הכרעת דין בתאונת דרכים בין אופנוע לאוטובוס

לנוכח המחלוקות בין הצדדים, יש אפוא לידון ולהכריע תחילה בשאלה האם עמדה התובעת בנטל להוכיח שנפגעה בתאונת דרכים, לה אחראי באופן בלעדי הנתבע.

פרוטוקול הדיון כמו גם גזר הדין אינם ראיה לתוכנם, להבדיל מכתב האישום המתוקן בו הודה הנתבע, ואשר הממצאים והמסקנות שבו שמשו בהכרעת הדין המרשיעה.

הנהג נישאל מה הקשר של האישה לאוטובוס והשיב שראה אישה יושבת על המדרכה עם דם. בתיק עוד תעוד של הודעה שהגיעו למישטרה, לאחר התאונה שלשונה כדלקמן – "המודיעה מדווחת שליד תחנת הדלק שמשון יש תאונת דרכים קשה. אופנוע ניכנס באוטובוס והייתה הולכת רגל מאחורי האוטובוס. ניפצעה שוכבת על הריצפה ויש לה דם על הפנים". ניסיון לגבות עדות מאותה מודיעה עלה בתוהו – העדה השיבה לחוקר שהיא נסעה על רחוב ביאליק לכיוון שמשונים וראתה אופנוע פוגע באשה והתקשרה למישטרה ואולם טענה שאינה מוכנה לתת עדות ולהכנס לסיפור הזה.

· היא נתמכת בכך שלאחר התאונה התובעת נמצאה על המדרכה – לו האופנוע היה פוגע בתובעת ומדביק אותה אל החלק האחורי של האוטובוס סביר שהתובעת הייתה נימצאת על הכביש לאחר התאונה ולא על המדרכה לכיוון הפיצוציה; · היא נתמכת בכך שהאופנוע נותר לאחר התאונה בסמוך לאוטובוס נושק לו כימעט מתחתיו ומכאן שלא עף לשום מקום לאחר הפגיעה באוטובוס ולא יכל לפגוע בתובעת לאחר הפגיעה באוטובוס כפי שמנסה הנתבעת לטעון בנסיון ליישב את טענותיה עם גרסת הנתבע; · היא נתמכת בכך שהמכה בין האופנוע לאוטובוס הייתה בחלק התחתון של הפגוש של האוטובוס וסביר שאירעה לאחר שהאופנוע כבר החליק בסמוך לאוטובוס.

...

סוף דבר וההודעה לצד שלישי משהוכיחה התובעת כי נפגעה בתאונה בהיותה הולכת רגל, לה אחראי באופן בלעדי האופנוע, דינה של התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 263,693 ₪ לסכום יצורף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21% וכן החזר האגרה כפי ששולמה בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

על הצד השלישי מוטלת חובת ההשבה בהתאם לחוק הפיצויים, על כל סכום שתשלם הנתבעת לרבות הוצאותיה, זאת בתוספת שכר טרחה בשיעור של 23.4% והוצאות משפט של הנתבעת, בכפוף לאסמכתאות.

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו ת"ד 9528-03-16 מדינת ישראל נ' אטיאס לפני כבוד השופטת ענת יהב בעיניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד נחום הנאשם: חנניה אטיאס ע"י ב"כ עו"ד כלב לופז ממשרדו של עו"ד חיים כהן הכרעת דין

שוטר המשרת ביחידה המשטרתית של הרכבת הקלה, קיבל דווח על ארוע תאונת דרכים בין רכב פרטי לאופנוע בשעה 00.52 והגיע למקום כ – 10 דקות לאחר מכן (עמ' 3 ש' 12 – 20).

מסיק מן הסיטואציה שקדמה לארוע התאונתי, שהרכב שהיה לפניהם החל לנסוע והסתיר לנהגת המעורבת את שדה הראיה שמאלה (עמ' 28 ש' 1 – 2), בנוסף אומר שיתכן שאף האוטובוס לשמאלו אף הוא תרם להסתרת האופנוע.

...

מכאן, שהניסיון של ההגנה לתפוס את אותו חוסר דיוק של רישום הדוח לעניין גרסת המעורבת תוך הסתרת העובדה שדוח זה אף אינו מדויק בנוגע לגרסת הנאשם ועדיין לא לראות בכך סתירה ככל שזה נוגע אליו, איננה נכונה ואיני מקבלת זאת.

