הכרעה במחלוקת ניזוק ישיר או משני בתאונות דרכים

ראשית, האם הנפגע הוא ניזוק ישיר או משני מן התאונה וזאת בהתאם להילכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה פד"י מג(3) עמ' 432 – להלן הילכת אלסוחה).

הכרעתו של המומחה עומדת גם היא למחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובע- על בית המשפט להכיר בו כניזוק ישיר מתאונת הדרכים.

על כן, הכרעתו סבירה ואיני מוצא מקום להתערב בה. תעסוקת התובע: טענתו של התובע , הייתה כי המומחה הוטעה באשר לעברו התעסוקתי כאשר נאמר לו על ידי בא כוח הנתבעת כי התובע אף עבד בשתי עבודות במקביל לאחר התאונה.

...

אף סביר יותר כי אינפורמציה זו תביא לשינוי בהערכתו של המומחה ולבטח אל לו לעצום את עיניו נוכח מידע זה. לסיכום האמור לעיל, מצאתי, כי סטייתו של המומחה הייתה סבירה בהחלט ולא התבססה על תשתית עובדתית פגומה.

מכל המקובץ דלעיל דין התביעה להדחות.

אני סבור כי בנסיבות התיק הספציפי הזה ולאור העובדה שלתובע גם נגרמו נכויות זמניות כאשר לפחות בפרק זמן הראשון הנכות הנפשית היתה גבוהה יחסית ועמדה על 15%, כמו גם המקרה בכללותו הינו מקרה שבו בית המשפט צריך להסתפק בתוצאה הקשה ממילא מולה עומד התובע ואני נמנע אם כי אני עושה זאת לא בלי ספקות, מלחייב את התובע בהוצאות משפט.

להלן תוכרע המחלוקת אשר נפלה בין הצדדים בעלי הדין בשאלה, האם בשתי תאונות דרכים בהן היה התובע מעורב, הוא נחשב ניזוק ישיר, כטענת התובע, או שמא ניזוק משני, כטענת הנתבעת.

בהתאם להתוויות ולמבחנים כצוטט לעיל, אבחן להלן האם התובע הוא בבחינת ניזוק ישיר או ניזוק משני בכל אחת מהתאונות נשוא התביעה.

...

בנסיבות העניין, ובצדק קבע בית המשפט כי התובע שם הועמד בסכנה מהטעם כי רכבו נפגע עקב התאונה ומכאן המסקנה שמדובר בניזוק ישיר (שם, סע' 7 ו-38 לפסק הדין).

משהגעתי עד הלום, ובהעדר מחלוקת כי התובע אינו מקיים אחר שניים מתוך התנאים שנקעבו בהלכת אלסוחה – קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לנפגעים הישירים בתאונות שהתובע נחשף לפגיעה בהם ונזק נפשי ממשי וקשה – אזי דין התביעה להדחות ביחס לשתי התאונות, וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסכום כולל של 4,720 ש''ח וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בפני בית משפט קמא הועמדה להכרעה השאלה – האם בשתי תאונות הדרכים בהן היה המערער מעורב נחשב הוא לניזוק ישיר (כטענתו) או שמא לניזוק משני (כטענת המשיבה)? ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית (שקבלה תוקף של החלטה ביום 24/10/14), לפיה תוכרע המחלוקת ללא צורך בשמיעת עדויות, על סמך הטענות העובדתיות שבכתב התביעה ביחס לנסיבות ארוע התאונות ולאחר שכל צד יסכם את טענותיו.

