הכרזת רכב כאובדן גמור על פי דו"ח שמאי

לאחר תיקון הרכב במוסך נשאה הראל ביטוח במלוא התשלום על פי דו"ח השמאי כאשר התשלום הועבר ישירות למוסך המתקן וקוזזה ממנו ההישתתפות העצמית של התובע על פי הפוליסה בסך 2,500 ₪.

למעלה מן הנידרש לעניין זה אציין כי גם על פי חוות דעתו של השמאי עידן מטעם התובע, ערך רכבו של התובע כרכב פרטי נכון לחודש 10/14 עמד על 150,000 ₪ וכרכב מסוג מונית עמד ערכו על 80,000 ₪, ובשיקלול נתוניו הפרטניים עמד על 81,672 ש"ח נכון לאותו מועד.

תנאים אלו לא היתקיימו בעניינינו – גם לא לפי חוות דעת של השמאי עידן מטעם התובע, כך שודאי שלא היה מקום להכריז על הרכב כעל אבדן גמור, והטענה כי עדיף היה למכור הרכב במצבו הניזוק ולתבוע את סך ההשלמה לערך הרכב כמונית אינה מבוססת.

...

סיכום מכל המקובץ אני מוצאת לנכון להורות כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד וכנגד הנתבעים 1-2 בלבד כדלקמן: הנתבעת 1, מוסך 10, תשלם לתובע סך של 4,083.5 ₪ (גובה הנזק שקבעתי בגין ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, ומחצית האגרה ששולמה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

הנתבע 1 ידע, כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה בעקבותיה הוא הוכרז "כאובדן להלכה". רק כחודש וחצי לאחר הרכישה וכשפנה התובע למוסך הונדה בנצרת עלית לצורך ביצוע טיפולים, נימסר לו כי הרכב אינו באחריות עקב ההשבתה ואז גם קיבל לידיו את הדו"ח של השמאי, מר ינאי עבדי, אשר בעקבות חוות דעתו הוכרז הרכב "אובדן להלכה". התובע פנה לנתבע 1 לביטול העיסקה ואולם זה סירב.

על פי סיכומי התובע, מדובר ברכב שאינו בטיחותי, רכב שהיה מעורב בתאונה קשה שבעקבותיה הוא הוכרז "אובדן להלכה". עובדות אלו נסתרו מהתובע ואילו היה יודע עליהן לא היה מתקשר בעיסקת מכירת הרכב.

במידה ולא יבצע התחייבויות אלה, רישיונות הרכב יופקדו במשרד הרשוי והרכב יוכרז "אובדן גמור". הנתבע 1 בפועל הגיש חשבוניות לרכישת חלפים באופן חלקי בלבד וחלקם אף אינו קשור לרכב ותיקן את הרכב בעצמו.

...

התביעה הוגשה במקור גם כנגד הנתבעת 2 – סופר טסט חיפה (2003) בע"מ ואף נשמעו ראיות בעניין זה, ואולם בסופו של דבר חזר בו התובע מהתביעה כנגד הנתבעת 2 – מכון הבדיקה אליה נלקח הרכב והתביעה נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות.

דין התביעה אפוא, להתקבל במלואה.

אני מורה כדלקמן: אני מבטל את עיסקת המכר מיום 2.6.10 ואני מורה על חיוב השבת סכום העיסקה בסך של 92,500 לתובע, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית.

בנוסף, אני מורה על תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק, לא כולל הוצאות.

כתוצאה מהפגיעה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך 16,887 ₪ לפי דוח שמאי ושכ"ט שמאי בסך 1,400 ₪, ומכאן סכום התביעה ע"ס 18,287 ₪.

כתוצאה מהתאונה הוכרז רכב המזדה כאובדן גמור.

...

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 4 לשלם לתובע 40% מסכום ההוצאות, קרי סך של 1,708 ₪.

אשר לתביעה שכנגד, אני מקבל אותה באופן חלקי ומורה כדלקמן: הנתבעת שכנגד 2 תשלם לתובעת שכנגד 40% מסכום התביעה שכנגד, קרי סך של 16,749 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ב- 23/11/2020 ועד היום.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת שכנגד 2 לשלם לתובעת שכנגד אגרת בית משפט בסך 914 ₪, שכר עדה בסך 300 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ ובסה"כ 4,214 ₪.

