הכרעה בין גירסאות מבלי לשמוע עדים

בעניינינו, בית הדין סבר כי אין בידו לקבוע ממצא פוזיטיבי – לכאן או לכאן – על יסוד עיון בחתימות, וכלשונו "לביה"ד אין הידע הנידרש להשוות חתימות של התובע על גבי מסמכים שונים, לשם כך דרושה חוות דעת של מומחה, שלא הוצגה". משלא עלה בידי בית הדין לקבוע ממצא פוזיטיבי – לכאן או לכאן – אזי כפי שנקבע בסעיף 37 לחלק הכללי, נושא החתימה לא יהא בעל משקל בהכרעה לצד זה או אחר, אלא תדרש הערכת מהימנותם הכללית של העדים וגרסאותיהם.

מעבר לכך, נתון הקרבה ל-30 ₪ (להבדיל מתשלום 30 ₪ כסכום מדויק) מתיישב עם שתי הגרסאות, ולכן אין בכוחו להכריע ביניהן.

האם החברה הרימה את הנטל להוכיח את תנאי עבודתו של העובד משקבענו כי נטל ההוכחה מוטל על החברה, יש לבחון האם החברה הרימה את הנטל והוכיחה כי תנאי העבודה שהוסכמו עם העובד היו כגירסתה – שכר שעתי בשיעור שכר המינימום על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון – ולא כגירסת העובד – שכר שעתי בשיעור של 30 ₪ נטו לשעה.

בחקירתו הנגדית הדגיש שלא חתם על שום מיסמך; שמספר שעות העבודה הנקוב בתלושים היה "בסדר אבל יתר המילים שרשום בתלוש אני לא מבין"; כי קיקו דיבר אתו על תעריף של 30 ₪ לשעה וכי הוא מכיר רק את קיקו והוא "לא יודע למה השם של קיקו לא רשום בתצהיר". מטעם העובד נשמעו גם עדויותיהם של מר מוסא חסן יצחק עלי ומר מוחמד מוסא עומר, עובדים לשעבר בחברה שהגישו נגדה תביעות דומות (ערעורים בעיניינם מהוים חלק מפסק דין זה), והעידו שקיקו סיכם מולם על תשלום של 30 ₪ נטו לשעה וזה השכר ששולם להם בפועל בצרוף דמי נסיעות.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 22.5.2022, ארבעה ימים בלבד לאחר סיום שמיעת העדויות, סיכמו הצדדים את טיעוניהם ביחס לשאלת האשמה, ומיד לאחר שמיעתם, על אתר, כאמור, ניתנה הכרעת דין שזיכתה את המבקש מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

התביעה הוסיפה כי אופי זיכויו של המבקש מעיד דוקא על כך שהוא אינו עומד בתנאי סעיף 80 לחוק העונשין, כך: "בסופו של יום בית המשפט לא ידע להכריע בין הגרסאות וקבע כי שתי הגרסאות מסתברות, ולא ניתן להכריע בין גרסת הנאשם לגירסת המתלוננת. בית המשפט הבהיר כי אינו יכול לקבוע כי המתלוננת שיקרה או כי אין ראיות בתיק, לפיכך לאור דברים אלה לבדם הרי שברור כי לא ניתן להסביר כי לא היתה עילה להאשמה מחד גיסא או לנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי". הכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה, ואת הנסיבות הרלוואנטיות, באתי למסקנה כי דינה של הבקשה להדחות.

...

אשר על כן, אין לומר כי אופי זיכויו של המבקש, או נסיבות הקשורות בניהול משפטו, מובילים למסקנה שהוא זכאי לפיצוי בגין מעצרו.

דא עקא, שעל פי הדין המצוי, ועם כל הצער והאמפתיה שלפי אדם שחבש את בית האסורים משך 7 חודשים קשים, אין בידי לקבל את בקשתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לא למותר להדגיש כי התרת עדות מומחה באשר ל"מסקנות", אין משמעה "התפרקות" של השופט סמכותו להכריע בשאלות שבמומחיות, והכרעתו תהיה בהתאם לשיקול דעתו השפוטי, על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השפוטי והשכל הישר, שבהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גרסאות סותרות (ראו שם עמ' 237).

ככל שאין בחוות הדעת לסייע לבית המשפט להסיק את מסקנותיו, אין טעם לשמוע את עדות המומחה, והיא לא תורשה (ראו קדמי בספרו, ע"מ 759-761; ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון, פ"ד לט (4) 463).

...

