הכרה בתעוקת לב אנגינה פקטוריס כנכות בעבודה

הפגיעה הראשונה מיום 5.3.00 – "כאבים בחזה, אנגינה פקטוריס חריפה" לאחר מאבק עם פורץ שניסה להכנס לאמבולנס במסגרת עבודת המערער כרופא פארמדיק (ראו מכתב ההכרה שצורף להודעת המערער מיום 19.11.18).

למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 25%, לפי פריט ליקוי 9 1 ג II בנוסחו הקודם וכן הופעלה תקנה 15 ברבע, בשים לב לכך שהמערער שב לעבודתו אולם קיימת ירידה של 25% בהכנסותיו (ראו פרוטוקולי הועדה וועדת הרשות שצורפו להודעת המערער מיום 19.11.18).

לענין תקנה 15 לאור הנ"ל לא היה כלל מקום להפעיל תקנה 15 (שכן הפגיעה בלב אינה פגיעה של התעוקה שהוכרה כתאונת עבודה אלא פגיעה בשל מחלה טרשתית מפושטת) בנוסף חזר לעבודתו לאחר הארוע.

...

לסיכום לדעת הועדה אין מקום לצירוף נכויות ואין מקום להפעלת תקנה 15.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לפרוטוקול הוועדה מושא הערעור ולמכלול החומר שבתיק, אני סבורה שיש להחליף את הרכב הוועדה מכיוון שהוועדה כבר הביעה דעה נחרצת למדי בשאלת צירוף הנכויות ולמקרא החלטתה עולה, כי האבחנה הלבבית הראשונה בטעות יסודה.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר תתכנס בהרכב חדש.

לטענת המערער, היועץ קבע כי המערער אינו סובל מתעוקת לב, וזאת על אף שעולה מחוות הדעת והאישורים הרפואיים הנספחים לה כי המערער אכן סבל ממצב של אנגינה פקטוריס.

באשר לחוות-דעתו של ד"ר עמיקם ציין היועץ לועדה כי הוא "מסכים חלקית עם טיעוניו שאין להחשיב מצב קודם אבל היועץ לא רואה שהתאונה שהוכרה גרמה לנזק כלשהוא לשריר הלב, גם אין בסיס אובייקטיבי לתעוקות שמתאר. ההצרות בענף הדיאגנולי הופיעה, בסבירות גבוהה, עקב הנחת הסטנט. LAD ב- 10/2010 היות שההיצרות ב- LAD החלה במוצא הענף הדיאגנולי, גם היצרות זו אינה מתבטאת כאיסכמיה. במיפוי שביצע בב"יח כרמל היות והחשד לאיסכמיה הקלה במיפוי היתה בקור התחתון ולא באיזור של הענף הדיאגנולי. לאור נתונים אלה אין בהצרות של הענף הדיאגנולי כדי לגרום לאנגינה ולאיסכמיה לכן היצרות זו יתכן שנובעת בכלל מ- PCI שבוצע ב- 25.10.10". היועץ סיכם כי האבחנה שמצא היא "תלונות על מיחושים בחזה", וכי "אין בארוע שהוכר כתאונת עבודה ממצאים אובייקטיבים שגרמו לו לתעוקה מחודשת היא הוכחה במיפוי שבוצע והיא לא הוכחה בנתונים האנטומיים שנמצאו בצינתור האחרון 19.11.12. ולכן, לדעת היועץ, אין בארוע שהוכר כדי להעניק אחוזי נכות. לאור כל הדיון לעיל, אין היועץ מקבל את מסקנותיו של ד"ר עמיקם". ביום 29.5.14 היתכנסה הועדה לישיבתה המסכמת, ציינה כי עיינה בחווה"ד של היועץ הקרדיולוג ד"ר וייס וכי היא מקבלת את המלצותיו, דוחה את הערר וקובעת נכות זמנית בשיעור 100% ליום 5.11.12 ו- 0% נכות יציבה.

