הכרעה בשאלת פציעה במסגרת פעילות נלווית לעבודה

] "נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה..." בעיניין אילוז התוה בית הדין הארצי את המבחנים שעל יסודם תוכר פעילות כ"פעילות נלווית" לעבודה ואימתי תוכר תאונה במסגרת פעילות שכזו כתאונת עבודה.

בית הדין האיזורי לא הכריע בשאלה האם המסיבה בה נפגע המערער עוברת את מבחן השלב השני, וזאת נוכח הכרעתו כי ממילא נותק הקשר בין התאונה לבין הפעילות הנלווית.

המחלוקת האמיתית מיתמקדת בשאלה היסודית האם התאונה התרחשה בשל פעילות של המערער המנתקת את הקשר לעבודה (לפעילות הנלוות) כך שלא ניתן לראות, לפי מבחן הסבירות, בפגיעה במהלכה כפגיעה "עקב העבודה"[footnoteRef:8].

] המוסד הפנה למקרים הבאים: בעיניין עזריה נקבע כי דייג בשעות שלאחר העבודה לשם השלמת הארוחה באתר עבודה מרוחק, אך בעזרת חומר נפץ, אינו בא בגדר פעילות נלוות סבירה; בעיניין פוגל נקבע כי רקוד מהיר בעת בילוי בפונדק לאחר שעות פעילות ההשתלמות אינה בגדר פעולה נלוות סבירה; בעיניין חמיד נקבע כי עליה לגג המפעל לשם מנוחה אינה סבירה; בעיניין ספקטור נקבע כי פציעה של מנכ"ל חברה בעת התעסקות נוסטלגית עם אקדח שנימצא באחת המגרות ושלא נועד להגנה מפני סכוני העבודה אינה מהוה פגיעה בעבודה; בעיניין מרטן, יושיע ואסרף נקבע כי ויכוח שפתח בו המבוטח בעת נסיעתו או בעקבות מציאת שרשרת והוביל לפגיעה אינו פגיעה בעבודה; בעיניין אבו ניקולא נקבע כי יציאה מדירה דרך החלון אינה פעולה סבירה.

...

אשר לטעם השני הנוגע לשתיית האלכוהול - נקדים ונאמר כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה המערער היה מצוי "ככל הנראה" תחת השפעה כלשהי של אלכוהול.

מדובר בקביעה עובדתית אשר מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו, ולא מצאנו טעם להתערב בה. יחד עם זאת, לא מצאנו כי עצם היות המערער תחת השפעה מסוימת של אלכוהול מנתקת את הקשר שבין הפעילות הנלווית לתאונה.

נדגיש כי אין בראיות ביסוס למסקנה כי המערער היה בגילופין, ודי בעדותו של מר נוימן לפני חוקר המוסד לפיה "להערכתי העובד היה תחת השפעת אלכוהול במידה קלה, לא היה שתוי ברמה של חוסר תפקוד אלא מבושם כמעא [כך במקור – א.א.]" כדי לבסס מסקנה זו. סוף דבר – הערעור מתקבל.

התובע, יליד 1985, נפגע בעת אימון כדורסל ביום 16.2.18 (להלן- האירוע) בשלב זה הכרעתנו נידרשת בשאלה האם פציעתו אירעה במסגרת פעילות נלווית לעבודה.

הכרעה לאחר שעמדנו על כלל המצוי לפנינו מצאנו כי דין טענות התובע להיתקבל.

...

הכרעה לאחר שעמדנו על כלל המצוי לפנינו מצאנו כי דין טענות התובע להתקבל.

מצאנו איפוא לקבוע כי פציעתו של התובע בברכו התרחשה במהלך ביצוע פעילות נלווית לעבודתו.

למעשה לא מצאנו כי היה טעם אחר למעט התועלת העסקית שהביאה לביצוע הפעילות האמורה.

בשולי הדברים יוער כי במסגרת הפלוגתאות הוגדרה גם מחלוקת ביחס לשאלת פער הזמנים שבין הארוע לבין הפניה לקבלת טיפול רפואי, סוגיה זו נזנחה על ידי הנתבע הן בחקירותיו והן בסכומיו ומשכך אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס לטעם הפניה המאוחרת לקבלת הטיפול הרפואי.

נראה, כי אין חולק, כי התובע ניפצע בעת תרגול ע"ג מכשיר הכושר שליד הדירה בה התגורר ע"ח המעסיק במושב מכורה שבבקעת הירדן , מושב שהגיע אליו במסגרת אבטחת יישובים (אבט"ש) מטעם חברת מודיעין אזרחי.

בעיניין אילוז (עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לז 209 (2002) גיבש בית הדין הארצי מבחן דו-שלבי לצורך מתן מענה לשאלה מתי תוכר תאונה במסגרת פעילות נלווית לעבודה, כתאונת עבודה:   "המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה:

בעירעור בבית הדין הארצי אישר בית הדין קביעה זו והוסיף:   "לא זו אף זו. המערער לא הוכיח כי האימונים שביצע נערכו על פי הוראה או דרישה מפורשת של מעסיקתו. דרישת המעסיקה מעובדיה לקיום רמה גבוהה של כושר גופני, והאפשרות כי המערער יפוטר מן העבודה אם ימצא כי  כושרו הגופני אינו עונה על דרישות המשרה, אינה הופכת את אימוני הכושר המבוצעים בזמנו הפרטי של המערער ועל פי בחירתו, לאימונים הנערכים כחלק משגרת העבודה ובמהלכה, וממילא פגיעה שניפגע במסגרת אימון פרטי שכזה אינה בבחינת פגיעה בעבודה" דיון והכרעה: לטענת התובע יש לראות את התרגול ע"ג מכשירי הכושר כחלק מהעבודה/כפעולה נלווית, לאור העובדה שעבודתו באבט"ש הנה למעשה עבודה 24/7, גם אם בפועל המשמרת הייתה של 12 שעות (משעה 6:00 עד 18:00 או מ-18:00 עד 6:00 בבוקר) וכי התרגול ע"ג מכשירי הכושר היה חלק משגרת היום של המאבטחים במטרה לשמור על כושר לאורך כל היממה.

