בבקשתו למתן צו כנוס הצהיר החייב על חובו למערער בסכום של 2,350,650.63 ₪.
בשל מחדלי החייב במהלך הליך פשיטת הרגל, התקבלה החלטה על ביטול הכרזת החייב וכן על ביטול ההליכים ביום 14/9/2009.
יחד עם זאת, טענה המנהלת המיוחדת, כי אין בכך כדי לסייע למערער, שכן לטענתה, הוכח כי המערער ידע על הליכי פשיטת הרגל כתוצאה מהחלטתה של רשמת ההוצל"פ מיום 9/6/2014, ובכל זאת, תביעת החוב הוגשה באיחור, בחלוף שנה וחצי לאחר מועד ההחלטה הנ"ל. לטענת הנאמנת, גם אם סבר המערער כי החייב היתל בלישכת ההוצל"פ, היה עליו לבחון את פשר ההליכים, בין אם באמצעות פנייה לחייב, לכונ"ר, לנאמנת, או אפילו באמצעות אתר הכונ"ר הנגיש לכל.
אולם, כאמור לעיל, לא ניתן להיתעלם מהתנהלותו של החייב במקרה דנא, אשר אפשר את קיומם של ההליכים שהתנהלו בבית המשפט השלום בחיפה, במשך שנים רבות תוך שהוא מסתיר, מן הסתם ביודעין, מבית המשפט והנושה את קיומם של הליכי פשיטת הרגל והגלגולים שאלו עברו.
...
זה המקום לציין, כי ביום 22/8/2016 הוריתי לחייב למסור את תגובתו לערעור שהוגש, אולם עד היום, הוא לא פעל לעשות כן.
דיון והכרעה:
לאחר עיון, אני סבור כי דין הערעור להתקבל.
כפי שיובהר להלן, אני סבור כי טענת הנאמנת לפיה המערער ידע על הליכי הכינוס בעניינו של החייב כתוצאה מהחלטתה של רשמת ההוצאה לפועל מיום 9/6/2014 לא נסתרה, אולם המדובר הוא במקרה חריג ונדיר, ממנו עולה חשש לחוסר תום לב קיצוני מצדו של החייב, ודחיית בקשת המערער להארכת המועד להגשת תביעת החוב עלולה להביא לעיוות דין של ממש ולחוסר צדק משווע.
מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה על קבלת הערעור שהגיש הנושה.
