הכרעה במחלוקת בין מומחים רפואיים בתביעת נזקי גוף

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי, יפים לעניין זה פסקי הדין כפי שיובאו להלן: רע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, ניתנה ביום 21.3.18) בה הוחלט כדלקמן כדלקמן: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91), כדלקמן: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". דברים אלה עולים גם מספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמוד 774 , ובזו הלשון: "ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. בפסקי הדין אשר נתנו בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, הציב בית המשפט העליון לראשונה אמות מידה למתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

...

" מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני מוצא כי כל החומר הרפואי ביחס לעברו הרפואי של המבקש עמד לנגד עיני הוועדה הראשונה וכן ועדת הערר - ואין עובדה אשר נעלמה מעיני הוועדות האמורות ואף הצדדים אינם חלוקים בעניין זה. ועדת הערר אף מתייחסת בקביעתה לעניין מגבלת התנועה של המבקש, ומציינת כי לאור ממצאי בדיקת ה MRI ובדיקת ה CT - לא נמצא כי חוסר יכולתו של המבקש לכופף את גבו נעוצה בנזקים אשר נמצאו בבדיקות אלו.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ולפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

נוכח נימוקי החלטתי, אני קובע כי המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,200 ₪ אשר ישולמו למשיבים בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בעניינינו, המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק"), המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי במקרה דנן, מצאתי כי יפים לעניין זה פסקי הדין דלהלן: רע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (ניתנה ביום 21.3.18, לא פורסם) בה הוחלט כדלקמן כדלקמן: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91), כדלקמן: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". דברים אלה עולים גם מעיון בספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמוד 774 ובזו הלשון: "ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. בפסקי הדין אשר נתנו בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, הציב בית המשפט העליון לראשונה אמות מידה למתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

...

לסיום, טענו המבקשים כי יש בכוח כל האמור לעיל, להעיד על מקרה חריג ועל קיומו של פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, בהחלטת ועדת הערר וכי יש במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת בקשתם.

די באמור לעיל, כדי להגיע לכלל מסקנה, כי תיעוד כל החומר הרפואי הרלוונטי וממצאי הבדיקות השונות עמדו בפני הוועדות השונות מטעם המל"ל בעניין התאונה מושא הבקשה דכאן.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות, ואני מורה כאמור.

נוכח נימוקי החלטתי, אני קובע כי המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של - 1,200 ₪ אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בעניינינו, המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק"), המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי נקבע בע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (ניתנה ביום 21.3.18, לא פורסם) בה הוחלט כדלקמן כדלקמן: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." וכך נקבע בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91), וכדלקמן: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". דברים אלה עולים גם מעיון בספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמוד 774 ובזו הלשון: "ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. בפסקי הדין אשר נתנו בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, הציב בית המשפט העליון לראשונה אמות מידה למתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

...

כל אלא הובילוני למסקנה, כי אפשר ויש ממש בטענות אלה של התובעת, ודי בספק בעניין הקשר הסיבתי - כדי להתיר לתובעת להביא ראיות לסתור.

די בעיון בהחלטת ועדת הערר, כדי להגיע לכלל מסקנה, כי תיעוד כל החומר הרפואי הרלוונטי וממצאי הבדיקות השונות עמדו בפני הוועדות השונות מטעם המל"ל בעניין התאונה, מושא הבקשה דכאן.

למען הסר ספק, לא מצאתי כי קיימים נימוקים אחרים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט ביתר החלטות המל"ל. סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להתקבל בחלקה ולפיכך, אני מורה כדלקמן: אני מעמיד את הנכויות הרפואיות בגין תסמונת הפיברומיאלגיה והפסיכיאטריה - בנפרד.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בעניינינו, המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי יפים לעניין זה פסקי הדין שיובאו להלן: רע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.18) שם נפסק כדלקמן: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91) וזו לשון הדברים: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". גם מעיון בספרות המקצועית, גרס כבוד השופט אליעזר ריבלין בספרו תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמוד 774: "ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. בפסקי הדין אשר נתנו בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, הציב בית המשפט העליון לראשונה אמות מידה למתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

...

" מן הכלל אל הפרט : לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, אני מוצא כי כל החומר הרפואי ביחס למצבו הרפואי של המבקש, עמד לגד עיני כלל הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל ואין עובדה אשר נעלמה מעייני הוועדות האמורות.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ולפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כדלקמן: התובע יגיש תחשיב נזק עד ליום 4/11/21.

דיון והכרעה טרם שאדון בבקשה, אציין כי טענת הנתבעת בדבר השגיאה שנפלה בהחלטת המל"ל (ביחס לשעור הנכות הצמיתה של התובע), מבוססת בעיקרה על שני נימוקים, והם: מדו"ח הוועדה הרפואית עולה, כי בבדיקת התובע ע"י הוועדה הרפואית, נרשם במפורש בפרק "בבדיקה", "כי .... תנועות מפרקים ללא הגבלה...". מכך מסיקה הנתבעת, כי בהעדר מיגבלה, לא היה מקום לקבוע לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה.

המסגרת הנורמאטיבית בהיבט החקיקתי סעיף 6ב' לחוק, קובע ומורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי נקבע ברע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.18) בזו הלשון: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." וכך נקבע ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91) וזו לשון הדברים: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". כך גם גרס כבוד השופט אליעזר ריבלין בספרו תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), בעמוד 774: "ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים. בפסקי הדין אשר נתנו בבר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ובר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, הציב בית המשפט העליון לראשונה אמות מידה למתן ההיתר להביא ראיות לסתור.

...

בהתבסס על ממצא זה - הגיש התובע את תביעתו הכספית לחיוב הנתבעת בגין הפגיעות הנ"ל. בסמוך לאחר הגשת כתב הגנה, הגישה הנתבעת בקשה להגשת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לשיעור נכות הצמיתה אשר נקבעה לתובע, בטענה כי המל"ל שגה בעת שקבע לתובע נכות צמיתה - בשיעור של 5%, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

במצב דברים זה לא ברור לנתבעת, לשיטתה, כיצד המל"ל קבע בעניינו של התובע, נכות צמיתה בשיעור של - 5%, ובהיעדר אפשרות למשלוח שאלות הבהרה או לחקור את המומחה מטעם המל"ל, הוגשה בקשה זו. אקדים ואציין, כי לטעמי דין הבקשה להידחות על כל חלקיה, כפי שאבאר בהמשך.

" מן המקובץ לעיל עולה, כי ככל שנקבעה נכות רפואית עפ"י דין כהגדרת סעיף 6ב' לחוק, הרי שהיא הקובעת בכל הליך המתנהל בתיק.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ואני מורה כאמור.