בית המשפט הוא הקובע אפוא האם הוא זקוק לעדות מומחה על מנת להכריע במחלוקת שלפניו, והשיקול שיבחן הוא האם מדובר בנושא המחייב לימוד והתמחות, או האם מדובר במחלוקת מקצועית.

סיכום אשר על כן אני מקבלת את בקשת המנהל, ומורה על הוצאת חוות הדעת מהתיק.

העוררים ישלמו למנהל את הוצאותיו, בסכום של 2,500 ₪, בתוך 30 ימים.

להלן נפרט הכרעתינו במחלוקת, תוך היתייחסות לעדויות והכרעה בין גרסאות.

עדה זו לא שמעה את החקירה הנגדית של היו"ר. סמכויות הועברו מהתובעת אליה, וקיימת מחלוקת בשאלה אם היו אלו סמכויות ניהוליות אם לאו.

...

אנו מקבלים את טענת התובעת.

מבחינה דיונית, לא מצאנו בכתב ההגנה טענת קיזוז, ועל כן אין בידינו לפסוק סעד לענין זה. בסעיף 23 לתצהיר חבר הועד, מופיעה דרישה, אך אנו פוסקים כי אין די בכך כדי לתקן את התביעה ואת חזית המחלוקת.

סוף דבר אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ופוסקים את הסעדים הבאים: פיצוי בגין אי-מסירת הודעה לעובד, בסך 5,000 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין; בגין אי-ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, סך של 41,121 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 10.6.2016; בגין אי-תשלום דמי הבראה, אנו פוסקים את הסכומים הבאים: 2,989 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.7.2014; 1,411.92 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.7.2017; 3,888 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.7.2019; 622.05 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.11.2019; מן הסכומים שנפסקו בגין דמי הבראה יקוזזו סך 14 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.15 עד למועד הקיזוז וכן סך 28 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית 1.8.2016 עד למועד הקיזוז.

[42: סעיפים 74-75 לתצהיר התובעת, סעיפים 52-53 לתצהיר הנתבעת 2] בהכרעה שבין גרסאות סותרות אלה מעדיפות אנו את גרסת התובעת, שנתמכת בראיות שתפורטנה להלן, ואיננו מקבלות את טענת הנתבעות כי לא ניסו לשכנע את התובעת לחזור בה מהתפטרותה, לרבות באמצעות הבטחה לשפור תנאי שכרה, ויישום ההבטחה בפועל.

זאת, מאחר שהשתכנענו מעדותה העקבית והמשכנעת של התובעת אודות הרקע שהוביל לבחירתה לציין את הטיפול בבתה התינוקת כסיבת הפיטורים היחידה במכתב ההתפטרות, כך: "לא הסתרתי את זה, הגידול של הילדה נתן לי סיבה שאני יכולה לתת אותה כעזיבה, כי שוב, לא רציתי לפגוע בהם בשום צורה.... כן, כי כשאתה עובד את הקף שעות, ואתה מקבל על זה פחות כסף, ואתה כבר הורה לילד, ואתה צריך להכליל את כל הדבר הזה, בחוסר שעות שינה בלילה, וכל הדברים האלה, ואז אתה גם מגלה שהמשכורת שלך היא פחות ממה שהרווחת לפני כן, אז זה מאוד, זה משקל מאוד כבד על ההחלטה..."[footnoteRef:43] [43: עדות התובעת בעמ' 32 ש' 7-28] ובהמשך: "לא באתי בטענות ליעל מעולם על משהו שכן קבלתי או לא קבלתי ממנה מבחינת השכר ההוא, לא פניתי אליה שוב, מתוך מקום של מאוד הערכה, ולא רציתי לפגוע, ואני יודעת שלי זה הרגיש, כל הזמן, כאילו מחדירים לי לראש שאני מקבלת שכר מאוד גבוה, ומאוד טוב בשביל מה שאני עושה. אז כן, לא הרגשתי יכולת לבוא, ולפנות אליהם לגבי הדבר הזה... אני לא רציתי לבוא בטענות, ולפגוע בהם באיזושהי צורה, ולכן הגשתי את מכתב ההתפטרות שלי כפי שהגשתי אותו, הייתי יכולה לכתוב להם, הורדתם אותי להקף שעתי, וזה לא מגיע לי, כי אני עבדתי ככה וככה, ובחרתי לא לעשות את זה"[footnoteRef:44] [44: עדות התובעת בעמ' 36 ש' 29- עמ' 37 ש' 13] עדות זו מקבלת משנה תוקף לאור היחסים הקרובים ששררו בין יעל לתובעת, כשבעניין זה תארה יעל בתצהירה כי נהגה בתובעת "כבת מישפחה ממש... כל אימת שנסעתי לחו"ל הקפדתי לרכוש מתנות גם לילדי התובעת, כשהיתה התובעת בהיריון ולא היה לה כסף לבצע בדיקה חיונית של תקינות ההיריון נתתי לה במתנה 2,000 ₪ לבצוע הבדיקה"[footnoteRef:45]; והתובעת העידה בפנינו, כי "יעל הייתה לא פחות מאימא בשבילי, יעל וצחי, הם היו כמו אמא ואבא שניים, וגם כשנפגעתי מדברים, וחשבתי שאני לא מקבלת את מה שמגיע לי, ושאני לא, המון פעמים אני גם שתקתי, ולא הראיתי את זה, כי אני באמת אהבתי אותם, והערכתי אותם בצורה שאי אפשר לתאר, אני שיתפתי אותה בדברים הכי אישיים שלי, בדברים שאמא שלי לא שמעה עליהם, באמת, כאילו הקשר בינינו היה קשר עמוק"[footnoteRef:46].