...

מכל מקום ולאור העדויות של התובע ושל העד מטעמו, שוכנעתי כי התובע היה רשאי להתאמן בזמנו החופשי (גם אם המתקנים הובאו על ידי החברה המעסיקה או זו שקדמה לה); כי אימונים אלו יכולים היו להיעשות בכל שעה שבחר, וכי על שעות האימון לא קיבל שכר מעבר למה ששולם לו בגין משמרת.

בנסיבות אלו, ואף שעל פניו נראה כי נפגע בזמן התירגול במכשיר הכושר – לא שוכנעתי כי יש לראות בפגיעה זו כפגיעה בעבודה.

לפיכך אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

פציעתו של התובע במהלך הטיול והרכיבה בטרקטורונים בפרט, הנה פציעה במסגרת פעולה הנלווית לעבודה.

דיון והכרעה סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". המונח "תאונת עבודה" פורש בהרחבה בפסיקה, ונקבע כי אף פעילות הנלווית לעבודה עשויה להחשב כתאונת עבודה, "הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה"[footnoteRef:15].

] בעיניין אילוז[footnoteRef:17] גיבש בית-הדין הארצי מבחן דו-שלבי לצורך מתן מענה לשאלה אימתי תוכר תאונה במסגרת פעילות נלווית לעבודה, כתאונת עבודה: [17: עב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לז 209 (2002) (להלן: "עניין אילוז").

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, כי המעסיק לא פעל כבעל אינטרס ישיר לטיול ולא ראה את עצמו ככזה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

על אף שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, בשים לב להיקף ההליך וההוצאות שנגרמו לנתבע, התובע ישלם את הוצאות הנתבע בסכום של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין.

ביום 05.08.2018 במסגרת אימון כדורגל בקבוצה אשר הוקמה מטעם מקום העבודה, היתנגש התובע בשחקן אחר תוך כדי ריצה ונחבל בברכו השמאלית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תאונת עבודה הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". לאור התפתחות שוק התעסוקה המודרני ומשקימיים מקרים בהם יחסי עובד-מעסיק משתרעים מעבר לשעות העבודה ולמסגרות המקובלות, קיימת אפשרות כי פעילות נלווית לעבודה ככל שהיא קשורה לעבודה במידה סבירה, תחשב אף היא כתאונת עבודה.

בעיניין עב"ל (עבודה ארצי) 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, לז(2002) 209 (2002), קבע בית הדין הארצי מבחן דו שלבי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש להכיר בפגיעה במהלך "פעילת נלווית" כפגיעה בעבודה.

...

עוד העיד התובע כי שולם לו שכר גם במהלך האימונים לאור אופי עבודתו באופן גלובאלי: " בחברת הייטק אנחנו מועסקים לפי שכר גלובלי לא לפי שעות, אנחנו עובדים המון שעות ביום ולפעמים סופי שבוע אם צריך כי זה חברות גלובליות, רוב ימי עבודה שלי הייתי עובד אחרי 8-9 בערב, היה לי דד ליין ואני מנהל ואני צריך להוות דוגמא, האימונים שנערכו בין 19:00-21:00 אני מקבל על זה שעות גלובליות, אני לא מקבל על שעות נוספות"(עמ' 4 לפרוטוקול ש' 3-6).

מכלול העדויות והראיות שהונחו לפנינו מובילות למסקנה כי למעסיק היה אינטרס מובהק בהצטרפות עובדיו לאימוני קבוצת הכדורגל, שכן הדבר מכשיר את העובדים להשתתפות בטורניר, תורם ללכידות החברתית בין העובדים , מעצים את המארג החברתי כן החוסן החברתי, עובדות המצביעות על תועלת ישירה למעסיק ורצון אמתי לקיים ולממן פעילות מסוג זה. לכך מצטרפת העובדה כי המעסיק תמך בהצטרפותם של העובדים באמצעות פרסומים באתר האינטרנט, וכן מימן את עלות המגרש אשר היה ממוקם בסמיכות למקום העבודה, מימן את מדי השחקנים והציוד הנלווה לצורך האימונים (כדורים , גומיות ).כמו כן לא שוכנענו כי בנסיבות המקרה מדובר בהטבה לעובד בשעות הפנאי , שעה שעסקינן בפעילות מוגדרת על ידי המעסיק ביום ובזמן קבוע מדי שבוע , ובשעות בהן בדרך כלל עבד התובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, שוכנענו כי השתתפות התובע באימוני קבוצת הכדורגל הייתה בגדר פעילות נלווית לעבודה ובהתאם לכך , יש לראות בתאונה אשר ארעה במהלך פעילות זאת כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.