על פי דו"ח שמאי המחיר הסופי לרכב המבוטח עמד על כ- 75,190 ₪ (צורף מחירון יצחק לוי, נספח ז').

הנתבעת טענה כי שווי רכב התובעת אינו עולה על 73,000 ₪ לפי הכרעת השמאי המכריע, כי רכב התובעת הנו בר תיקון ועלות התיקון נאמדת ב- 39,306 ₪ על פי הכרעת השמאי המכריע, כי מסכום התביעה יש להפחית סך של 3,122 ₪ בגין הישתתפות עצמית שלא שולמה על ידי התובעת בגין הנזקים שהסבה לרכב צד ג', וכן, כי מסכום התביעה יש להפחית סכום של 2,250 ₪ או 3,500 ₪ או 6,000 ₪ בגין הישתתפות עצמית בגין הנזקים העצמיים שנגרמו לרכב התובעת וזאת אם תבחר לתקן את רכבה במוסך הסדר או במוסך שאינו בהסדר או אם ייפסק בנגוד להוראות השמאי המכריע כי אם אז יוגדר הרכב כאובדן גמור או אובדן להלכה, הכל בהתאמה.

כאשר לתיק הוגשו שלוש חוות דעת של שלושה שמאים : השמאי מטעם הנתבעת רגב אטיאס שבדק את הרכב לראשונה ונתן חוות דעת לפיה לרכב נגרם נזק המוערך בסכום של 33,093 ₪ קרי נזק גולמי בשיעור של 50.58% (להלן חוות הדעת הוצגה סומנה ת/2 – להלן " השמאי רגב"); השמאי מטעם התובעת דני גורביץ שנתן חוות דעת ולפיה הנזק הוערך 57,071 ₪ וכן קבע כי מאחר והנזק הגולמי הוא מעבר ל- 60% מערך הרכב הכריז עליו כאובדן גמור (להלן "השמאי גורביץ"); השמאי עמוס שמעון שמונה כשמאי מכריע אשר בדק וצילם את הרכב ונתן חוות דעת לפיה הנזק שניגרם לרכב הוערך בסכום של 39,306 ₪ קרי נזק גולמי בשיעור של 53.84% (להלן "השמאי המכריע/ עמוס").

...

מאחר ולפי תנאי הפוליסה יש לנכות מכל תגמולי ביטוח את דמי השתתפות עצמית ומשלא צורפה כל ראייה להוכחת גובה דמי ההשתתפות העצמית במקרה דנן, אני מורה כי מתוך הסכום הפסוק יקוזזו דמי השתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה חלקית .הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 39,306 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת אחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא.

כתמיכה לטענותיו בדבר הנזק, צירף שריף לכתב התביעה חוות דעת שמאית של השמאי מר בטחיש בסים (להלן: "בסים"), אשר הכריז על הרכב כאבדן גמור, ובעקבות כך רכבו הורד מהכביש ונמכר לפירוק.

עוד טוענת מנורה, כי לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, ניתנה חוו"ד נגדית מטעמה ע"י השמאי גיא בן שושן (להלן: "בן שושן"), אשר על פי ממצאיו הנזק לרכב הנו בסך 28,861 ₪ (ללא מע"מ) וכן ירידת ערך בסך של 7%, ובסך הכל סך של 42,339.75 ₪.

משכך על פי דו"ח השמאי בסים, המוכחש כשלעצמו, ערך הרכב בנכוי השרידים ובקיזוז מה ששולם לשריף, היה על שריף להעמיד את תביעתו על ההפרש בסך של 30,042 ₪ בלבד.

...

לא שוכנעתי כי שולמו לו כספים ביתר, אלא היפוכו של דבר, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שריף הפר את תנאי הפוליסה, או התעשר שלא במשפט, או כי פעל תוך מרמה ו/או הטעיה או הכשיל חבותה וכל טענותיה בנדון דינן להידחות.

בסיכומו של דבר בתיק תאד"מ 65408-05-21 : אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, באמצעות ב"כ, סך של 19,513 ₪ בצירוף אגרות משפט (מחצית ראשונה ושנייה), ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

בתיק תאד"מ 22335-01-22 - אני דוחה את התביעה כנגד שריף ומחייבת את מנורה בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 11,619 ₪.