...

מנגד, טוען המשיב כי המומחה היועץ בתחום הקרדיולוגי התייחס כנדרש לאמור בחוות-הדעת מטעם המערער, אלא שהגיע למסקנה רפואית שונה לפיה הפגיעה שהוכרה לא גרמה נזק לשריר הלב.

מכאן, שטענות הערעור הן רפואיות ויש לדחות את הערעור.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: מהאמור עולה כי בעוד ד"ר עמיקם מצא כי המערער סובל מתעוקת לב יציבה, סבור היועץ לוועדה, בהסתמך על ממצאי בדיקת מיפוי לב, הממצאים הקליניים שבפניו וממצאי הצנתור – כי המערער אינו סובל מתעוקת לב המזכה בנכות.

לאור האמור, הערעור נדחה בזאת.

ביום 23.4.2012 הגיש המערער למשיב "בקשה להכרת זכות (מחלה)" לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק), בה טען כי מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם והיפרכולסטרולמיה מהן הוא סובל נגרמו תוך כדי ועקב שרותו הצבאי, אשר לווה במתחים פיזיים ונפשיים קשים.

בכתב העירעור פורטו מספר אירועים בסמוך לסיום שרותו הצבאי של המערער: ביום 28.5.2009, לאחר שהמערער התעצבן מאוד, הוא החל לחוש כאבים ודקירות בחזה, שהביאו לאבחונו בבית החולים נהריה כתחילתה אנגינה פקטוריס (תעוקת לב) ולבצוע צנטור להרחבת אחד העורקים הכליליים.

בכתב התשובה העלה המשיב את הטיעונים הבאים: (1) לא מוכר קשר סיבתי בין מחלת הלב בה לקה המערער לבין דחק נפשי מתמשך בעבודה; (2) המערער לא קשר מחלותיו לארוע מיוחד שהתרחש בסמוך לפריצתן של המחלות בעת שרותו הצבאי הארוך; (3) הוכחשו תנאי השרות והאירועים הנטענים, וקיומו של קשר סיבתי ביניהם לבין מחלותיו של המערער.

...

לאחר שהמערער הגיש ביום 29.4.2013 ערעור על ההחלטה הראשונה, ניתנה ביום 26.6.2013 החלטה נוספת של המשיב, לפיה הגיע למסקנה כי אין קשר בין התפתחות מחלת הלב הכלילית של המערער לבין תנאי שירותו (להלן: ההחלטה השניה).

בחוות דעת גורביץ הוסבר כי ניתן להסיק על הקשר בין כל אחת משלוש מחלותיו של המערער לבין תנאי שירותו, לאור היעדר איפיונים אחרים שיכולים להוות סיבה להתפתחות מחלה זו: המערער הינו ספורטאי, ללא כרס, לא עישן מעולם, לא קיים גורם סיכון גנטי, אין סיפור של מחלת לב איסכמית במשפחתו, לא ידוע על גורם סיכון נוסף בעברו, כמו השמנת יתר, סוכרת, היפרליפידמיה או יתר לחץ דם. כל אלו הן קביעות עובדתיות של המומחה, ששימשו עבורו נקודת מוצא מוכחת, ובסיס למסקנה לגבי כל שלוש המחלות.

המסקנה היא כי המערער לא הוכיח שמפקדו התעמר בו או הפגין כלפיו יחס פוגעני.

קביעתנו זו מביאה למסקנה כי לא נפל רבב בשלוש החלטות המשיב נשוא ערעור זה. אשר על כן, הננו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪.

התובע סובל ממחלת לב כלילית טרשתית מפושטת אשר התבטאה אצלו בתעוקת לב (אנגינה פקטוריס).

ההופעה של תעוקת הלב (אנגינה פרקטוריס), החלה אצלו כמספר חודשים עוד לפני האירועים בעבודה.

