אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך מימצאי הפוליגרף לראיה מכרעת, אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה שבמחלוקת (ראו והשוו ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988); ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 3.11.94)).
בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי-פרץ את טובים, מהדורה 4 תשל"ד) 393 מסוכמת הלכה זו כך:
"ראיה שלא היתנגדו לה בזמן הגשתה, נעשית כשרה לכל דבר; משמע, בעל דין חייב להתנגד לקבלת הראיה עת הוגשה; לא התנגד, נחשב הוא כמוותר ומסכים, ואינו יכול לעורר את ההתנגדות בשלב מאוחר יותר".
עם זאת, בהיתחשב באופיה ובמהותה של הראיה המיוחדת שבה עסקינן ובצורך לוודא שהצדדים מודעים היטב להשלכות האפשריות של הגשת הראיה האמורה, לא הייתי מסתפק במקרה זה באי-השמעת היתנגדות על-ידי הצד שכנגד, והייתי מציע להתנות את קבלת הראיה בהסכמתם הפוזיטיבית של הצדדים.
לא בכדי דורשת הפסיקה כי תנתן הסכמה מפורשת על ידי שני הצדדים להגשת מימצאי בדיקת הפוליגרף בהליך משפטי שהרי מדובר בכלי שמהימנותו מוטלת בספק ואכן לאורך כל דיוני הוועדה נראה כי הוועדה מסתייגת מקבלת מימצאי הפוליגרף אלא שבשלב מסוים החליטה הוועדה נוכח נימוקים כגון-"אי אפשר להיתעלם לגמרי" כמו גם נוכח העובדה כי "יש ראיות אחרות המחלישות את התוצאות של הפוליגרף", לקבל את הראיה ולתת לה משקל נמוך.
...
הגם שהמשיב אינו מסכים ואינו מקבל את מסקנותיה של ועדת הפיטורים, משועדת השימוע התייחסה באופן מפורש לבדיקת הפוליגרף וביססה את החלטתה בין היתר גם על סמך הבדיקה הרי שהיא במו ידיה "הכשירה" את בדיקת הפוליגרף והסכימה לקבילותה להבדיל מאי קבלת תוכן ממצאי הבדיקה; יד. יש להבדיל בין סוגיית קבילותה של בדיקת הפוליגרף אשר כאמור הוכשרה ע"י הצדדים לבין שאלת המשקל הראיתי שיש ליתן למימצאי הבדיקה, כמו גם למסמכים אחרים שניצבו בפני ועדת הפיטורים, סוגיה אשר המקום לדון בה הינו במסגרת שמיעת הראיות בתיק כאשר בית הדין הוא זה שבסופו של דבר יפסוק מה המשקל הראוי שיש ליתן לבדיקת הפוליגרף; טו. גם מעיון בפרוטוקול ישיבת ועדת השימוע הפנימית אשר היתקיימה ביום 13.8.08 בה לא היה נוכח המשיב ואשר התקיימה לאחר ישיבת השימוע וקודם להוצאתה של ההחלטה בדבר סיום העסקתו של המשיב, עלה באופן חד משמעי כי המבקשת "זנחה" את טענתה בדבר אי קבילותו של המסמך, סוגיה אשר יש לציין עלתה באותה ישיבה, אולם נזנחה ע"י המבקשת 1, אשר החליטה כי יש ליתן משקל לדו"ח הפוליגרף ובכך ויתרה על זכותה להעלות טענה בדבר אי קבילותו של המסמך; טז. המשיב ציטט מדוח ישיבת השימוע הפנימית מיום 13.8.08 וטען כי הגם שסוגיית קבילותו של המסמך עלתה במהלך ישיבת השימוע הפנימית שערכה המבקשת 1 עוד קודם להחלטה בדבר פיטורי המשיב, המבקשת 1 בעצמה, כפי שעולה מהפרוטוקול, החליטה לזנוח את טענתה בדבר קבילות המסמך ולתת לו משקל מסוים בהחלטתה; יז. בדיקת הפוליגרף רלוונטית לצורך בחינת השיקולים ו/או הטענות שעמדו בפני ועדת הפיטורים עובר לקבלת ההחלטה על פיטוריו של המשיב, ובכלל זה טענות המבקשת 1, כנגד בדיקת הפוליגרף והמשקל שייחסה לבדיקת הפוליגרף; יח. בדיקת הפוליגרף הינה מסמך רלוואנטי וחיוני משהעובדה שהמבקשת 1 הסתמכה על ממצאי בדיקת הפוליגרף מצריכה ליתן את הדעת למכלול הממצאים עליהם היא ביקשה לסמוך, על מנת שניתן יהיה לבחון האם שיקול הדעת של המבקשת 1 היה סביר או שמא בחרה היא להיתעלם ממצאי הבדיקה שהנם רלוואנטיים מאד לעניין הנידון; יט. כיצד ניתן יהיה לבחון את סבירות החלטתה של ועדת הפיטורים, לרבות החלטתה כי יש לייחס לבדיקת הפוליגרף משקל נמוך, מבלי להידרש לבדיקת הפוליגרף עצמה? הטענה כי הבחינה יכולה להיעשות באמצעות הפרוטוקולים המפורטים של ועדת השימוע והחלטתה הינה טענה מתממת אשר יש לדחותה מכל וכל; כ. קבלת הבקשה ואי הצגת בדיקת הפוליגרף תוביל למצב בו יוצגו בפני בית הדין נימוקי ועדת הפיטורים והתייחסותה לבדיקת הפוליגרף ומבלי שבית הדין יוכל כלל לבחון את הבדיקה עצמה ובכך לא תנתן למשיב כל אפשרות להעלות טענותיו כנגד החלטת ועדת הפיטורים בכל הנוגע לקביעותיה הנוגעות לבדיקת הפוליגרף; כא.הצדדים הסכימו להצגת בדיקת הפוליגרף כראיה בהליך שימוע, המבקשת אף התייחסה אליה וציטטה חלקים מתוכה בהחלטתה בדבר הפיטורים, המבקשת 1 הסכימה לקבילותו של דו"ח זה המהוה חלק בילתי נפרד מכל המסמכים שהוצגו על ידי הצדדים במסגרת הליך פיטוריו של המשיב ומן הראוי שיוצגו בפני בית הדין בבואו לבחון את סוגיית פיטוריו של המשיב.
לאור האמור לעיל שוכנעתי, איפוא, כי הסכמה כזו לא ניתנה ומקובלת עלי בעניין זה עמדת המבקשות כי לכל היותר ניתן ללמד מהדיון שבוצע בועדת השימוע בעניין הפוליגרף ומההחלטה שנתקבלה, אודות זכות הטיעון הרחבה שניתנה למשיב בהליך השימוע.
למעלה מהצריך אציין עוד כי מהנספחים שצורפו לכתבי הטענות כמו גם נוכח האמור בבקשה ניתן להסיק כי אף לעצם עריכת בדיקת הפוליגרף לא ניתנה הסכמת המבקשות דבר שעל פי הפסיקה יש גם בו כדי להוביל למסקנה כי מדובר במסמך שאין להגישו לבית המשפט ולהציגו כראיה.
סוף דבר-נוכח כל האמור לעיל כמו גם נוכח הנימוקים שהובאו בבקשה ובתשובה לתגובה ושהובאו בהרחבה לעיל, הבקשה להוצאת ראיה מתיק בית הדין מתקבלת.
