הכרה בתאונת עבודה בגין גב תפוס של עצמאי

רקע כללי ועיקר טענות הצדדים: התובע עבד בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה כאיש אחזקה ונהג משאית בחברת רשת ביטחון בע"מ. בתאריך 27.5.20 היתקיים דיון מוקדם בפני כב' השופטת דגית ויסמן במסגרתו ניתנה החלטה ולפיה התיק הועבר לשמיעת הוכחות בשאלה האם ארעה לתובע פגיעה בעבודה (בגב) ביום 12.8.18.

דיון והכרעה: סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מגדיר תאונת עבודה כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". על מנת שתאונה תוכר כ"תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק נדרשים להתקיים מספר תנאים: ראשית, יש צורך להצביע על קיומה של תאונה.

מעיון בתיק הרפואי של התובע בקופת חולים מכבי עולה, כי קיים רישום מיום 15.8.18 אצל רופאת המשפחה ד"ר גלית ארטום ולפיו התובע קיבל "אישור מחלה עקב גב תפוס" לתאריכים 12-17.8.18.

...

לא מצאנו ליתן משקל רב לרישום במסמך הרפואי ולפיו תאריך התאונה היה ביום 26.8.18 (עמ' 7, שורות 13-14).

לנוכח המפורט לעיל, מצאנו, כי התובע עמד בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיו והניח תשתית עובדתית לקרות האירוע.

סוף דבר: בית הדין ימנה מומחה מטעמו על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגבו של התובע לתנאי עבודתו.

עניינו של הליך זה בתביעתו מר' אילן פוזן (להלן – התובע) להכיר בליקויים בראשו, בגבו ובכתף ימין כנובעים מתאונה מיום 2.1.20 אשר הוכרה על ידי הנתבע כתאנת עבודה.

לגבי החזה, המומחה קישר בין טענות התובע לכאבים בחזה לפגיעה בכתף ולא מצא חבלה עצמאית בחזה.

עוד מציין המומחה כי כאבי הכתפיים נגרמו עקב מתיחה של שריר הטרפציוס בעת התאונה, ותלונות של צואר תפוס היו בחלקן מפתולוגיה בכתפיים ובע"ש הגבי.

כמו כן נפסק כי נוכח העובדה שביטוח נפגעי עבודה מקנה גם זכות לריפוי ולשיקום, בגדרן של חבלות שיביאו להכרה ב'תאונה' כב'תאונת עבודה' יבואו לא רק חבלות שהביאו לאובדן כושר עבודה אלא גם אותן חבלות שהצריכו ריפוי ושקום", ועל כן "גם הזקקות לטפול רפואי כתוצאה מתאונה מספיקה לצורך הכרה בתאונה כב'תאונת עבודה', ואין חובה כי המבוטח יהיה זכאי לדמי פגיעה דוקא על מנת שהתאונה בה נפגע תוכר ככזו"[עב"ל (ארצי) 20974-01-16 קלרה שמורק – המוסד לביטוח לאומי (24.1.2017)].

...

כללם של דברים, במקרה הנדון, עיון בחוות הדעת של המומחה הרפואי בכללותה ומשקלה המצטבר, מביא למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שעבר התובע לבין הליקוי בכתף ימין.

סוף דבר התביעה להכיר בחבלה בכתף ימין מתקבלת.

התביעה להכיר בחבלה בראש – נדחית.

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה והועדה הרפואית לנפגעי עבודה קבעה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור של 10% ולאחר הפעלת תקנה 15 הנכות נקבעה ל-15% לצמיתות.

בנוסף, מדגיש התובע שלמרות שמר מחלוף טען באופן נרחץ כי לא היה עד לארוע וכי לא הזמין את מד"א, עולה מדוח מד"א ותמלול שיחת הקריאה, כי מר מחלוף בעצמו הוא זה שהזמין את מד"א. למקרא תימלול השיחה עם מד"א מתברר כי השיחה הייתה ביוזמתו של מר יהודה מחלוף אשר דיבר עם נציג מד"א בטלפון והציג את עצמו "יהודה ממוסך יהודה". עוד עולה כי באותה שיחה הוא ציין לנציג מד"א כי "העובד שלי פה הרים איזה משהו קטן ופתאום א... כואב לו הגב והוא תפוס, הוא לא יכול לזוז, אני צריך שתשלחו לי אמבולנס בבקשה". בהקשר זה אציין כי מר מחלוף, בחקירתו בבית המשפט, לא רק הכחיש חד משמעית את השיחה עם מד"א (עמ' 7 ש' 14- 15), אלא גם הציג גרסה אחרת מפורטת כאילו היה במקום אחר והאמבולנס הוזמן קודם הגעתו למוסך.

טענת מר מחלוף לגבי נסיבות החתימה על הטופס מוזרה בעיניי שכן הוא בעל עסק עצמאי, שעשה רושם כי הוא אדם אשר מבין את משמעותה של חתימה על מסמכים.

