הכרעת דין בהיעדר נאשם שלא התייצב למשפט

בהתאם לסעיף 240(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), בעבירות לפי הפקודה, רשאי בית המשפט לראות בנאשם שלא התייצב למשפטו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ולדון אותו שלא בפניו, אם הוא סבור "שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עוות דין". על פסק דין מרשיע כאמור, חלות הוראות סעיף 130(ח) ו- (ט) לחסד"פ. סעיף 130(ח) הנ"ל קובע, כהאי לישנא: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין...". הינה כי כן, על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להודעת הערעור על נספחיה, לטיעוני הצדדים בדיון לפניי ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

לעיתים, העדר תגובה יכולה להביא למסקנה, כי מקום שנדרש מהמאשימה לסתור או להפריך גרסה כזו או אחרת של מי שעותר לביטול שפיטתו בהעדר, כי גרסה זו לא הופרכה על ידי המאשימה, לאותו שלב דיוני, שכן היא לא ראתה לנכון להתמודד עמה.

סוף דבר העולה מכל הנ"ל הוא, שדין הערעור להידחות.

בהתאם לסעיף 240(א) לחסד"פ, בעבירות לפי פקודת התעבורה, רשאי בית המשפט לראות בנאשם שלא התייצב למשפטו, כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ולדון אותו שלא בפניו, אם הוא סבור "שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עוות דין". על פסק דין מרשיע כאמור, חלות הוראות סעיף 130(ח) לחסד"פ. סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע, כהאי לישנא: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין...". הינה כי כן, על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס החלטה בדבר ביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובתיק שהתנהל לפני בית המשפט קמא, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולהנחיה אליה הפנתה המשיבה, לרבות בדיון שהתקיים לפניי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את שפיטת המערער בהעדרו.

למעלה מהצורך אציין, כי הטענה החלופית, לפיה עתר המערער לביטול פסק הדין כנגד תשלום הוצאות, אף דינה להידחות.

בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

כפי שפרטתי בהרחבה בהחלטתי, מיום 21.9.23, הנאשם לא התייצב למספר דיונים בהליך, בית המשפט נאלץ להוציא נגדו מספר צוי הבאה, הרשיעו פעמיים, בהיעדרו, ואף השית עליו בגין אי התייצבותו הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

בהנתן האמור, משלא הונחו נימוקים שהיה בהם כדי להצדיק את ביטולה של הכרעת הדין, ומשלא הונח לפני טעם לאי התייצבותם של הנאשם והסניגור לדיון האחרון, ונוכח היתנהלות הנאשם בהליך, שגרמה להמשכות ההליכים בתיק, על הנאשם יושתו הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, לטובת אוצר המדינה, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובת המאשימה, שמתנגדת לה, לפנים משורת הדין, נוכח האישומים החמורים שמיוחסים לנאשם, החלטתי להיענות לבקשה לביטול הכרעת הדין.

במהלך שנת 2022, נעצר הנאשם ביום 3.3.22 והובא בפני כבוד הש' שור, שקבע את תנאי שיחרורו ובהמשך אותה שנה, שוב לא התייצב הנאשם בבית המשפט והפעם לדיון הוכחות, שנקבע באמצעות בא כוחו הקודם, הורשע בהיעדר והוצא נגדו צו הבאה, לשמיעת טיעונים לעונש.

ביום 28.9.23, התייצבה באת כוחו הנוכחית של הנאשם בבית המשפט ולאחר שמיעת טענות הצדדים, בוטלה הכרעת הדין שניתנה בהיעדר הנאשם והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

...

ביום 3.3.24, הורשע הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום ולבקשת ההגנה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הופנה הנאשם אל הממונה על עבודות השירות, למתן חוות דעת בעניינו, תוך שהובהר להגנה ולנאשם, כי בכך ללמד דבר על גזר הדין שיינתן בסופו של יום.

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הקנס ישולם עד ליום 1.7.24 וזאת בחלוף 72 שעות לפחות ממועד מתן החלטתי ועל פי אחת האפשרויות להלן: 1.

ביום הדיון לא התייצבה המבקשת בבית המשפט ומשכך נשפטה בהיעדרה והושת עליה קנס על סך 4,000 ₪.

סעיף 130 (ח) לחסד"פ קובע כי נאשם שאינו מתייצב למשפטו ונדון בהיעדרו רשאי לבקש ביטול פסק דין, אולם יהיה עליו להוכיח אחד משני תנאים חלופיים.

טענת המבקשת כי סברה שהנהג בפועל הוא זה שצריך להופיע בפני בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהוזהרה על ידי בית משפט כי אם לא תגיע, יוכרע דינה בהיעדרה.

...

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה עקב הגשתה ללא תצהיר וכן עקב העובדה שבדיון ביום 08.01.2024 הוזהרה המבקשת כי אם לא תגיע לדיון הבא בענייננה יוכרע דינה בהעדרה.

ולעניין זה ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 29.12.09) בו נקבע כי: "לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982". קבלת ההזמנה לדיון וקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש המבקשת לא כפרה בעובדה כי ידעה אודות מועד הדיון, שכן נכחה בדיון ביום 8.1.24 בו הוחלט על דחיית הדיון.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדין הומצאה למבקשת כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.