הכרעה בשני שלבים בערעור על פגיעת נער

השופט רון שפירא, נשיא [אב"ד]: המערערים הגישו ערעוריהם על הכרעת הדין של בית משפט השלום בקריות, שניתנה על ידי כב' השופטת לאופר חסון בת.פ. 40997-04-15 ביום 15.02.18, במסגרתה הורשעו המערערים בעבירות של פציעה על ידי שניים או יותר לפי סעיפים 335(א)(2) + 334 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") בצרוף סעיף 29(א) לחוק.

צוין בגזר הדין כי תיכתובות הוטסאפ שנוהלו בין המערערת לבין המתלוננת (ענ/2) לפני הארוע המתואר בכתב האישום מלמדים על שפה ירודה ומשולחת רסן שבה השתמשו השתיים, בשל הסיכסוך שנתגלע ביניהן וקודם לארוע המתואר בכתב האישום, לרבות חליפות איומים הדדיים על פגיעה שלא כדין האחת ברעותה.

טענות המערערים בדבר מחדלי חקירה: "כלל הוא כי אין די בהתקיימות מחדלי חקירה כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם. בחינת השפעת המחדלים פרטנית היא – לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. יש לבחון האם הגנתו של המערער קופחה באופן מהותי לנוכח המחדלים. כך באספקלריה של מכלול התשתית הראייתית בתיק, וביחס לספקות אותם מנסה הנאשם לעורר במקרה הקונקרטי (ראו ע"פ 8529/11 גוסיין אטקשייב נ' מדינת ישראל (24.5.2012), בפיסקה 8 לפסק דיני; וע"פ 2697/14 ניסים דוד חדאד נ' מדינת ישראל (06.09.2016), בפיסקה 91 לפסק דינו של חברי השופט ס' ג'ובראן, וההפניות שם). במישור העיוני, מדובר למעשה בשני שלבים. השלב הראשון, בחינת קיומם של מחדלי חקירה וחומרתם. השלב השני, ההשפעה של אלה על ההכרעה, לפי סלע המחלוקת בין הצדדים – ברובד העובדתי וברובד משפטי. בתווך, יכולתו של הנאשם להיתגונן בפני ההכרעה המרשיעה". [ע"פ 5987/15 פלוני נ' מדינת ישראל (12.07.2017)].

השוטר שהיה חוקר הנוער שחקר את המתלוננת אישר כי קיבל ממנה את ההתכתבויות בינה ובין המערערת אך טען שהוא חקר אותה חקירה ראשונית ולא היתייחס להודעות הואטסאפ (שמעידות על כך שגם המתלוננת הקניטה ואיימה על המערערת).

...

סבורני כי בימ"ש קמא הקל עם המערער ואין מקום להתערב לטובתו.

סיכום: בסיכומו של דבר אציע לחברי להרכב לדחות את שני הערעורים שבפנינו.

בכל הנוגע לתשלום הפיצוי שנפסק – המערערים ישלמו את הפיצויים שנפסקו בהתאם לסדרי התשלומים שנקבעו כך שהתשלום הראשון יבוצע ביום 20.1.2020 והיתרה בכל 20 לחודש שאחריו, כפי שהורה בית משפט קמא.

הנשיאה ורדה וירט ליבנה לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת יפית מזרחי-לוי ונציגות הציבור גב' הילה ברזילי וגב' מיכל שמר; ס"ק 25618-09-17; להלן: פסק הדין), שבו התקבלה בחלקה בקשת צד בסכסוך קבוצי שהגישה הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות הנוער העובד והלומד (להלן: ההסתדרות).