המשיבה מוסיפה, כי הן בתביעה לפי פקודת הנזיקין והן בתביעה לפי חוק הפלת"ד, המבחנים לאבחנה בין ניזוק ישיר לעקיף הם אותם מבחנים, כשהלכת אלסוחה עצמה דנה בשתי תביעות, האחת, לפי פקודת הנזיקין והאחרת, לפי חוק הפלת"ד. התוצאה אליה הגיעה בית משפט קמא היא, לטענת המשיבה, היחידה האפשרית בנסיבות אלה, שכן, המערער לא נפגע כלל בתאונות והנכות הנפשית שנקבע לו אינה תוצאה של פגיעה ישירה או של סיכון חיים בו היה, אלא זו תוצאת החשפותו לכך שהוא גרם למותם של אנשים רבים ופציעתם של רבים אחרים, והצורך במתן תשובות לשאלות קשות לאמצעי התיקשורת וקרובים של הנפגעים, ולכן המערער הוא נפגע משני הכפוף לתנאי הילכת אלסוחה.

...

שם, בעמ' 959: "לגבי מי שנפגע אף שלא התכוונו לפגוע בו אלא התכוונו לפגוע באחר, אין מתקיים רכיב הכוונה במי שנפגע בפועל אלא רק בפוגע, ויתכן שבהיעדר רכיב זה יש מקום לטענה שנפגעים כאלה אינם כלולים בחזקה הממעטת". מסקנתנו היא, שאין אפוא להפעיל את החזקה הממעטת לגבי המערער שכאמור לא הייתה כל כוונה לפגוע בו. מכאן, שזכותו של המערער לפיצוי לפי חוק הפלת"ד בגין התאונה מיום 15.5.11, לא נפגעה.

נוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא וקובעים, שעל המשיבה לפצות את המערער בגין הנזקים שנגרמו לו, הן בתאונה הראשונה מיום 5.8.10 והן בתאונה השנייה מיום 15.5.11.

אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער בגין הליך הערעור, שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן, תחזיר המשיבה למערער את השווי הכספי של אגרת הערעור.

ראשית, האם הנפגע הוא ניזוק ישיר או משני מן התאונה וזאת בהתאם להילכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה פד"י מג(3) עמ' 432 – להלן הילכת אלסוחה).

הכרעתו של המומחה עומדת גם היא למחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובע- על בית המשפט להכיר בו כניזוק ישיר מתאונת הדרכים.

על כן, הכרעתו סבירה ואיני מוצא מקום להתערב בה. תעסוקת התובע: טענתו של התובע , הייתה כי המומחה הוטעה באשר לעברו התעסוקתי כאשר נאמר לו על ידי בא כוח הנתבעת כי התובע אף עבד בשתי עבודות במקביל לאחר התאונה.

...

אף סביר יותר כי אינפורמציה זו תביא לשינוי בהערכתו של המומחה ולבטח אל לו לעצום את עיניו נוכח מידע זה. לסיכום האמור לעיל, מצאתי, כי סטייתו של המומחה הייתה סבירה בהחלט ולא התבססה על תשתית עובדתית פגומה.

מכל המקובץ דלעיל דין התביעה להדחות.

אני סבור כי בנסיבות התיק הספציפי הזה ולאור העובדה שלתובע גם נגרמו נכויות זמניות כאשר לפחות בפרק זמן הראשון הנכות הנפשית היתה גבוהה יחסית ועמדה על 15%, כמו גם המקרה בכללותו הינו מקרה שבו בית המשפט צריך להסתפק בתוצאה הקשה ממילא מולה עומד התובע ואני נמנע אם כי אני עושה זאת לא בלי ספקות, מלחייב את התובע בהוצאות משפט.

רקע ביום 19.1.2013 ארעה תאונת דרכים בה היה מעורב התובע (להלן- "התאונה"), אשר גרמה למותו של ילד קטין, שהוא קרוב משפחתו של התובע (להלן- "המנוח").

דיון והכרעה המחלוקת העיקרית בין הצדדים הנה בשאלה האם התובע הנו נפגע ישיר או נפגע משני.