ההגנה מציינת שהבוחן ע"ת 2 – טעה בסימנים של הסקיצות – אין זה נכון, הבוחן טען שגם אם טעה והרכב של עדי התביעה רוטנמר ונחמן התכוון לפנות שמאלה, הרי שהמופע ברמזור (פאזה 6) שייך לשני הכיוונים ישר ושמאלה ועל כן אין בכך כדי להשפיע על המסקנה, על משך הזמן של מופעי האור ברמזור ואין בכך כדי לפגוע בעדות לעניין כך שאף לנהגת המעורבת האור ברמזור עם כיוון נסיעתה היה ירוק בעת שהתחילה לנהוג.

והעובדה שבסמוך למקום יש בארים ומסעדות לא מביאות באופן מיידי למסקנה שיש לבצע בדיקה שכזו.

בסופו של דבר אני קובעת שהמאשימה הרימה את נטל ההוכחה ברמה הנדרשת אשר לא מותירה ספק סביר בליבי לטובת הנאשם ואני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בית משפט השלום לתעבורה בירושלים ת"ד 2797-07-14 מדינת ישראל נ' ויצמן בפני כבוד השופט נאיל מהנא בעיניין: מדינת ישראל המאשימה אלמוג ויצמן הנאשם הכרעת דין

נטען בכתב האישום רשלנותו של הנאשם מתבטאת בכך שנהג במהירות בלתי סבירה, סטה, שמאלה וגרם לתאונת דרכים בה ניחבל אדם, נהג באופנוע ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב ועזב את מקום התאונה מבלי למסור את פרטיו ופרטי האופנוע למעורב.

הראיות מטעם המאשימה העידו רס"ב ציון מועלם, השוטר אשר הגיע לזירת התאונה לאחר התרחשותה וערך דו"ח פעולה (ת/1) (להלן: "השוטר"); רס"ב דוד בן זקן, בוחן התנועה שגבה הודעה תחת אזהרה מהנאשם (ת/2) וכן הוגש באמצעותו זיכרון הדברים שנערך בין בעל האופנוע לבין הנאשם (ת/3) (להלן: "הבוחן"); מר דהן יצחק, נהג האוטובוס שהיה עד להתרחשות התאונה ולטענתו הבחין בנאשם נוהג באופנוע במועד התאונה (להלן: "נהג האוטובוס"); מר אלכסנדר רחמייב, הנוסע שרכב על האופנוע במועד התאונה, ואשר ניחבל חבלות קשות ופונה ממקום התאונה באמבולנס לקבלת טפול רפואי בבית החולים (להלן: "המעורב" או "הנוסע").

דיון והכרעה מי נהג באופנוע במועד התאונה אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוגש, ואף אשרתי לנאשם באופן חריג לאחר שמיעתי הסיכומים, להביא עד נוסף מטעמו, לא נותר בליבי ספק שהנאשם הוא זה שנהג באופנוע במועד התאונה וכי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו כפי שיוסבר בהמשך להלן.

...

על כן, טענת הנאשם שלא הוזהר בחקירתו על חלק מהעבירות, דינה להידחות.

לסיכום לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג באופנוע וכי הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה.

על כן אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

<#3#> הכרעת דין עסקינן בתאונת דרכים שאירעה בין אופנוע לאוטובוס אשר עמד בנתיב הנסיעה בכיוון נסיעת הנאשם עקב תקלה טכנית.

...

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי הגורם לתאונה היה נהיגה בלתי זהירה של הנאשם אשר אינה תואמת את תנאי הכביש.

לסיכום לאור כל האמור, אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, העובדה שמדובר בתאונת דרכים בה נגרמה חבלה של ממש וכן שהנאשם היה נהג חדש במועד התאונה, ומנגד, העובדה שהנפגע היחידי בתאונה הוא הנאשם, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: לתשלום קנס בסך 1,200 ₪ אשר ישולם ב-3 תשלומים חודשיים החל מיום 30/3/2014.

העובדות שבהן הורשע הנאשם בהכרעת הדין על פי העובדות שבהן הורשע הנאשם, ביום 15.03.2018 בשעה 07:30 או בסמוך לכך, בשדרות הרצל בירושלים, פגע הנאשם אשר נהג באוטובוס של חברת אגד, במראת רכבו של אהרון חמו (להלן: "המתלונן") שנהג ברכב של ארגון יד שרה.

הנאשם הורשע בפציעה בכך שתקף את המתלונן לאחר תאונת דרכים שאירעה בין רכביהם של השניים.

הנאשם ירד מאופנועו, ניגש לחלון הנהג של האוטובוס, פתח את החלון והכה את המתלונן באפו.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק, ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר על תנאי לצד אחד או יותר מהעונשים המוחשיים שלהלן: צו של"צ, קנס, ופיצוי - ועד למאסר בן מספר חודשים לצד מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליו מאסר על תנאי לצד צו של"צ וקנס.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן חודשיים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות ויורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.