הכרה בתאונת דרכים כתאונת עבודה: סיכוני הדרך מול נהיגה בשכרות

על פי עדות מר ליאור נבון, הוא הכיר את הנאשם דרך שלו, העד הקודם, הם היו חברים מהשכונה.

בהתייחס להתנהלותו טרם התאונה, הנאשם תיאר עצמו כמי שנהג בחוסר אחריות, ללא חשיבה על תוצאות מעשיו, תחושת הבושה והאשמה ממשיכות ללוות אותו בייחוד מול מישפחת המנוח ובאזכרות וניכר כי הנאשם מייסר את עצמו.

ביום התאונה נסעו יחד הנאשם והמנוח לנסיעת עבודה, כאשר בהפסקה משותפת מעבודתם שתו יחדיו בירה.

"מי שבוחר לאחוז בהגה במצב של שיכרות, בין אם תחת השפעת סמים מסוכנים, בין אם תחת השפעת אלכוהול, מוחזק כמי שמכַוֵּן נשק טעון ודרוך כלפי עוברי-אורח תמימים שנקרו בדרכו; הפגיעה במשתמשי הדרך במצב דברים זה, איננה שאלה של 'אם' אלא 'מתי'. נזכיר את תכליות הענישה בעבירות כגון דא, כפי שתוארו על-ידי חברי השופט י' עמית, בע"פ 8191/08 גבארה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 20 (24.5.2014): 'לא נקמנות ולא הרצון לרצות איש הם העומדים לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור דינו של עבריין, כי אם השאיפה להגשים את התכליות הניצבות בבסיסו של הדין הפלילי, בכללן תכליות ההרתעה והגמול. על בית המשפט להרים את תרומתו ולשאת במלאכת המאבק הנחוש בתאונות הדרכים, וזאת באמצעות מתן ביטוי לערך קדושת החיים על ידי הטלת ענישה מחמירה'". (ע"פ (וערעור שכנגד) 7969/20 7852/20 מ"י נ' ג'האד בן אחמד סאלח (15.8.2021)).

עקרונות אלו ישימים לעבירות אותן ביצע הנאשם, הגם שנקבעו לפני תיקון 137 לחוק העונשין, וכך גם הדברים הבאים: "כידוע, מצב של שיכרות פוגע ביכולת המנטאלית, ביכולת השיפוט ובכושר הפעלת שיקול הדעת והערכה נכונה של המציאות, כל אלו יוצרים סיכון ממשי שהנוהג במצב זה יגרום לתאונת דרכים ... בית משפט זה נידרש לא אחת לתופעה חמורה זו, ולצורך לנקוט בענישה מחמירה אשר תסייע בפעולות הבלימה והמיגור של הקטל בכבישים בכלל, ולזה אשר נובע משכרותו של הנוהג בפרט ... חומרת מעשיו של המערער עומדת לעיני בית המשפט גם באשר ליכולתו להיתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, מצערות ככל שיהיו, ובשיקולים האחרים הקיימים לקולה. נכון הדבר במיוחד בעבירות אשר עניינן בנהיגה המסכנת חיי אדם, כאשר תופעת הקטל בכבישים הפכה למגפה של ממש בחברה הישראלית, ואין בית המשפט יכול לשבת בחיבוק ידיים אלא עליו להירתם ככל יכולתו למיגור תופעה זו." (ע"פ 1894/14 ‏אנדרג'או גבריאל צ'אקול נ' מ"י (13.1.2015).

...

הערעור נדחה תוך שנקבע כי תקופת המאסר אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירה של המתה בקלות דעת.

לאור כל האמור לעיל, חומרת הנסיבות והתוצאה הקשה, המסקנה הינה כי הרף העליון של טווח הענישה המוסכם בין הצדדים מגלם את מלוא השיקולים לקולא המפורטים לעיל.

הענישה לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 4 שנים.

בתיק שמספרו 8049-03-19 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין נהיגה בשיכרות והוא קבוע לפני מותב זה לדיון הוכחות.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהם נגרמות חבלות ופציעות חמורות, עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". מדיניות הענישה בעפ"ת 21227-07-16 משה נ' מדינת ישראל – המערער הורשע בעבירות של גרימת תאונת דרכים, נהיגת רכב בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב, גרימת חבלה של ממש, נהיגה במהירות בלתי סבירה, ונהיגה במהירות מופרזת.

עולה מהאמור שמיתחם הענישה בעבירות עסקינן, נע בין מאסר בפועל או מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות או צו של"צ (בתוספת רכיבי ענישה נוספים), בהיתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, רף הרשלנות, תוצאות התאונה, עברו התעבורתי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

נסיבותיה האישיות של הנאשמת חריגות, הנאשמת איבדה את בתה בת ה – 7 בתאונת דרכים, מול עיניה, ומאז היא ובעלה פועלים למיגור תופעת הקטל בדרכים.

נסיבות בהן טמון סיכון רב למשתמשי הדרך, ויש בהן כדי להעיד שהמסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של הנאשם גבוהה.