כך, טוענת ההסתדרות כי במקרים בהם בית הדין האיזורי היה סבור "שנטל ההוכחה חל על המערערים תוך הצבת רף ראייתי גבוה במיוחד להוכחת טענותיהם, הוא פטר עצמו מלבחון את הראיות שהוגשו ולהכריע בסוגיה והסתפק באמירה שטענות המערערים "לא הוכחו"" (סעיפים 44-49 לסיכומי ההסתדרות בעירעור מטעמה); ההסתדרות טוענת כי בית הדין האיזורי שגה בכך שנימנע מלפסוק פיצוי לאותם עובדים שמשמרותיהם בוטלו כדי למנוע את השביתה, כשהנימוק לכך היה כי "המסכת הראייתית והעובדתית הנדרשת לא הוכחה. לא לעניין השכר אותו יש להביא בחשבון לחישוב השכר הקובע ולא לצורך חישוב גובה התשר שהיתקבל במועדים הרלוואנטיים" (פסקה 58 לפסק הדין); ההסתדרות מוסיפה וטוענת כי בית הדין האיזורי שגה כשנמנע מהקביעה לפיה קפה נואר ניהלה משא ומתן קבוצי שלא בתום לב. לעניין זה טוענת ההסתדרות כי "משהוכחה הפגיעה בהתארגנות במקביל למשא ומתן בעניינינו ומשבית דין קמא קבע שיש בדבר כדי להטיל ספק בתום הלב של קפה נואר בניהול המשא ומתן – היה על בית דין קמא לפסוק שקפה נואר היתנהלה בחוסר תום לב" (סעיפים 52-55 לסיכומי ההסתדרות בעירעור מטעמה); לעניין שיעור הפצוי שנפסק טוענת ההסתדרות כי הוא אינו תואם את ממצאיו העובדתיים וקביעותיו החמורות של בית הדין האיזורי בנוגע לחומרת הפגיעה בהתארגנות ולשיטתיות בה פעלה קפה נואר, שכן מדובר "באחד מהמקרים הקשים והקיצוניים ביותר של פגיעה בהתארגנות שנראו בעולם העבודה המאורגנת". ההסתדרות מבקשת להצביע על כך שמתוך תשע פעולות שנימנו בפסק דין פלאפון כפעולות שיש לראותן כפגיעה בהתארגנות, נקבע בעניינינו שקפה נואר ביצעה - שבע; ההסתדרות מוסיפה וטוענת שהיה מקום לפסוק פיצוי בשיעור גבוה יותר גם בהיתחשב בשיקולים אחרים - למשל העובדה שמדובר בהתארגנות ראשונית; העובדה שהפגיעות היתרחשו בשלב הראשוני של ההתארגנות; אופיין החמור של ההפרות, מספרן, והעובדה שהגורמים שביצעו אותן היו בהנהלת קפה נואר; תוצאת ההפרות – "סיכול ההתארגנות ופגיעה רוחבית באפשרות ההתארגנות בענף המסעדנות"; היותה של קפה נואר מעסיק פרטי והעובדה שקפה נואר "לא חזרה בה מהתנהגותה והמשיכה לפגוע בעובדים במשך כל תקופת ניהול ההליכים המשפטיים"; ההסתדרות מוסיפה וטוענת שבית הדין האיזורי שגה בכך שהביא בחשבון נתונים שאינם רלוואנטיים או שלא הוכחו, לשם הקלה על קפה נואר.

...

מכל מקום, בנסיבותיו של מקרה זה, בהתחשב בעוצמת ההפרות, חומרתן והשלכתן על עובדי קפה נואר בזמנים הרלבנטיים ובעתיד, ובהתחשב בכך שבסופו של דבר לא הבשיל המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לכדי חתימה על הסכם קיבוצי - לא שוכנענו כי הפיצוי שנפסק חורג מהסביר באופן המצדיק התערבותנו.

מכל מקום, נוכח כל האמור לעיל, דעתנו היא שבנסיבות העניין שיעור הפיצוי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי הוא סביר ולא מצאנו הצדקה להתערבותנו בו. תוצאת הדברים היא כי דין שני הערעורים להידחות.

סוף דבר - הערעורים נדחים.

בשלב מסויים לחץ הנאשם על הדק האקדח, וכתוצאה מכך נורה קליע אל עבר הקטין.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי גם אם הירי לא בוצע בכוונה לפגוע, מדובר בירי באקדח באיזור בנוי וצפוף בקירבת בני אדם, אשר גרם פגיעה בנער תמים בן 16, ואך בנס לא נגרמה תוצאה טראגית וקטלנית.

שם נדחה ערעור על עונש של 15 חודשי מאסר על עבירה של החזקת נשק בלבד, כאשר הנאשם שבפני מואשם בעבירות נוספות וחמורות יותר.

הוא תיאר כי הנאשם שהה בדירה שאינה מוכרת לו עם שני חבריו הטובים, מצא את האקדח וירה בו. הסנגור הוסיף כי הפצע שניגרם לקטין שטחי, הנאשם לקח אותו למרפאה סמוכה, הוא טופל והועבר לבית חולים אך שוחרר באותו יום.

דיון והכרעה הנאשם הורשע בארוע קשה בו פגע בחברו בשגגה באמצעות אקדח שהגיע לידיו.

...

כך שהמגמה של החמרת הענישה בעבירות נשק משפיעה באופן מצומצם במקרה זה. לנוכח האמור אני קובעת מתחם ענישה הנע בין מספר חודשי מאסר בפועל אשר במקרים נדירים יתכן אף שירוצו בעבודות שירות, לבין מאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי, בצירוף עונשים נלווים.

לאור כל האמור אני סבורה שהעונש הראוי במקרה זה מצוי בתחתית מתחם הענישה.