בע"א 3798/95 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קאסם חטיב ואח', פ"ד מט (5), 651 (1996) עמדה שאלה משפטית, כפי שהוגדרה בפסק הדין: "האם אדם שניפגע פיזית בתאונה, ובנוסף נגרם לו נזק נפשי עקב זאת שחזה במותו של קרוב משפחתו באותה תאונה, זכאי לפצוי על ניזקו הנפשי כאמור רק אם מתקיימים התנאים הנזכרים בהילכת אלסוחה, כגרסת המערערת; או שמא, כטענת המשיבים, די בכך שהוא נפגע בתאונה כדי שיהיה זכאי לפצוי בגין הנזק הנפשי האמור, אפילו אין הוא עומד בתנאי הלכת אלסוחה". על שאלה זו השיב השופט ת' אור, כדלקמן: "דעתי היא, שיש להחיל את הילכת אלסוחה בעניינינו...התוצאה אינה צריכה להיות שונה גם אם המשיבים 1-4 עצמם נפגעו בתאונה...כפי שראינו, הנזק הנפשי שבו עסקינן, אשר לגביו קיימת מחלוקת אם הנו בר- פיצוי, נגרם כולו- הן לאב והן למשיבות 2- 4 – עקב היות המשיבים עדי ראייה לפגיעת המנוחה בתאונה. אין בעובדה שהם עצמם נפגעו בתאונה- ובגין נזקיהם אלה הם זכאים לפצוי- לשנות מהתוצאה, ככל שהיא נוגעת לנזקם הנפשי עקב היותם עדי ראייה לפגיעה הקשה שנפגעה המנוחה בתאונה. משהוברר שנזקם הנפשי עקב כך אינו עומד בתנאי הילכת אלסוחה, תביעתם בגין נזק זה דינה להדחות". עיון במסמכים שלפניי מראים ,כי התובע אינו ניזוק ישיר בתאונה מושא התביעה.

...

בע"א 3798/95 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קאסם חטיב ואח', פ"ד מט (5), 651 (1996) עמדה שאלה משפטית, כפי שהוגדרה בפסק הדין: "האם אדם שנפגע פיזית בתאונה, ובנוסף נגרם לו נזק נפשי עקב זאת שחזה במותו של קרוב משפחתו באותה תאונה, זכאי לפיצוי על נזקו הנפשי כאמור רק אם מתקיימים התנאים הנזכרים בהלכת אלסוחה, כגירסת המערערת; או שמא, כטענת המשיבים, די בכך שהוא נפגע בתאונה כדי שיהיה זכאי לפיצוי בגין הנזק הנפשי האמור, אפילו אין הוא עומד בתנאי הילכת אלסוחה". על שאלה זו השיב השופט ת' אור, כדלקמן: "דעתי היא, שיש להחיל את הלכת אלסוחה בענייננו...התוצאה אינה צריכה להיות שונה גם אם המשיבים 1-4 עצמם נפגעו בתאונה...כפי שראינו, הנזק הנפשי שבו עסקינן, אשר לגביו קיימת מחלוקת אם הינו בר- פיצוי, נגרם כולו- הן לאב והן למשיבות 2- 4 – עקב היות המשיבים עדי ראייה לפגיעת המנוחה בתאונה. אין בעובדה שהם עצמם נפגעו בתאונה- ובגין נזקיהם אלה הם זכאים לפיצוי- לשנות מהתוצאה, ככל שהיא נוגעת לנזקם הנפשי עקב היותם עדי ראייה לפגיעה הקשה שנפגעה המנוחה בתאונה. משהוברר שנזקם הנפשי עקב כך אינו עומד בתנאי הלכת אלסוחה, תביעתם בגין נזק זה דינה להידחות". עיון במסמכים שלפניי מראים ,כי התובע אינו ניזוק ישיר בתאונה מושא התביעה.

בשלב זה שוכנעתי ,כי מן הדין והצדק למנות לתובע מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה ,והכל מבלי שהדבר יהווה חוות דעת לעניין מעמדו של התובע כניזוק עקיף וזכאותו לפיצוי לפי הדין החרות וההלכתי שלעניין.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני ממנה בזאת את פרופ' שפירא ברוך, טל: 09-7481145, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, אשר יבדוק את התובע ויחווה דעתו המקצועית בדבר מצבו הרפואי ודרגת נכותו (הזמנית והיציבה), אם ישנה, כתוצאה מהתאונה מושא התביעה.