הכרעת דין בהסדר טיעון בעבירת מהירות

(הכרעת דין וגזר דין) הצדדים הודיעו לתיק בית המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון וכי הנם מבקשים כי פסק הדין יינתן בהעדר, זאת נוכח מצב החרום.

גזר דין הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון , בכתב אישום מתוקן, בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, בנגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 סמל סעיף 2569 .

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים, והתנאי יחול גם על עבירות מהירות מסוג הזמנה לדין לאור סיום ההליכים הדיון הקבוע בתיק מבוטל.

...

הכרעת דין על סמך הודאת הנאשם מפי ב"כ בתיק בית המשפט, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה, בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 סמל סעיף 2569 , הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

לאחר שבחנתי פרטי ההסדר ונתתי דעתי למכלול השיקולים, ובכלל זה נסיבות כתב האישום המתוקן, מדיניות הענישה הנוהגת, האינטרסים המוגנים, ובהיעדר אינדיקציה לעבר תעבורתי קודם, מצאתי כי הינו סביר ואני מכבדת אותו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,200 ₪.

(הכרעת דין וגזר דין) בשל מצב החרום הודיעו הצדדים לתיק בית המשפט, כי הגיעו להסדר טיעון והנם מבקשים כי פסק הדין יינתן בהעדר.

גזר דין הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון , בכתב אישום מתוקן, בעבירה של נהיגה במהירות של 105 קמ"ש בנגוד למהירות המותרת בדרך שאינה עירונית 90 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 סמל סעיף 6553.

...

הכרעת דין על סמך הודאת הנאשם בתיק בית המשפט , אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן בעבירה של נהיגה במהירות של 105 קמ"ש בניגוד למהירות המותרת בדרך שאינה עירונית 90 קמ"ש , בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 סמל סעיף 6553, הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

לאחר שבחנתי פרטי ההסדר ונתתי דעתי למכלול השיקולים, ובכלל זה נסיבות כתב האישום המתוקן, מדיניות הענישה הנוהגת, האינטרסים המוגנים, נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהיעדר אינדיקציה לעבר תעבורתי קודם, מצאתי כי הינו סביר ואני מכבדת אותו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם, קנס כספי בסך 1,000 ₪ .

ביום 19.12.2021 בפסק דין שניתן בתיק פ"ל (י-ם) 12202-06-21 הורשע העותר על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי העבירות שלהלן: עבירה של נהיגה בהשפעת סמים ומשקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שאותה עבר העותר ביום 12.3.2021 ובגינה הוגש כנגדו כתב האישום ביום 9.6.2021.

ב"כ העותר טען בדיון ובהשלמה בכתב לטיעוניו, כי "לא זו בלבד שהמשיב לא טרח להודיע לעותר, באופן מסודר ומנומק, על הארכת התקופה בה הוא מוגדר 'נהג חדש', אלא שגם לאחר שהעותר פנה, עצמו או באמצעות ב"כ לברר את מקור ההארכה – לא נטען כי זו בוצעה בשל העובדה שהוגש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירת המהירות", שכן המשיבה העלתה טיעונים אחרים לתמיכה בעמדתה.

הניסיון לטעון להתקיימות רווח של זמן כביכול בין תיקון כתב האישום להרשעת העותר הנו שגוי ומלאכותי, משתיקון כתב האישום בשתי העבירות האמורות נעשה בו זמנית במהלך אחד, שקבל ביטוי משותף בהכרעת הדין.

...

טענת העותר היא כי הרשעתו ביום 19.12.2021 בעבירה של נהיגה בשכרות לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה הנכללת בתוספת השלישית לפקודת התעבורה, ניתנה בחלוף למעלה משנתיים ממועד הנפקת רישיון הנהיגה כשהעותר כבר לא היה במעמד של "נהג חדש", ומשכך לא מתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 12א(ד) לפקודת התעבורה, שלפיו הוראת חוק זו תחול רק על מי שבעת הרשעתו בדין היה במעמד של "נהג חדש". לטענתו החוק קובע "באופן מפורש כי 'הורשע נהג חדש' וכי 'נהג חדש אשר הורשע'. המחוקק לא קבע 'הורשע אדם בעבירה שנעברה בהיותו נהג חדש' או בדומה לכך, אלא אך 'הורשע נהג חדש'. מכאן אתה למד כי 'המועד הקובע' לבחינת הוראות חיקוק אלו הוא המועד בו הורשע הנהג, ולא המועד בו נעברה העבירה. כלומר, מי שהורשע לאחר תום תקופת 'נהג חדש' ונפסל לפרק זמן העולה על שלושה חודשי – אינו נדרש לערוך בחינה עיונית ובחינה מעשית כתנאי לקבלת רישיון הנהיגה, גם אם ביצע את העבירה בהיותו נהג חדש.... הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של העותר ניתנו ביום 19.12.2021, שלושה חודשים לאחר שחדל מלהיות נהג חדש. בנסיבות אלה, הרי שאין כל מקום לחייב את העותר לבצע מבחן עיוני ומעשי כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה". דין טענת העותר להידחות.

טענתו החלופית של העותר, ולפיה עם תיקון כתב האישום ומחיקת העבירה לפי תקנה 54 לתקנות, חדל העותר להיות "נהג חדש", דינה להידחות.

מהמקובץ עולה כי בדין הוארכה תקופת מעמדו של העותר כ"נהג חדש", ומשכך בדין נקבע כי עליו לעמוד מחדש בדרישות שנקבעו בעניינו לשם קבלת רישיון נהיגה חדש.

אשר על כן העתירה נדחית.

כתב האישום, הכרעת הדין, הסדר הטיעון והשתלשלות ההליך ב-3.5.22 הורשע הנאשם, על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן (להן: כתב האישום), בעבירות הבאות: נהיגה פוחזת, בהתאם לסעיף 338(א)(1) ל-חוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בהתאם לסעיף 275 ל-חוק העונשין, נהיגה ללא רישיון רכב (פקע מעל שנה), בהתאם ל-סעיף 2 ל-פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), נהיגה תחת השפעת סמים, בהתאם ל-תקנה 26(2) ל-תקנות התעבורה, התשכ״א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), ו-נהיגה ללא ביטוח, בהתאם לסעיף 2(ב) ל-פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח).

בנוסף לחובתו עבירות מהירות, היתנהגות ללא זהירות, ונהיגה ברכב לא תקין וברכב שרשיונו פקע.

...

" מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים משמעותית –מעשי הנאשם מלמדים על היעדר מורא מהחוק ומגורמי אכיפתו, אך לא פחות מכך – על אדישות לאפשרות הפגיעה באזרחים, שכל חטאם הוא בכך שעשו שימוש בדרך ובשוטרים שנאלצו לרדוף אחריו ולחסום דרכו.

סוף דבר עולה מהמקובץ כי מדובר בצעיר, שלו נסיבות חיים קשות ומורכבות, אשר נוטל חלק משמעותי בפרנסת הבית ואשר הודה והביע חרטה הן בפני שירות המבחן והן בדיון לפני.

זאת ועוד, ב-ע״פ 2079/06 אבו עצא נ׳ מדינת ישראל (7.6.06), נקבעו הדברים הבאים, הרלוונטיים לעניינו, הגם שמדובר היה בעבירה חמורה מזו שלפניי – "לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר הרשעות בפלילים. ברם, שעת חירום היא בדרכים, הואיל וכמעט בכל יום מצטרפות משפחות רבות למעגל השכול שנגרם בעטייה של נהיגה רשלנית. בנסיבות אלו, כשבתוכנו מסתובבים לא מעטים המעלים, ומדעת, את רף הסיכון בכבישים לשיאים שלא ידענו כמותם, מצווה בית המשפט להחמיר בענישה כדי לתרום את תרומתו לביעורו של נגע זה" מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מתום ריצוי מאסרו, שלא יעבור על העבירות בהן הורשע.

רקע והשתלשלות אירועים כנגד המבקש הוגש ביום 28.08.23 כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום 01.01.23, בנגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה עסקינן בחזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון סגור, בשלב שלאחר מתן פסק דין.

מלשון סעיף 153 (א) לחסד"פ עולה כי חזרה מהודאה יכול שתעשה מיוזמת הנאשם "בכל שלב של המשפט" וככל שהחזרה מהודאה מועלית בשלב שלאחר הכרעת הדין (היינו – בין שלב 'הכרעת הדין' לבין שלב 'גזר הדין') – תבוטל הכרעת הדין ויתחדש הדיון.

יתר על כן, בעפ"ת (מחוזי ב"ש) 62436-12-22 חסן נאססרה נ' מדינת ישראל, פסקה 15 לפסק הדין (פורסם בנבו, 04.07.2023) נקבע כי "מערכת א3 מבצעת בדיקת מהירות, ברמת דיוק אשר ניתן על סמכה לקבוע ממצאים בהליך פלילי". בשולי הדברים ואף למעלה מן הצורך אפנה לדברים הבאים: "הסדר טיעון כהגדרת כב' השופטת בייניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1) 577 (2002) הוא הסכם בין נאשם לתביעה, שהתביעה מתחייבת במסגרתו לוותר לנאשם על מיצוי הדין ולהעניק לו הקלה הקשורה לתוצאות המשפט, בתמורה להודיה בעובדות שיש בהן כדי להרשיעו. המופעים השכיכים של ויתור זה הם גרסה 'מרוככת' של כתב האישום או הסכמה לתוצאה עונשית מקילה" (מתוך מאמר "הסדרי טיעון: הכרח בל יגונה או כלי יעיל לאכיפת הדין?" (כבוד השופט טל ענר, 75 שנות עצמאות במשפט, נבו הוצאה לאור, 2023).

...

כעולה מן האמור ברע"פ 6512/16 המאירי נ' מדינת ישראל פיסקה 22 דומה כי "חזרה מהודאה" יכול שתהא מוגשת אף לאחר שלב גזר הדין, ואולם נקבע כי בשלב זה "מתעורר חשש מניצול ההליך הפלילי באמצעי תמרון, בגדרו מבקש המורשע לבחון את תוצאות ההליך המשפטי ועל – פיהן להחליט אם לדבוק בהודייתו, או לחזור בו ממנה ולחדש את המשפט". על כן נקבע כי על המבקש להצדיק ביטול פסק הדין מסיבת "חזרה מהודאה" להוכיח את התקיימותן של נסיבות חריגות במיוחד, דוגמת אי הבנתו את משמעות הודאתו או את משמעות הסדר הטיעון.

סוף דבר – הבקשה נדחית.