הנאשם נתון במעצר מיום האירוע ועד עתה כמעט שישה חודשים תמימים, ונראה כי ניתן להסתפק בתקופה זו. לאור האמור אני דנה את הנאשם לעונש כמפורט להלן: מאסר בפועל ל-6 חודשים בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7023/19 רע"א 7451/19 רע"א 8051/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ המערערים בע"א 7023/19: 1. עיזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל 2. עליזה אסולין המבקשת ברע"א 7451/19: מדינת ישראל המבקשת ברע"א 8051/19: פלונית נ ג ד המשיבים בע"א 7023/19: 1. וליד דרויש 2. הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים 4. מדינת ישראל, משרד האוצר רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון 5. מדינת ישראל, משרד התחבורה 6. מדינת ישראל, משרד המשפטים המשיבים ברע"א 7451/19: 1. עיזבון פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. הכשרת הישוב, חברה לביטוח בע"מ 5. קרנית, הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים המשיבים ברע"א 8051/19: 1. פלוני 2. קרנית 3. היועץ המשפטי לממשלה ערעור ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) בת"א 10767-06-14 מיום 27.9.2019, ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר, ק' ורדי ו-ע' רביד) בע"א 56471-10-18 מיום 17.11.2019. תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התש"ף (16.07.2020) בשם המערערים בע"א 7023/19 והמשיבים 2-1 ברע"א 7451/19: עו"ד ערן בקר, עו"ד מורן כהן יהונתן ועו"ד טניה ברנר בשם המבקשת ברע"א 8051/19: עו"ד יונית נחום בשם המשיבים 2-1 בע"א 7023/19 והמשיבים 4-3 ברע"א 7451/19: עו"ד ליאורה קלטניק בשם המשיבה 3 בע"א 7023/19, המשיבה 5 ברע"א 7451/19 והמשיבה 2 ברע"א 8051/19: עו"ד אלון בלגה ועו"ד מיכאל בלגה בשם המשיבות 6-4 בע"א 7023/19, המבקשת ברע"א 7451/19 והמשיב 3 ברע"א 8051/19: עו"ד שרון מן אורין בשם המשיב 1 ברע"א 8051/19: עו"ד עמרי איילינג ][]פסק-דין

חברו של הנער נהג בקורקינט ונפגע בצורה קלה, ואילו הנער שעמד מאחוריו נפגע פגיעת ראש קשה.

"הפיל שבחדר": ההסדרה המתאימה של הביטוח לאופניים חשמליים (ודומיהם) בשלב זה, נותרו איפוא שני חששות נוספים שהועלו לאורך הדרך ויש להדרש אליהם: ייקור השמוש באמצעי תחבורה זול וירוק כתוצאה מהטלתה של חובת ביטוח, והעדר הגנה על רוכבים שלא יעמדו בחובת הביטוח האמורה.

לעניין זה יפים ומתאימים דבריו של השופט (כתוארו אז) ברק בעיניין ז'ק: "הקשיים מתעוררים במצבי הביניים השונים, המצויים בין הקצוות... ניתן לגשת לפתרונה של בעיית הגבולות בשתי דרכים: האחת, לתחום את הגבול, תוך מודעות לחוסר היכולת לגבש אמת מידה מדויקת; השנייה, המנעות מתחימת הגבול, תוך ניסיון לשייך את המקרה הדורש הכרעה לאחד משני הקצוות. לכל אחת מהדרכים האלה מעלות וחסרונות משלה. בדרך השנייה הלכנו בעבר, שעה שהתעוררה השאלה "רכב מנועי" מהו.

...

בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).

כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.

לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8653/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (השופטים י' ליפשיץ', ג' ציגלר ו-ש' מנדלבום) בתפ"ח 36027-09-21 מיום 2.11.2022 תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשפ"ג (5.6.2023) בשם המערערת: עו"ד אופיר טישלר בשם המשיב: עו"ד אביעד חייט בשם נפגעי העבירה: עו"ד אסי פיסו ][]פסק-דין

בשלב מסוים התפתחה בין השניים מריבה שבמהלכה נטל המנוח סכין מהפיצרייה במטרה להרחיק את המשיב מהמקום.

דיון והכרעה כלל ידוע הוא כי התערבותה של ערכאת העירעור בגזר דין שמורה למקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית, או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קצוני ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו למשל מיני רבים לאחרונה: ע"פ 652/23 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (24.4.2023); ע"פ 2083/22 יין נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (5.2.2023); ע"פ 6322/20 רחאל נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (18.9.2022)).

...

בסופו של דבר הושת על המשיב עונש של 15 שנות מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ותשלום פיצוי מקסימלי למשפחת המנוח.

אך בסופו של יום מצאנו כי אין לחרוג מהכללים הנהוגים בערכאת הערעור, וגם אם בשבתנו כערכאה דיונית היינו מחליטים להשית עונש כבד יותר על המשיב, הרי שכאמור התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש היא מוגבלת.

הערעור נדחה אפוא.