרים.

סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים קובע כלהלן: "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". אין חולק כי הנאשם הורשע בעבירה שמתייחסת לעיסקת סמים בגינה הפיק רווח ובעניין זה עובדות כתב האישום מדברות בעד עצמן.

גזר הדין סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין קובע את הכלל לפיו משהורשע נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, בית המשפט רשאי לגזור עונש נפרד לכל ארוע, ואז לקבוע את מידת החפיפה בין העונשים, או היצטברותם, או לחילופין לקבוע עונש כולל לכל האירועים.

...

עם זאת, אציין כי העונש הכולל שיושת יקח בחשבון את הקרבה העניינית בין האישומים, אשר כאמור לא מגיעה כדי "קשר הדוק". אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 48 חודשים.

הנני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 4 חודשים, שנפסק בגזר הדין בת"פ 19348-06-19 בבית משפט השלום בחדרה ביום 8.7.2020 באופן שהוא ירוצה במצטבר למאסר שהוטל עליו בתיק זה. סה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 52 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 14.3.2022 מאסר על תנאי למשך 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים; ואולם אם יעבר עבירת עוון על פי פקודת הסמים המסוכנים יישא ב 3 חודשים בלבד מתוכם.

אני מורה על חילוט הכספים שצוינו בכתב האישום, ודוחה את בקשת החילוט של מכשיר ה"אייפון".

תוך שהדגיש כי על אף החומרה היתרה של מעשיו יש לבצע בכל מקרה בדיקה פרטנית ולתת משקל גם לעושה בעת הכרעת הדין וגזר הדין (שם, בפיסקה 14).

ובכל הנוגע לעבירות מצד שוטרים: ת"פ (שלום חיפה) 21723-07-17 מדינת ישראל נ' שואהנה (2019) - גזר דין של מותב זה. הנאשם הורשע בעבירות של מירמה והפרת אמונים ותקיפה סתם.

גם כאן, למרות אופייה החמור של התקיפה לא הורשע הנאשם ולמיטב הבדיקה לא הוגש ערעור מצד המאשימה על גזר הדין.

...

ערעור שהגישה המדינה נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי דכאן, תוך שכב' הנשיא ד"ר ר. שפירא, עומד, בין היתר, על תכליות סיום הליך פלילי ללא הרשעה, ואלה דבריו: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות:

שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה, ובית המשפט מצא לבטל את ההרשעה, תוך שהוא מציין: "נוכח האמור לעיל, מצאתי כי הרשעתו של הנאשם, אשר עשה ימים כלילות בהגנה על אזרחי המדינה, במסגרת תפקידיו השונים במסגרת ישראל, תגרום לנזק בלתי סביר עבורו ובוודאי כזה שאינו עומד ביחס סביר מול חומרת העבירה בה הורשע" (עמ' 94 לפסק הדין שורות 24 – 26).

בית המשפט (כב' השופט י. ליפשיץ) קבע, כי מדובר באותם מקרי גבול הן של המעשה הלא חמור באופן יחסי אל מול נתוני העושה – שוטר ותיק שהרשעתו עלולה להביא לפיטוריו ובסופו של דבר נמנע מהרשעתו של הנאשם.

סוף דבר: אני מקבל אפוא את המלצת שירות המבחן, מבטל את ההרשעה, וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם יבצע 160 שעות שירות לתועלת הציבור, כענישה חינוכית והרתעתית, באמצעות תרומה חברתית, לפי תכנית שיגבש שירות המבחן עבורו בתוך 45 יום מהיום.

· כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין, התחייבות להימנע מעבירה - ת"פ 2097-04-19, מיום 22.04.21 (ת/2א' – ג', בהתאמה) – הנאשם הורשע בכך שאיים על גובה מטעם רשות האכיפה והגביה, במבצע צוי עיקול נכסים, בכך שהתקשר אליו לטלפון הנייד ואמר, כי "יזיין אותו" ו"יתלה אותו על עמוד חשמל".

כך נאמר בע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] : מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד צבורי על פי דין, הנם בבחינת היתנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שילטון החוק תוך היתעלמות מופגנת מנורמות ההיתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן.

...

בנוסף, ייקח בית המשפט בחשבון, כי הנאשם השתלב בהליך טיפולי, הגם שלהערכת שירות למבוגרים לא היה בו כדי לשנות, בסופו של דבר, את דפוסיו האלימים.