במוקד בקשת האישור בהליך המאוחד במחוזי עמדה מחלוקת באשר לפרשנות התיבה: "יום מסירת התביעה" שבסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הביטוח").
הודעה, להבחין מתביעה, היא כאשר המבוטח מודיע במפורש, שאינו מעוניין להפעיל את הפוליסה ולקבל תגמולי ביטוח וכי ההודעה היא למען הזהירות בלבד.
ייתכן אומנם, כפי שטוענות המשיבות, שהכרעה בתובענות המאוחדות, ובכללן עניין נוימן, תהא בעלת נפקות באשר לסוגיית מועד מסירת הדרישה בעניינינו או באשר לסוגייה אחרת, אך זאת לא ניתן לדעת בעת הזאת, ואין באפשרות זו לבדה, כדי להצדיק את המשך עיכוב בירור תובענה זו.
אציין, כי המשיבות לא המציאו כל מיסמך שיהיה בו כדי להעיד כי נושא תחולתו או פרשנותו של סעיף 28(ד) לחוק הביטוח עומד למבחן בעיניין נוימן.
...
לאחר עיון בעמדותיהם של הצדדים, נחה דעתי כי בשלה העת להמשיך את הדיון בתיק זה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:
ראשית, על פניו ובזהירות המתבקשת המאפיינת את השלב המקדמי בו מצוי הליך זה, אומר שלא ניתן לקבוע קיומה של זהות בין עילות התביעה בתיק דנן, לבין עילות התביעה בעניין נוימן.
מכל מקום, גם באם מסמך שכזה היה מוגש, לא היה בו, לכשעצמו, להביא למסקנה אחרת מזו אליה הגעתי.
מעבר לכך, ערה אני לטענת המשיבות ביחס לזהות רכיב הריבית (אשר אושר במסגרת אישור הבקשה הייצוגית בעניין נוימן), אלא שגם באשר לרכיב זה יש לבצע את ההבחנה הנדרשת (או להגיע למסקנה כי זו אינה נדרשת) בין מועד "מסירת הדרישה" לבין מועד "מסירת התביעה".
הבחנה זו לא ניתן לבצע בשלב מקדמי זה (בו טרם הוגשה אף תשובת המשיבות לבקשת האישור) ובתוך כך, לא ניתן גם לבחון את נפקויותיה והשלכותיה.
התוצאה:
לאור האמור, אני מורה על המשך בירור ההליך שלפניי.