בנסיבות אלה, ניתן לומר ברמת וודאות גבוהה כי התעוד הקיים ובכלל זה התעוד הרפואי, דוח מד"א ומסמכי המל"ל, הכוללים טופס בל/250 וכן טופס התביעה לדמי פגיעה, תומכים בגירסת התובע לפיה נתפס לו הגב עקב הרמת חפץ במהלך העבודה ולא עלתה שום גרסה אחרת.

...

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ואף לא נשלחו לו שאלות הבהרה על ידי מי מהצדדים ובנסיבות אלה, לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בחנתי את הראיות, ושמעתי את טיעוני הצדדים, לא מצאתי כל נימוק המצדיק סטייה מחוות הדעת (ראה ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (פורסם בנבו, מיום 04.02.02); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מוניטי רבי (פורסם בנבו, מיום 31.12.88)).

בנסיבות אלה, אני קובע כי בסיס השכר לחישוב זכויותיו של התובע תואם לשכר הרבע שנתי במל"ל, קרי סך של 7,270 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעות ישלמו לתובע את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים בניכוי הסכומים שלעיל.

התשתית המשפטית – סעיף 79 לחוק מגדיר מהי תאונת עבודה, כמצוטט: "תאונת עבודה – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...". בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות כך: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי אירעה תאונה.

להלן הכרעתינו: לאחר שמיעת העדויות ושקילת הראיות שהובאו לפנינו, הגענו לידי מסקנה כי התובעת הרימה את נטל הראיה בדבר היתרחשות של ארוע תאונה בעבודה מיום 20.9.2018, נפרט את נימוקינו להלן: ראשית, עיון בתצהיר התובעת מעלה כי גירסתה לענין הארוע היתה כמצוטט: "7. הנני מצהירה כי התאונה אירעה ביום 20/09/2018 סמוך לשעה 7.20 תוך כדי ועקב עבודתי. בזמן שהנחתי את אחד התינוקות על השטיח וניסיתי להתרומם, לפתע הרגשתי "קליק" בגב ומאז הגב שלי תפוס ואני סובלת מכאבים חזקים עם הגבלה בתנועות.

...

מנגד הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות מאחר והתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה.

משכך שוכנענו כי מחומר הראיות עולה כי אכן יש לקבל את גרסת התובעת לאירוע התאונה מיום 20.9.2018.

אשר על כן, שוכנענו כי התובעת הוכיחה את תביעתה.

משכך התביעה מתקבלת ועל הנתבע לפעול לתשלום דמי הפגיעה לתובעת.

כן צורף אישור בכתב של מפקד התובע במילואים, מר ניר עדוי המופנה לנתבע, והמאשר כי התובע שוחרר ממילואים בין התאריכים 29.8.17 עד 1.9.17 לצרכי עבודתו (בטעות צוין במכתב התובע ואישור מפקדו, מר עדוי, כי התאונה ביום 31.8.18).

הרישומים הרפואיים בכל הנוגע לפער בין פניית התובע לטפול רפואי לבין מועד התאונה והדיווח אודות מועד תחילת כאבי הגב ברישומים הרפואיים ("מספר ימים") - התובע הסביר בעדותו כי הדיווח "מספר ימים" ברשום הרפואי בביקור אצל האורתופד 24.9.17 מתייחס למועד החמרת כאבי הגב שהחלו להקרין לרגל שמאל: "העניין של ימים זה מתייחס לימים של החמרה בכאבים שהתחילו להקרין לרגל שמאל, משהו חריג ולא משהו שהרגשתי בעבר... כשאני הסברתי לרופא מה קרה לי באותו זמן. וכשהוא כותב כמה ימים כנראה שהוא מדבר על מצב שהחמיר מזה כמה ימים שרגל שמאל שלי התחילה לא לתפקד וכאבים חדים ברגל... אני סיפרתי לרופא שעשיתי אזשהו תנועה והסברתי לו איפה היתה העבודה, בדיוק בפרטים של העבודה. והסברתי לו מה קרה לי. והסברתי לו בעצם שהיתה החמרה בימים האחרונים וכשאני מרגיש כאבים ברגל וזה משהו חריג גב תפוס. ולכן פניתי אליו" (עמוד 13, שורות 1-17, 26-29).

ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

התוצאה התוצאה הנה, כי בית הדין מקבל את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 31.8.17, ולהכרה בכאבי גב כ'פגיעה בעבודה'.

...

בנסיבות אלה, ובבחינת מכלול הראיות שהובאו לפנינו, מצאנו שלא לתת משקל מכריע לאי הבאת נציג חברת ג'וי לעדות, בנסיבות בהן עדותו לא היתה מקדמת את בירור שאלת עצם קרות האירוע התאונתי (בשונה מקידום בירור השאלה אם התובע עבד במועד זה כפרילנס עבור החברה).

על יסוד הראיות שהובאו לפנינו אנו קובעים כי, לא עלה בידי הנתבע לסתור את טענת התובע לפיה הוא עבד בתאריך 31.8.17 עד שעות הבוקר של 1.9.17 באירוע חתונה שהתקיים באניה.

בשים לב לכך שהתובע נדרש להוכיח את האירוע התאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,000 ₪.