מר ראשיד וטפה, שנחבל חבלה של ממש בעקבות התאונה, העיד שבעקבות התאונה איבד הכרתו, קיבל מכה בראשו, סובל ממגלוביה בעניים, אינו רואה טוב, אינו יכול לעמוד על רגלו ומסתייע בקביים.

...

באיזון המתבקש, לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה שלפני, לקולא ולחומרא, נוכח גילו הצעיר של הנאשם, ועברו התעבורתי שאינו מכביד, ונוכח הרשעתו של נהג רכב ג' בתאונה, שמעידה גם על אחריותו בתאונה, אני סבורה ששליחתו של הנאשם למאסר לא תהלום את נסיבות המקרה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 3,000 ש"ח .

התובע נהג בשיכרות ועבר תאונת דרכים.

האם יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה שכן לגירסת התובע היה בדרכו מהעבודה לביתו בשעה 02:00 בלילה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

לטענת התובע, ביום 22.07.2020, ארעה לתובע תאונת עבודה, עת היה בדרכו לביתו לאחר סיום יום עבודה קשה וערב חג ונפגע בתאונת דרכים בעת שהיה התובע בדרכו הביתה באותו מסלול נסיעה הביתה בה נסע מידי יום (להלן: התאונה).

איך אתה יודע שהוא שתה באוטו? העד, מר תאיה: לא, מה אני צריך, הייתי באמצע העבודה שדיבר איתי החוקר ראיתי אני קצת בלחץ אני לא יכול להגיד להסביר לו כל דבר על 100%, אני הסברתי לו בפירוט, לא אני יכול לשבת מול בן-אדם להגיד לו בדיוק.

כאן אין מדובר בתאונה שהתרחשה בשל סכוני הדרך ולמצער לא הוכח כך: "בקשר להוראת סעיף 80(1) לחוק נקבע, ויפים הדברים בשינויים המחויבים גם להוראת סעיף 80(4) סיפא לחוק, כי היא " בגדר חריג המרחיב את ביטוח נפגעי עבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סכוני דרכים " (דב"ע נג/66-0 ג'לולה - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ"ו 134, 137 ההדגשה שלי ר.ר.). עוד נקבע , בפסיקה עניפה המתייחסת להוראתו של ס' 80(1) כי לתאונה בדרך לעבודה וממנה תיחשב רק זו הקשורה בקשר סיבתי עם סכוני הדרך , ולעניין זה חובה על המבוטח להוכיח שהתאונה הייתה קשורה בקשר סיבתי עם סכוני הדרך.... על כך ש"סיכוני הדרך" אינם כוללים היתנהגות בלתי סבירה בעליל של המבוטח, עמד בית דין זה אך לאחרונה מפי חברנו השופט שמואל צור, בפסק הדין בעיניין ערן יושיע בקובעו על דעת כל חברי המותב כי: "על פי הפסיקה, כאשר מדובר בתאונה הנגרמת במהלך הנסיעה או ההליכה מבית המבוטח אל מקום העבודה או בחזרה, הכסוי הבטוחי על פי החוק חל על אותן תאונות אשר נגרמו עקב "סכוני דרך" אשר ניתן לצפותם ואם מתרחשת תאונה מסיבות הנעוצות במבוטח עצמו, לא רואים אותם כ"תאונת עבודה " [( עבל 613/07 ערן יושיע - המוסד לביטוח לאומי (19.2.09, לא פורסם)]." ובהמשך: "לא יכול להיות ספק שהמושג "תאונת עבודה" - ובכלל זה תאונה המתרחשת תוך כדי הליכה או נסיעה לעבודה וממנה - מתייחס לאירועים "תאונתיים" בלתי צפויים העלולים להתרחש במהלך העבודה או במהלך הנסיעה לעבודה.

" (עב"ל 593/07 ג'יריס אבו ניקולא – המל"ל, ניתן ביום 13.5.09) זאת ועוד, גם אם היינו קובעים כי לא חלה כל הפסקה בדרך, אזי גם אז שתיית משקאות אלכוהוליים בזמן הנהיגה או נהיגה תחת השפעת אלכוהול אינה מהוה בגדר סכוני הדרך, שכן לתובע הבחירה בין נהיגה בגילופין לבין נהיגה כדין במצב פיכחות.

...

הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התובע לא הוכיח כי היה בדרכו מהעבודה לביתו והוכח שהתובע נהג בגילופין.

משכך, התובע לא הוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה ולפיכך התביעה נדחית.

השאלה העומדת לדיון היא האם יש להכיר בתאונת הדרכים הנ"ל כפגיעה בעבודה, ובמיוחד אם יש לקבל את טענות הנתבע לפיהן התובע רכב על האופניים בהיותו בגילופין, כך שיש לקבוע כי התאונה ארעה מסיבה זו ולא בשל סכוני הדרך, וכן כי התובע נטל על עצמו סיכון בלתי סביר.

העובדה שלא ידע למסור בשלב זה גרסה מפורטת לתאונה, למרות שכבר היה מסוגל לנהל את ענייניו מול המישטרה, מעוררת סימני שאלה לגבי גרסת התובע לאירועים.

