הכרה בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה

השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור גב' אהובה מטרסו ומר רפאל להבי; ב"ל 56958-11-18), שבו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בתסמונת התעלה הקארפלית כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה.

...

לא מצאנו כי המאמר שהועבר לעיונו של המומחה הרפואי [שאול סוקניק, **** פלוסר, מחמוד אבושקרה "הקשר שבין תיסמונות שריר שלד של הגפיים העליונים לבין עיסוקים שונים" הרפואה כרך 146 חוברת ב' (פברואר 2007)] מבסס את טענת המערער שהמומחה הרפואי אוחז באסכולה מחמירה.

כללו של דבר: משלא הוכח כי המומחה הרפואי אוחז באסכולה מחמירה, כנטען על ידי המערער, והמערער לא הצביע על טעם המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי – דין הערעור להידחות.

המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, בתוך 30 יום.

האם נכון לומר כי בסבירות מעל 50% קיים קשר סיבתי (להבדיל מתרומה משמעותית של מעל ל20%) בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בכפות ידיו? תשובת המומחה: "ג. כן. כך עניתי. ניתן לקבוע בסבירות שמעל 50% קשר סיבתי בין העבודה למחלה, אולם התרומה אינה משמעותית (פחותה מ20%).". יש לציין כי בין לבין הגיש התובע בקשות "למתן הוראות", במסגרתן ביקש להורות לנתבע לשקול את עמדתו בשנית, זאת מאחר ולטענתו תביעותיהם של שני עובדים, העובדים לצידו כטענתו, להכיר בתסמונת התעלה הקארפלית כפגיעה בעבודה, אושרו על ידי הנתבע.

...

כמפורט לעיל, הלכה פסוקה היא כי בית הדין סומך את ידו על חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה על ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעיון בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, אשר הופנו אליו כאמור בשלושה סבבים, שוכנענו כי יש לאמץ את עמדתו וכי אין נימוק המצדיק סטייה ממנה.

בסופו של דבר ועל רקע העובדות אשר הונחו לפניו ונתוניו האישיים של התובע, המומחה סבר כי לתנאי העבודה לא היתה השפעה משמעותית על התפתחות הליקוי, וכי מדובר בהשפעה שפחותה מ- 20%, כשלא מצאנו כאמור כל נימוק המצדיק סטייה ממסקנותיו או המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף/אחר, כפי שפורט בהחלטה מיום 26/6/20 .

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

רקע בבסיס הבקשה עומדת תביעתו של התובע, כנגד החלטת הנתבע, מיום 21/3/21, לדחות את תביעתו להכרה בתסמונת תעלה קארפלית כפגיעה בעבודה.

...

        התגובה - להלן טענות ב"כ התובע המצדיקות לדעתו את דחיית הבקשה: התובע מתנגד להפניית שאלה א - שכן מדובר בשאלה שאינה חיונית להבהרת חוות הדעת ואף קיבלה מענה בחוות הדעת שכן המומחה התייחס לכל המסמכים הרפואיים ופירט את כל הביקורים והמסמכים הרפואיים בצורה כרונולוגית ולבסוף הגיע למסקנה כי: (א) "השפעת תנאי העבודה של התובע על הליקויים הייתה גבוהה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". (ב) "ניתן לקבוע כי ליקויו של התובע, עקב עבודתו, נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה לליקויו". המומחה גם התייחס לגורמי הסיכון ולא מצא כי אחד הגורמים אותם פירט באופן תיאורטי נמצאים אצל התובע "לא מצאתי בתיעוד הרפואי, עדות לגורמי סיכון אחרים לגרימה של CTS" לכן ניתן לקבע קשר סיבתי בסבירות של מעל 50%". דהיינו שהמומחה בחן את גורמי הסיכון כמפורט בראשית חוות הדעת ומצא במסקנה שיש קשר סיבתי.

