הכרה בשירות קבע בצה"ל כתקופת עבודה במדינה

כך נקבע כי יש לבטל עונשי מאסר אשר הושתו על מי שהעסיק שב"ח אותו הכיר וסבר בטעות כי מדובר במי שיש לו היתר לשהות בישראל וכן על מי שהעסיק שב"ח שנים לפני מתן פסק הדין, בהיותו נעדר עבר פלילי ומבלי ששב לחטוא בפלילים.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי אין מקום לבטל ההרשעה, הגם שמדובר בצעיר, אשר סיים שירות כחייל מצטיין בצה"ל, מבקש לעבוד כנהג אוטובוס ולהתנדב במישטרה, ושרות המבחן בהמלצתו לבטל ההרשעה ציין כי מדובר במי שפעל בתמימות ואשר רואה ערך עליון בהשתלבות בחברה הישראלית (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "לאור האנטרס הצבורי אין מקום לבטל את ההרשעה של המערער נוכח העבירה אותה עבר ונוכח הצורך להעביר מסר בעל משקל לציבור כי מדובר בעבירות חמורות אשר יש בהן הפוטנציאל לסכן את תושבי המדינה... אף מהפן השיקומי - אישי של המערער אין מקום לבטל את ההרשעה שכן לא הוכח פוטנציאל פגיעה ממשי בעתידו ובאפשרויות תעסוקתו... המערער עובד היום ויוכל לעבוד גם בעתיד ושאיפותיו התיאורטיות לעבוד בעבודות אחרות המחייבות אי הרשעה אין בהן די כדי להצדיק ביטול הרשעתו". עפ"ג (ב"ש) 49934-11-18 מדינת ישראל נ' אדי (2.1.19) - היתקבל ערעור המדינה והמשיב הורשע בהסעת שב"ח 1 מאשקלון עד לסמוך לקריית גת והושתו עליו 3 חודשי מאסר מותנה, נוסף ל-200 שעות של"צ, 6 חודשי פסילה מותנית ו-3,000 ₪ התחייבות.

נסיבות חיים קשות של הנאשם - כפי שציינתי לעיל במסגרת הסיבות שהביאו את הנאשם לבצוע העבירה, מדובר בעבירה שבוצעה בתקופה מורכבת של הנאשם, אשר חווה משבר כלכלי כתוצאה מתקופת הקורונה והמגבלות על המשק.

שירות המבחן התרשם כי עצם ניהול ההליך מהוה עבור הנאשם גורם מרתיע ומציב גבול, ודאי לאור תיפקודו הנורמאטיבי כאזרח שומר חוק, שפעל למען ביטחון המדינה בשרותו הצבאי המרשים, בסדיר, בקבע ובמילואים.

...

סוף דבר אודה ולא אבוש, מלאכת גזירת הדין בתיק זה לא היתה פשוטה כלל ועיקר.

במצב דברים זה ראיתי לנכון להביא האמור בסעיף 3 לפסק דינו של כב' הש' גרוסקופף ב-ע"פ 541/20 פלוני נ' מדינת ישראל (3.8.20) הדן בענין שונה לחלוטין מזה שלפני, אולם הלבטים שהובאו שם מתארים את לבטיי בתיק שלפני - "אכן, קשה ומורכבת היא מלאכת גזירת הדין. לעיתים היא עלולה להעמיד את השופט במרחק שווה בין חלופות הענישה, מבלי שיידע באיזו מהן מוטב לו לבחור. ואולם, בסופו של דבר, תפקידנו הוא להכריע אף בין חלופות שיתרונותיהן וחסרונותיהן שקולים, שמא יהיה גורלנו כגורל חמורו של בּוּרידן. במקרה שלפנינו הכרעה זו מצדיקה לפסוק בעולם המעשה פשרה, שבעולם אידאלי ראוי היה להימנע ממנה" אשר על כן, בהינתן נסיבותיו האישיות של הנאשם שפורטו לעיל, טענות ב"כ הנאשם ודברי הנאשם לעונש, כמו גם התרשמות שירות המבחן והמלצתו, אני סבורה כי כפי שציינתי לעיל כי אין מקום להורות על ביטול ההרשעה, אולם יש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם.

משכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירות על חוק הכניסה לישראל.

רקע עובדתי התובע שירת בצה"ל בשירות חובה, החל מיום 27.4.1988 ועד ליום 26.4.1991 והמשיך לשרת בשירות קבע למשך כ- 15 שנים נוספות, עד ליום 31.1.2007.

לטענת התובע, היה על רמ"ד גמלאות של הנתבע 1 לפעול בהתאם לנוהל 03-5004 "הכרה בתקופות עבודה קודמות לצורך גמלאות" ולערוך תחשיב של גובה ההחזר הנידרש ולא להסתפק בסימולציית שכר.

עוד נקבע, כי בחירה במסלול פנסיה היא חד פעמית ובלתי הדירה, מדובר במועד קבוע ויציב אשר אינו נתון לשינוי מדי חודש בחודשו, ובהתאם נדחו תביעות להכרה בפנסיה תקציבית מחמת היתיישנות, וזאת במקרים בהם הביטוח הפנסיוני בפנסיה צוברת נעשה שלא כדין (ראו: ע"ע 109/09 בן ציון פרחי – בזק ואח' (11.7.2010); ע"ע 35352-03-14 מוחמד חושאן – מועצה מקומית כפר מנדא ואח' (23.12.2014); ע"ע (ארצי) 29350-01-12 מדינת ישראל – אשר נעים (13.11.2014)).

בהתאם לסעיפים 2-3 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005 ה"אוסרים על מתן שירותי ייעוץ פנסיוני" ו"שיווק פנסיוני" על ידי מי שאינו בעל רישיון לפי חוק, הגם שסעיפים אלה אינם חלים על ייעוץ לעניין פנסיה תקציבית, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "הטלת החובה עשויה לעמוד בנגוד למגמת המחוקק להעביר את האחריות על ההסדר הפנסיוני מהמעסיק לעובד ולגורמי המיקצוע (ע"ע (ארצי) 7243-10-15 לנדסברג – גל רוב יועצים בע"מ, פסקה 71 ואילך (פורסם בנבו) (20.8.2018).

...

סוף דבר: בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו התרשמנו כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעים, לא נמנעה מהתובע, אם בחוסר תום לב ואם בכלל, האפשרות לשוב לפנסיה תקציבית עם גיוסו לשב"ס, לתובע הייתה אפשרות לבדוק את הנתונים אשר הוצגו בפניו והתובע לא הוכיח כי נפל פגם בהתנהלות השב"ס אשר גרם לאובדן זכויותיו.

כך או כך, כאמור, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי משמעותי.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית תוך פסיקת הוצאות בסך של 7,500 ₪ לטובת הנתבעים, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

טרם תחילת עבודתו של המערער בשירות המדינה שרת המערער כקצין בשירות קבע בצה"ל החל מיום 12.11.1969 ועד ליום 29.1.1981.

בסמוך לחתימת חוזה הבכירים רכש המערער בהתאם לתקנות שירות המדינה (גימלאות) (חישוב גימלאות בעד תקופת שירות שהחוק לא חל עליו), התשכ"א - 1961 (להלן – תקנות הגימלאות) זכות לגימלאות בעד תקופת שרותו בצה"ל. במסמך המופנה למערער מיום 5.6.1996, אשר כותרתו "זכות לגמלאות – הכרה בשירות קודם" (להלן – אישור רכישת הזכויות), הובהר למערער כי תקופת שרותו בצה"ל, כמפורט לעיל, "תיכלל בחישוב משך תקופת שירותך המזכה לגימלאות". תקופת ההעסקה הכוללת של המערער בשירות המדינה היא איפוא תקופה של 35 שנים ו – 8 חודשים, מרביתה בחוזה בכירים, ואילו תקופת ההעסקה הכוללת המזכה את המערער בפנסיה תקציבית היא של כ – 47 שנים, כמפורט בטבלה שלהלן: השרות מקור הזכות התקופה מספר השנים צה"ל רכישת זכויות 12.11.1969 – 29.1.1981 11.223 מדינה – כתב מינוי חוק הגימלאות 30.1.1981 – 31.3.1996 15.083 מדינה – חוזה בכירים חוזה בכירים 1.4.1996 – 31.10.2016 20.583 באישור הגימלאות שהומצא למערער על ידי מִניהלת הגימלאות ביום 5.3.2017, צוין כי תקופת שרותו הכוללת של המערער הנושאת זכות לגימלה (המונחים "גמלה", "פנסיה" ו"קצבה" הם בפסק דיננו מונחים תחליפיים) מסתכמת ב – 47 שנים וכי בהתאם לסעיף 3 לחוק הגימלאות "ישולמו לך פיצויים בגין שנים עודפות עבור 144 חודשים". לאישור הגימלאות צורף מיסמך פנימי ממנהל מינהל הסגל הבכיר בנציבות שירות המדינה למנהלת מנהל הגימלאות מיום 23.2.2017, המציין את התאריכים המפורטים בטבלה דלעיל.

הינה כי כן, אם תיתקבל טענת המערער באשר לפרשנות סעיף 12 לחוזה הבכירים, יהיה המערער זכאי לחישוב לפי שתי תקופות ההעסקה הנפרדות, כאשר תקופת השרות הצבאי לא תובא בחישוב זה, והוא יתבצע בהתאם למתכונת המפורטת בחוזר נש"מ. לעומת זאת, אם תיתקבל עמדת המדינה לפרשנות חוזה הבכירים, לא חל חוזר נש"מ בעיניינו של המערער מהטעם שתקופת העסקתו לפי כתב מינוי ארוכה מתקופת עבודתו בחוזה בכירים, ובהתאם יש לקבוע את משכורתו הקובעת לפי ממוצע חשבוני בהתאם לסעיף 12(ב)(2) לחוזה הבכירים.

...

נוסיף ונציין כי מקובלת עלינו טענת המדינה, לפיה אין ברכישת זכות לקצבה בהתאם לתקנות הגמלאות כדי להעמיד את הרוכש במצב עדיף על מצבו של מי שהועסק בכתב מינוי לתקופה דומה.

אין מקום לטעמנו לאפשר למערער לזכות במשכורת קובעת כוללת עדיפה אך משום רכישת הזכויות.

סוף דבר – דין הערעור להידחות.

טענות הנתבעת לטענת הנתבעת במסגרת חישוב הותק הקובע לדרגה הסכמית לא היה מקום לכלול גם את תקופת שרותו הצבאי של התובע, זאת בהתאם להוראות התקשי"ר לעניין זה. אשר לטענות התובע לעניין הבקשה להארכת שרותו - נטען כי הכלל הוא כי גיל הפרישה הוא זה הקבוע בסעיף 18 לחוק הגימלאות, וכי הארכת שירות היא בגדר החריג.

סוגיית הדרגה התקשי"ר הוא קובץ הוראות המתפרסם על ידי נציבות שירות המדינה, והוא מורכב משלושה מקורות: הוראות אשר נקבעו בחקיקה ראשית או חקיקת משנה; הסכמי עבודה והסכמים קבוציים בין המדינה לנציגות עובדי המדינה; וכן הוראות מנהליות שונות מטעם נציבות שירות המדינה.

לטענת התובע, צרופם של כלל הסעיפים לעיל מלמד כי הוא זכאי לכך שוותקו בצה"ל יוכר לצורך קביעת דרגתו בהתאם לסעיף 21.133 לתקשי"ר. לעניין זה נטענו מספר טענות: · ראשית, נטען כי הגדרת המונח "שיא הותק" ברורה ובהירה ולפיה שיא הותק כולל את כל שנות הותק המוכרות לצורך תוספת ותק, ובכלל זה את השרות הצבאי, אשר מזכה בשנות ותק בהתאם לסעיף 24.431(א) לעיל.

...

בית הדין התבקש לפסוק לתובע הפרשי שכר וגמלה ביחס לקביעה זו. לחילופין, לצד טענות התובע לעניין דרגתו כפי שפורטו לעיל, טען התובע כי היה זכאי להארכת תקופת שירותו כפי שהתבקשה במועד הנדרש, וכי לוּ הייתה מתקבלת בקשתו הרי שהיה צובר מספר חודשים מספיק על-מנת להגיע לוותק של 40 שנה, אשר היה מזכה אותו בדרגה גבוהה יותר במועד פרישתו.