החל מיום הארוע בו היתמוטט ונלקח לטיפול רפואי, לא שב התובע לעבודתו והוכר כמי שאינו כשיר עוד לכל עבודה או מאמץ פיסי והוא מוכר כנכה בנכות כללית בשיעור 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי.

נבקש הבהרתך האם למיטב מקצועיותך, יש מקום להכיר באוטם שריר הלב כבתאונה בעבודה, אף אצל מי שמתקיימים אצלו גורמי סיכון קודמים כמו עישון ו/או רקע משפחתי ו/או טרשת עורקים, אם לא מדוע? ואם כן, מתי? 6.

...

לפיכך, נראה לי שההחמרה שחלה בתעוקת הלב אצלו נבעה מתהליך היתקדמות המחלה הטרשתית, תהליך שהוא קונסטיטוציונלי ואוטונומי ואינו מושפע ע"י גורמים חיצונים כלשהם, אלא קשור לגורמי הסיכון שהוזכרו: עישון כבד היפרליפדמיה משמעותית וסיפור משפחתי.

אני קובע שהתובע לא לקה באוטם שריר הלב בחודש דצמבר 1993 על סמך סיכום המחלה מאותו אשפוז שבו נאמר בכותרת שהתובע סבל מאיכסמיה חריפה בדופן האינפריורית של שריר הלב ולא כתוב שם שהוא לקה באוטם שריר הלב.

בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית התביעה.

התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 36540-07-11 הרשקו נ' המוסד לביטוח לאומי בפני כב' סגנית הנשיא, א. קציר המערער אבנר הרשקו המשיב המוסד לביטוח לאומי פסק דין

2.2 סעיף 9 (2) לתקנות מדבר על אנגינה פקטוריס שמשמעותה תעוקת חזה, כאשר פרופ' רוג'ין בחוות דעתו מתייחס לפגיעה ממנה סובל המערער כתעוקת חזה ומסביר מדוע יש להכיל בעיניינו של המערער סעיף 9 (2).

3.3 עיון בחוות הדעת של פרופ' רוג'ין אין בה ממש פרשנות של סעיף 9 (2) הדן בתעוקת לב אלא איזכור של תתי הסעיפים וכן אחוזי הנכות הנקבעים לפיהם.

במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הועדה: "לנ"ל גורמי סיכון מרובים. עישון היפרכלוסטרמיה, יתר ל.ד עם מחלת כלי דם פריפרית בנוסף ידוע גם על SLE הכאבים שבגינם היתקבל לא לוו עם שינויים משמעותיים בא.ק.ג ולא לוו בעלוות טרופונין ולכן ההחלטה לצנתרו לא היתה מידית אלא אחרי בדיקת CT CAVDIAC שהדגימה מחלה טרשתית מפושטת בשלושה העורקים לפי היצרות משמעותית בעורק העוקף שעבר אח"כ פתיחה מוצלחת בצינתור. אין בארוע שגרם לכאבים סיבה לנזק קרדיאלי ופתיחת העורק פתרה גם את בעית האנג'ינה. לנ"ל גורמי סיכון מרובים שבהם יש לטפל כדי למנוע החמרה ותעוקה עתידית. הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' רוג'ין 6.6.11 + 20.2.11 שמתאר אפשרות של קרע ברובד טרשתי דבר שבד"כ גורם לעליות טרופונין אפילו מזערית שהנה תמיד סיבה לצנתר את החולה. שבמקרה זה לא כך היה הדבר. לא היתה עליה בטרופינין ולכן ההחלטה לצנתרו היה רק לאחר ה- CT . אין בארוע שהוכר ככאבים בחזה סיבה ליצירת נכות כלשהיא ולכן הוועדה דחתה את הערר ומותירה הנחות כפי שנקבע". (ההדגשה הוספה א.ק.) באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לוועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, היתייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147).

...

הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 יגאל הניג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).

לאור המפורט לעיל – הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום.