הכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי בביטוח חבות מעבידים

המחלוקת נוגעת, איפוא, לשאלה אם חוזה הביטוח נכרת לפני ארוע השריפה או לאחריו, והאם ניזקי השריפה מכוסים בפוליסה, בשים לב לכך שמועד השריפה חל בתוך תקופת הביטוח הרשומה בפוליסה.

ועוד הוסיפה – "אני כסוכנת אני חייבת להעביר את כל החידושים לחברת הביטוח, מי חידש ומי לא חידש, במקרה הזה בגלל שזה לקוח 1 שיש לו 5 פוליסות אני העברתי את כל החידושים והאי חידושים. על 3 פוליסות שהן 2 דירות ומשרד רשמתי לא לחדש ועל חבות מעבידים וצד ג' אני קבלתי טופס 126 ודו"ח שנתי ושלחתי אותם לחברת הביטוח... מה שהיא רצתה לחדש היא שלחה לפי בפקס ומה שהיא לא רצתה לחדש היא לא שלחה לי בפקס ואני רשמתי לא לחדש" (שם, שורות 20-25).

לאור מסקנתי לפיה חוזה הביטוח נכרת רק לאחר ארוע השריפה, איני רואה צורך לידון ולהכריע אם עסקינן במקרה שבו פטורה המבטחת מתשלום גם מכוח סעיף זה. עם זאת אציין, כי מסקנותיי דלעיל מביאות למסקנה, כי תביעה זו הוגשה, למצער, בחוסר תום לב. התובע ביקש להיבנות מטעות גרידא ברשום תאריך תחילת הפוליסה, אף על פי שידע היטב, כי לארוע אין כסוי בטוחי.

...

סיכום כפי שציינתי לעיל, אני מקבלת את גרסתה של הנתבעת להשתלשלות האירועים הנוגעים לשאלת הכיסוי הביטוחי.

בהתאם אני קובעת, כי במועד שבו הוצע לתובע לחדש את פוליסות הביטוח שלו, הוא ביקש לחדש שתיים בלבד מתוך חמש הפוליסות שהיו לו בשנה הקודמת, משום שהנתבעת לא הסכימה לתת הנחה בביטוח חבות מעבידים על סמך חידוש הפוליסות של הדירות והמשרד.

לאור האמור אני קובעת, כי מקרה הביטוח שבעטיו הוגשה התביעה ארע לפני שנכרת חוזה הביטוח, ובהתאם - אני דוחה את התביעה.

באשר לחבות הנתבעת 1 (חבות מעבידים), פוליסת הפניקס אינה מחריגה כסוי לחבות מעבידים בגין ניזקי גוף הנובעים משימוש בצ.מ.ה., אין תחולה לפוליסה של איילון, על הפניקס בלבד לשאת בה ואין להחיל בענין זה (של חבות מעבידים) "כפל ביטוח" עם הפוליסה של איילון.

יתר על כן, הנתבעת 2 (כמו גם הנתבעת 3 המבטחת), שמכח בעלותה ושליטתה על הבאגר (או מכח הביטוח שערכה לחבות בגינו), מצויה מן הסתם בפרטי הגדרתו ומאפייניו, בחרה שלא להביא כל ראיה בענין, אף שהשאלה האם עניננו בתאונת דרכים אם לאו, נושאת בחובה פן עובדתי משמעותי (ר' והשוו לאחרונה רע"א 3421/20 קבוץ עין חרוד מאוחד נ' פלוני (9.11.20)).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעיניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהוה השתק שפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפצוי בגין אובדן כושר הישתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו. יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה. התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.

אין גם מניעה שהגדרת "חבות המעבידים" בכל פוליסה תהייה שונה, ושהנפגע ייחשב (או לא ייחשב) כ"עובד" לצורך הכסוי הבטוחי בשתי הפוליסות, על אף (או בגלל) שוני זה. לא זו אף זו, על-פי מתוה זה, לא מן הנמנע גם שאותו מזיק יחוב בפוליסה אחת מכח "חבות מעבידים" ובפוליסה אחרת מכח "חבות כלפי צד שלישי". לאור האמור, ההכרעה בשאלה איזו פוליסת ביטוח חלה על המקרה ומכח איזה פרק בפוליסות השונות קמה חבותן של "אריה" ושל "צמנטכל", מצריכה בחינה עצמאית של כל פוליסה ביחס למבוטחים הרלבאנטיים ולאירועי הביטוח המנויים בה. ככל שתנאי הפוליסה פרטניים דיים, יש לבחון אם מבחינה עובדתית, מתמלאים התנאים; וככל שהפוליסה נוקטת בדיבור כללי כגון "קבלן משנה" או "מועסק על ידו" מבלי לפרט את משמעותם בגדרי הפוליסה גופה, יש לבחון את תחולתה על דרך הפרשנות המקובלת של תנאיה במסגרת דיני הביטוח ודיני החוזים, על-פי לשונה ותכליותיה, ובשים לב לנסיבות המיוחדות האופפות את הוצאתה".

