שנית - מאחר ואסתר הוכרה כידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת פנסיית שאירים ממבטחים על פי פסק הדין של כב' השופט נחתומי; הרי שיש לחלק את פנסיית השאירים בגין פטירת המנוח בין קריסלדה לאסתר.
...
השופט יגאל פליטמן
השאלה
השאלה עליה נסב הערעור תוארה יפה בלשונו צחת הביטוי של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר הרצל ישי ומר שמואל שחם; עב 8125/02) לאמור: "שתיים אוחזות בזכות לפנסיית השאירים של יעקב פנחס גור ז"ל. זו טוענת כולה שלי וזו טוענת כולה שלי. אחת אומרת בעלי היה המנוח ואיתי התגורר בעת פטירתו והאחרת טוענת לא כי, אלא אני הנני הידועה בציבור שלו ועימי התגורר עד לפטירתו. האם יש לחלוק את גמלת הפנסיה בין השתיים או שמא זכאית רק אחת מהן לגימלא זו ואם כן מי מבין השתיים? זו השאלה שהונחה לפתחנו בתביעה זו".
תשובתו של בית הדין קמא לאותה שאלה זו היתה, כי "תביעה של קריסלדה לגימלת שאירים נדחית. אסתר זכאית לגימלת שאירים. על מבטחים להמשיך ולשלם לאסתר את גימלת השאירים במלואה".
המסכת העובדתית
בפסק דינו פירט בית הדין קמא את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, נביאן כנתינתן עם תיקונים קלים המתחייבים מחומר הראיות.
לא מצאנו כל הסבר והנמקה בפסק הדין של בית הדין קמא מדוע הועדפו על ידו דווקא עדויות עדי אסתר על פני עדויות עדי קריסלדה, למרות שעל פני הדברים לעדיה של קריסלדה היה פחות עניין בסכסוך ולכן עדותם יותר אוביקטיבית מעדויות חבריה הקרובים וקרובי משפחתה של אסתר.
בחינת העדויות כאמור על ידנו, על פי נקודות המוצא שקבענו, מובילה למסקנה, כי היה מקום להעדיף גרסתה הקוהרנטית והמסתברת יותר של קריסלדה, על פני הגרסה התהפוכתית מלוות הסתירות של אסתר, לפיה בעלה ממנו התגרשה חזר אליה כחודשיים לאחר הגירושים ולאחר הולדת בנו לקריסלדה.
11סוף דבר
דין הערעור להתקבל כאמור.