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות, הגעתי למסקנה כי יש ממש בטענות הנתבע וכי נראה כי למרות שכבוד המומחה אכן פירט את ממצאי הבדיקות של התובע לרבות את בדיקת ה - EMG, לא ברור באיזה אופן הוא התייחס אל אלו עת קבע מידת השפעת העבודה על הליקוי של התובע אל מול גורמים אחרים, כאשר בנוסף לכך לא מצאתי היכן נתן המומחה את דעתו לכך שתלונות התובע על כאבים בשורש כף היד החלו לפני שהוא התחיל את עבודתו וגם לא היכן נתן את דעתו לכך שבדיקת ה-EMG הראתה עדות קלה ביותר ל-CTS.

לפיכך ובכדי שבידי ביה"ד יהיו הכלים להכריע בתביעה, החלטתי שיש מקום יש מקום להפנות אל המומחה, את רוב שאלות ההבהרה שהתבקשו, גם אם לא תמיד בנוסחן המקורי, אלא בשינויים הנובעים מאותן טענות של התובע בהן מצאתי ממש ו/או מחוות הדעת.

האם בדין דחתה פקידת התביעות של הנתבע את תביעת התובע להכרה בתסמונת התעלה הקארפלית (CTS) כפגיעה בעבודה? התובע יליד 1986, עובד כוטרינר בקר בחברה החקלאית בע"מ, וזאת החל מחודש מאי 2020, כאשר התקופה הרלבנטית לתביעתו הנה עד ינואר 2021.

...

לאחר בחינת הראיות כולן, הגענו לכלל מסקנה, כי לא מתקיימות במקרה שלפנינו אותן "נסיבות נוספות" שלפי הלכת ביטון יש לצרפן לתקופת עבודה של פחות משנה על מנת להוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות.

" גם במקרה שלפנינו, על פי התרשמותנו יש להתייחס אל הכתף ואל כף היד כאל "איברים סמוכים" במובן זה שהתובע – כפי העולה מהתשתית העובדתית המוסכמת – עשה שימוש אינטנסיבי ורפטטיבי הן במפרק הכתף והן בכפות הידיים, באופן המוביל למסקנה כי ההכרה בפגיעה בכתף מובילה למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה גם לפגיעה בכפות הידיים, ועל כן יש למנות מומחה רפואי כדי שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי; שלישית עיינו גם בפסק הדין בעניין נגדי (עב"ל 55237-08-21 נגדי נ' ביטוח לאומי (14.3.22)), שבו נדון עניינו של עובד חברת חשמל שטען למיקרוטראומה הן בכתף והן בכפות הידיים, כמו במקרה שלפנינו, אך במקרה שלו הוכרה דווקא כפות הידיים ולא הוכרה הכתף.

סוף דבר הגענו למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובע, זאת בהתאם לתשתית העובדתית המוסכמת.

ביום 19.12.21 פנתה התובעת לנתבע בתביעה להכיר בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (נ/1).

...

בפרשת אלבז נדון עניינה של עובדת משק בית המבצעת פעולות שונות במהלך יום עבודתה, וכך סבר בית הדין הארצי: "כדי להקים תשתית טראומתית להכרה בליקוייה כפגיעה בעבודה עליה להוכיח תנועה חוזרת ונשנית המתייחסת לאברים הפגועים על פני ציר הזמן. משמוכחות תנועות כאלה נפסק על ידנו, כי קיימת תשתית מיקרוטראומטית ... משלא מוכח רצף של תנועות כאלה נדחית התביעה (כפי שנפסק למשל במרואני עב"ל 646/06).

לאחר ששקלנו את התמונה הכוללת העולה מעדותה של התובעת ודו"ח העיסוקים, בהתחשב בעובדה כי מדובר בעבודה שביצעה לאורך ציר זמן של לפחות 12 שנה, בהיקף של 5-6 ימים בשבוע ועל פי התרשמותינו ביצעה תנועות בכפות ידיה תוך הפעלת לחץ או תנועות סיבוביות בהיקף של לפחות כשעתיים –שלוש מתוך יום עבודה של 5 שעות, הננו סבורים כי יש ליתן למשך הזמן משקל עת באים לבחון את הנזק המצטבר של התנועות החוזרות והנישנות.

משכך, משהתרשמנו כי עבודת התובעת כללה תנועות של הידיים שחזרו על עצמן מספר שעות מידי יום במהלך תקופת העבודה, מצאנו כי יש להעביר עניינה למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין התנועות לבין הנזק הנטען על ידה.