...

אם נאמר כי הפוליסה נועדה לכסות רק את חבותו של מי שמוגדר כמעביד לפי דיני העבודה והביטוח הלאומי, הרי שלא היה כל צורך בביטול הסייג בדבר תביעות השיבוב, שכן וכידוע, למל"ל אין זכות חזרה אל "מעביד". לאור ביטול הסייג האמור, דומה כי פוליסת הביטוח מכסה את מזמיני העבודה גם בתביעות השיבוב של המל"ל. פרשנותה של מנורה לביטול אותו סייג, אינה מקובלת עלי.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 161,278 ₪ (כסכום הכולל הוצאות משפט ושכר טרחת דין).

כמו כן אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' ומחייבת אותה לשפות את הנתבעת 2 במלוא הסכום הנ"ל. צד ג' תשלום את הסכום הנ"ל בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה על ביצוע התשלום לתובע, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד התשלום המלא בפועל.

יחד עם זאת, משהוגשה תביעת המל"ל גם כנגד המבטחת ומשלא הוכרעה ההודעה כנגד צד ג' (ההודעה כנגד המבטחת) במסגרת תביעת הנפגע, ומשהגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יכריע בשאלת הכסוי הבטוחי, פשיטא כי לא תישמע הטענה הדיונית מטעם המבטחת, בדבר אי הגשת הודעת צד ג' כנגדה במסגרת תביעת המל"ל. טענות הצדדים טענות הקבלן הראשי: הקבלן הראשי טען כי במסגרת התביעה של הנפגע (4572-03-17) הוא הגיש הודעה כנגד הנתבעת 3, ודי בכך על מנת לפתוח חזית בשאלת תוקפן של ההחרגות.

אנו הח"מ הראל חברה לביטוח מאשרים בזאת כי ערכנו לבקשת הקבלן בקשר לחוזה: ביטוח אחריות מעבידים לכסוי חבות הספק כלפי המועסקים בבצוע העבודה עפ"י החוזה בגבול אחריות השווה בש"ח ל- 1,500,000 דולר ארה"ב למקרה ו- 5,000,000 דולר ארה"ב במצטבר לתקופת ביטוח שנתית.

...

הא ותו לא. לסיכום אני מקבלת את התביעה של המוסד לביטוח לאומי אך ורק כנגד הנתבעת 2, נ.ר.ש.א לבניין והשקעות בע"מ. בהתאם להסכמות הצדדים בעניין סכום השיפוי, הנתבעת 2 תשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 200,000 ₪, סכום הכולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ההודעה שנשלחה על ידי הנתבעת 2 כנגד צד ג' – הראל חברה לביטוח בע"מ, במסגרת תביעת הנפגע (התובע 1), נדחית אף היא, תוך חיוב המודיעה בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 6,000 ₪.

בנסיבות סיום התיק אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה בשתי התביעות.

המבקשת טוענת כי לשיטתה, על המשיבה מס' 5, מבטחת הרכב בביטוח חובה (ומי שהפיקה גם פוליסת ביטוח חבות מעבידים, המכסה גם את חבות המבקשת כלפי הנפגע), להעניק לה כסוי בטוחי ביחס למקרה הנידון, שכן התאונה מהוה "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

בנוגע לשאלה השנייה, ובהנתן רמת ההוכחה של עילת התביעה, הנדרשת על פי הפסיקה נכון לשלב זה, וודאי שככל שייקבע כי התאונה אינה מכוסה בפוליסה של המשיבה מס' 5, כי אז וודאי יתעורר הצורך להכריע בשאלת קיום כסוי בטוחי של המשיבה מס' 1 לארוע.

...

בסיכומו של יום, שוכנעתי כי מתקיימות חלופות שונות לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, המלמדות על קיומה של עילה למתן המצאה.

כן נחה דעתי כי קיימת עילת תביעה ראויה לכאורה נגד המשיבה מס' 1, וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התביעה.