כמו-כן, אנו קובעים כי אין בהתנהלות הנתבעת לעניין הארכת שירותו של התובע כדי לזכותו בדרגת פרישה גבוהה יותר, על המשמעויות הכלכליות הנלוות לכך.

לפיכך, תביעת התובע לעניינים הנ"ל - נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 ימים פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלותה.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, בין היתר כי "מוצעת בזה מסגרת כוללת של זכאויות הניתנות לחייל המשוחרר למי ששירת שירות אחר בעל חשיבות לביטחון המדינה או לצרכיה החברתיים-קהילתיים, והמיועדת לסייע להם ולהקל על השתלבותם וקליטתם בחיי חברה תקינים מיד לאחר תום שירותם [...] בחוק המוצע גלומה הכרה סטאטוטורית בעמדתן של בנות ששרתו- תקופה רצופה של שנת אחת לפחות- שירות לאומי. הכרה זו עולה בקנה אחד עם אופיה של מדינת ישראל כמדינת סעד ורווחה". שלישית, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בפרשת נתיב, קבע תקדים הקובע כי "שירות חובה בצה"ל כולל גם שירות לאומי כחלופה לשירות צבאי וכי פרשנות זו אינה חורגת ממיתחם האפשרויות הלשוניות". באותו מקרה דחה בית הדין את תביעת קרן הפנסיה לצוו הצהרתי הקובע כי החלטת ועדת הערעורים לעינייני קרן נתיב בהסתדרות, שקבלה את ערעור הנתבעת על החלטת קרן הפנסיה להפסקת תשלום גמלת שאירים בטלה, שכן היא נוגדת את כוונתה ולשונה המפורשת של התכנית.

בדברי ההסבר לתיקון שפורטו בהצעת החוק (ה"ח 2650, כ"ו בתשרי התשנ"ח, 27.10.97, עמ' 65), נרשם כי "מוצע לבטל סעיפים אלה כך שלעניין הצבירה הפנסיונית בשל תקופת שירות חובה בצה"ל, יושוו תנאי גמלאותיהם של עובדי שירות הביטחון, המשרתים בצבא קבע, השוטרים והסוהרים, לתנאי גמלאותיהם של שאר העובדים בשירות המדינה, ובכך תבוטל זכות היתר שהוענקה להם בעיניין זה. כן מוצע כי לעניין השרות בצבא הקבע יחולו הוראות אלו רק על מי שהתגייס לשירות חובה החל בשנת 1998, ולענין עובדי כוחות הביטחון ולענין השרות במישטרה או בשירות בתי הסוהר- לגבי המצטרפים לשירות החל בשנת 2001". בהתאם לכך, הנוסח הרלוואנטי של סעיף 63ג' שהיה דומה לנוסח הרלוואנטי של סעיף 79א לחוק, תקופת שירות החובה הוכרה לצרכי גמלה למי שהצטרף לשירות המישטרה או שירותי הבטחון עד 31.12.00 ופרש מהשרות (שירותי ביטחון או מישטרה), אם שירת (בשרותי ביטחון או במישטרה) עשר שנים לפחות (הוראות אלו הוחלו כאמור גם על סוהרים מכוח סעיף 81 לחוק).

...

לטעמנו, בחינה מהותית של תוכן הפנייה מיום 12.11.19 הוא תביעה להכיר בתקופה שקודם לכן לא הוכרה בעת קביעת היקף זכאותן של המערערות לגמלה.

לשונו המפורשת של סעיף 79א לחוק הגמלאות קובעת כי ניתן לצרף לתקופת שירותו של שוטר, תקופה קודמת שבה שירת "בשירות חובה". אין כל עיגון לשוני או ענייני למסקנה שהתנדבות יכולה לקיים את דרישת "החובה" שבשירות חובה, וממילא התנדבות לשירות לאומי במסגרת האגודה להתנדבות אינה היכולה להיחשב בשירות בצבא הגנה לישראל .

סוף דבר הערעור נדחה.