באותו פסק דין הוכרה תאונת דרכים כפגיעה בעבודה, למרות שהמובטח הורשע במסגרת עסקת טיעון בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

...

אשר לעדותו של מר צרפתי – כאמור, זה לא היה במקום העבודה בעת שהתובע יצא מהעבודה, כלומר לא יכול להעיד על כמות האלכוהול שהתובע שתה בפועל (בניגוד לעדותו, המקובלת עלינו, לגבי הנהוג במסעדה בנושא זה).

להבנתנו הנפסק שם אינו מסייע לתובע, כיוון שבניגוד לעניינו, באותו פסק דין הוכח פוזיטיבית כי סיכוני הדרך היו הגורם העיקרי לתאונה (על יסוד עדות מומחית מטעם התובע), כי "תנאי הדרך במקום התאונה מסכנים מאוד את הנוסעים ברכב והם בבחינת גורם משמעותי לקרות תאונה במקום". לסיכום האמור לעיל – התובע היה מעורב בתאונת דרכים בהיותו בגילופין, כאשר רכב על אופניים חשמליים בדרכו מהעבודה לביתו.

סוף דבר – התביעה נדחית.

המשיב לא שם לב לדרך, לא שינה את אופי נהיגתו בהתאמה לתנאי הדרך, לא האט, לא עצר את רכבו – משאית, כנדרש בנסיבות וכשהבחין בפקק לא הספיק למנוע פגיעה בכלי רכב שהיה לפניו שנהדף לפנים ונגרמה תאונת שרשרת, ובנוסף המשיב סטה עם משאיתו שמאלה לנתיב שממול היתנגש עם רכב אחר שהגיע ממול, הרכב האחר נזרק לתעלת עפר מימין, המשאית של המשיב היתהפכה תוך שהיא נופלת על 2 כלי רכב נוספים שהגיעו בנתיב ממול, הנתיב ממנו הגיע המשיב.

עוד נטען כי המשיב אינו מכיר מיקצוע אחר לפרנסת בני משפחתו, וכי העובדה שהמשיב צבר לחובתו אך 3 עבירות תנועה למרות היותו שעות רבות ביום בנהיגה, מלמדת, כי אין אינו מסוכן וכי אין הצדקה לפסילת הרישיון.

ב"כ המשיב בקש לאבחן את הנהיגה במקרה דנן מנסיבות ארוע שניגרם בשל נהיגה פראית או נהיגה בשיכרות.

ב"כ המשיב ציפה, כי בחלוף שלושת חודשי הפסילה שהוארכו, יוגש כתב אישום בד בבד עם הגשת בקשה הנוגעת לפסילה, ומשלא נעשה כן, פנה המשיב למשרד הרשוי , קיבל חזרה את רישיון הנהיגה ושב לעבוד בנהיגה.

המסגרת הנורמאטיבית - סעיף 46ב לפקודת התעבורה הקובע: (1) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה של גרימת תאונת דרכים, שבה נהרג אדם יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה עד מתן פסק דין בעיניינו.

בב"ש (מחוזי ב"ש) 21333/07 מ"י נ. טרבלסי נקבע : "התיקון אינו משנה באופן מהותי את העקרונות לאורם על בית המשפט לבחון, אם יש מקום להורות על פסילה עד תום ההליכים. שיקול המסוכנות היה ונותר השיקול העקרי. השינוי היחידי הוא בשאלת הנטלים. לפני התיקון היה על המדינה לשכנע את בית המשפט, כי יש לפסול את הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה, בשל היותו מסוכן לציבור. לאחר התיקון הועבר הנטל לשכמו של הנאשם ועליו לשכנע את בית המשפט, כי אין בנהיגתו משום סכנה לציבור" ( ההדגשות שלי ר.ש ).

...

נחה דעתי, שניתן היה לזרז את הגורמים חיצוניים, שסייעו לרשות החוקרת לקבל השלמות חקירה.

בהקשר זה ראו דברי כב' השו' ט. חיימוביץ בבע"ח (באר שבע) 50909-07-13 סהא אלעוברה נ. מ"י, שאישרה החלטה לפסילה עד תום הליכים על אף שיהוי בן 6 חודשים בהגשת הבקשה לפסילת הרישיון וכתב האישום וכך נקבע: "אין גם במחצית השנה שבה לא הוגש כתב אישום, כדי ללמד על כך שהמדינה סוברת, שאין העוררת מסוכנת לשלום הציבור, אלא כדי ללמד על העומס בו היא נתונה, הגם שהדעת אינה נוחה מהתנהלות זו, כפי שקבע בית משפט קמא. אוסיף, כי להבדיל מבקשת מעצר עד תום ההליכים, הנטל בהליך זה הוא על הנאשם להוכיח העדר מסוכנותו, ולא על התביעה להוכיח מסוכנות. לפיכך, גם אם יש לעיכוב בהגשת כתב האישום משמעות ביחס לעמדת המדינה באשר למסוכנות, עדיין אין בכך כדי להפריך את החזקה, ואין בכך כדי להסיר את הנטל מכתפי הנאשם להפריכה". סוף דבר יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל מורה על פיסלת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים.