שירות המבחן לא בא בהמלצה נוכח כפירת הנאשם ואי הפנמת הכרעת הדין, ובהיעדר חרטה, אולם ציין רקע משפחתי לא פשוט, הנוגע לעברו של הנאשם, מצבו המשפחתי בכל הקשור למשפחתו הגרעינית כילד, ובכל הנוגע למצבו כבעל מישפחה.
נוסף על כך הרשעות בגין אי ציות לתמרור (שנת 2019), סטיה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה (משנת 2018), אי ציות לאור אדום (משנת 2016), עצירה המפריעה לתנועה (משנת 2016), עצירת רכב במקום המיועד לנכה ופניה ימינה שלא בקשת חדה (משנת 2014), קפוח זכות השמוש בדרך (משנת 2014 ומשנת 2011), ועוד מיגוון עבירות.
...
לסיכום, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שלפני - מחד גיסא, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ונסיבות ביצוען, ועברו התעבורתי של הנאשם, המצביעים על מידה גבוהה של מסוכנות שנשקפת ממנו, ומאידך גיסא, נסיבותיו האישיות המיוחדות, מצבו הבריאותי, חלוף הזמן, והעובדה שלא הורשע בגרימת חבלה של ממש - אני בדעה שהענישה ההולמת מקרה זה היא השתת מאסר, בן 10 חודשים, מאחורי סורג ובריח.
על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
10 חודשי מאסר בפועל.
אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ש"ח להימנע מלבצע עבירה בה הורשע, שנתיים מיום שחרורו ממאסר.