[50: ראו בעיניין זה את עדותה של יעל כי אינה יודעת להסביר את עתוי ההפקדות לקרן הישתלמות בעמ' 232 ש' 32-33 ובעמ' 233 ש' 24 ] לאור כל האמור השתכנענו, יש להעדיף את גרסת התובעת ועדותה על פני גרסת הנתבעות, ואף התקשינו לתת אמון בעדותה של יעל בעיניין זה. בהתאמה, לא ניתן לראות בתלושי שכרה של התובעת בתקופת הביניים כמשקפים נאמנה את שכרה המוסכם, ויש לקבוע כי שכרה של התובעת עמד על 7,500 ₪ עד חודש דצמבר 2014, ואילו החל מחודש ינואר 2015 יש להכריע בשאלת גובה השכר הקובע בהתאם להכרעה בשאלה, אם רכיבי ה"מקדמה" ו"האחוז מרווחיות" נכללים בו, כפי שיפורט בפרק ב' להלן.

...

[144: תצהיר גב' דאדי ונספחים א' וב' לתצהיר] עוד טוענת התובעת, כי במשכורת חודש 8/2014 שולמו לה 3,850 ₪ בגין עבודתה במהלך חופשת הלידה, במסווה של "בונוס". לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה השתכנענו, כי התובעת לא הוכיחה כי אכן מדובר בתשלום מכוון בערכי נטו על פני טעות (שהרי שכר משלמים בערכי ברוטו); אך עלה בידיה להוכיח כי עבדה במהלך חופשת הלידה[footnoteRef:145], כך שהסכום הנקוב בחודש אוגוסט 2014 בתחשיב הנתבעות שגוי; ומאחר שתחשיב הנתבעות לא צורף לתצהיריהן ולא הוכח, בשונה מתחשיב התובעת (נספח ב' לתצהיר אמה) שלא נסתר בעדותה של גב' דאדי ואף נתמך בתלושים מתוקנים לצורך הוכחתו, אזי יש לקבל את טענת הקיזוז באופן חלקי ולקזז מן הסכומים הנפסקים לזכות התובעת סך כולל של 9,588 ₪ בלבד.

[145: ראו בעדות התובעת לעיל בעניין סידורי העבודה ובעדותה של יעל בעמ' 285 ש' 1-6, ש' 29-33 ועמ' 286 ש' 25-29, כשאיננו מקבלים את הטענה כי התובעת הגיעה רק כדי "לשתות קפה" בסניף, וראו גם בהודעות שהוחלפו בין יעל לתובעת, בעדות יעל בעמ' 287 ש' 31-36 ] סוף דבר טרם חתימה נבהיר, בהתייחס לטענת השיהוי שהעלו הנתבעות, כי התובעת סיימה את עבודתה בחברה בשלהי שנת 2018 וקיבלה את תשובתה של יעל בדבר אי תשלום המחצית השניה של הבונוס בחודש פברואר 2019.

בנסיבות אלה, ומשהתביעה הוגשה בחלוף שנה ממועד זה, אין מדובר בשיהוי ויש לדחות טענה זו. לאור כל המפורט לעיל, התביעה האישית כנגד הנתבעת 2 נדחית, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: 1) הפרש פיצויי פיטורים בסך של 15,108 ₪; 2) הפרשי הפקדות לתגמולים בסך של 9,673 ₪; 3) הפרשי שכר בסך של 5,525; 4) בונוס בסך של 70,176 ₪; 5) פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 20,000 ₪.