בתי הדין הכירו בפגיעות במיתרי הקול כתאונת עבודה דרך תורת המקרוטראומה – ככלל, הכרה כאמור, נעשתה במקרים בהם השמוש בקול ודיבור היה חלק אינטגרלי ממהות העבודה עצמה.
כך גם התקבלה תביעתו של ריבלין, שחקן בעל וותק של עשרות שנות הופעות להכרה בסרטן במיתרי קולו, כמחלת מיקצוע; כך גם הוכרה צרידותה של תובעת שיעבדה כ-7 שנים כאשת מכירות טלפונית (6 שעות ביום), ככרוכה בתנאי העבודה )ב"ל (ת"א) 3905-08 זאדה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.2.2012).
לא מן הנמנע כי לעיתים ייתכן שהתובע מרים את קולו במסגרת אינטרקציה עם מבוטחים או על מנת להתגבר על רעשי רקע, יחד עם זאת, לא שוכנענו בדבר קיומם של תדירות ורצף של פעולות של הרמת קול בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מיצטבר שיש בו לבסס תשתית לעילת המקרוטראומה או לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.
...
לאור האמור לא שוכנענו בהרמת קול באופן קבוע/ בכל שיחה כפי שטוען לה התובע.
לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, לא השתכנענו שהוכח כי נעשה שימוש בקול החורג מדיבור יום-יומי בהיקף המבסס תשתית עובדתית לעילת מיקרוטראומה.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל התביעה נדחית.
