הכרה בפריצת דיסק כתאונת עבודה עקב החמרת מחלה קיימת

ב- CT נראתה פריצת דיסק על לחץ על שורש העצב ב L4-5.

13.3 ככל שקיימת אצל התובע מחלת מיקצוע, מתבקש המומחה לפרט מהי המחלה מתוך המחלות המפורטות בתוספת לתקנות.

13.4 האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל ל-50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השנים.

להערכתי כן. ישנו ככל הנראה מצב של החמרת המחלה השחיקתית- ניוונית, עקב חבלת הגב מ 2010, שלאחריה עבר CT בו נראה בלט דיסק.

מדובר בקביעה בלתי סבירה שהרי אם לתובע היה בלט דיסק לאחר תאונת משנת 2010 אזי פעולות חוזרות ונישנות של הגב לא ישפיעו כלל? הכרה בארוע התאונתי משנת 2010 כהחמרה די בה להכרה מלאה והמומחה אינו רשאי לקבוע נכות שכן עניין זה נתון בידי הוועדה.

ככל והתאונה משנת 2010 הוכרה כתאונת עבודה באפשרות התובע לפנות לועדות הרפואיות בהליך של החמרה באשר לתאונה זו, ואין להשליך מהתאונה משנת 2010 לתביעה זו. לפיכך, מבוקש לדחות את התביעה ולקבוע שאין להכיר בכאבי הגב מהם סובל התובע כפגיעה בעבודה בדרך המקרוטראומה.

...

טענות ב"כ התובע הן טענות המתווכחות עם קביעות רפואיות ומסקנות של המומחה ואין בידינו לקבלן כאשר אין בהן כדי להצביע על פגם מהותי וגלוי לעין בחוות דעת המומחה.

המומחה חזר על כך גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ומכאן שאיננו מקבלים את טענת התובע בעניין זה. מחוות דעת המומחה עולה, שכדי שיגרם נזק לגב יש צורך שהתנועות יהיו תנועות של כיפוף ויישור, או פיצול או חשיפה לרטט, ותנועה שבה הגב זז יחד עם הגוף כולו בעת הפעלת כח אינה תנועה הגורמת נזק לגב.

מכל מקום וכפי שכבר ציינו לעיל, לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, אנו סבורים כי קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיו.

] בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.

בכל הקשור לפגיעה המתמשכת, כל שצוין בחוות הדעת הוא "כי ביטוח לאומי הכיר כמחלת מיקצוע 'כפגיעה בעבודה' (על דרך המקרוטראומה) את בעיית הגב התחתון של [התובע], לאחר קבלת פסק הדין של כבוד הנשיא רמי כהן". מומחה התובע אף הגדיל לעשות וציין בחוות הדעת המשלימה כך "כפי שכתבתי בחוות דעתי [הראשונה] התובע סובל מכאבי גב תחתון, אשר החמירו עקב תאונת העבודה ב 16.11.2008 עת נפל ונחבל בגב תחתון". למיותר לציין כי דברים אלו כלל לא מתיישבים עם חוות הדעת הראשונה בה כלל תחלואות התובע יוחסו לארוע התאונתי דוקא.

בהתייחסות לפריצת הדיסק, המומחה ציין כי "אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פריצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין מופיעים גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואי לגבי השאלה אם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות גב. על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, בדחיפה, במשיכה ובנשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שמדובר במחלה שהיא Multiple Causation וקשה לקבוע גורם אחד עקרי להתפתחותה. המומחה ציין כי על פי מחקרים, כ- 80% מהעובדים סובלים מכאבי גב במהלך שנות עבודתם. המומחה הוסיף והסביר כי בשנות החמישים והששים, הרופאים החזיקו בדיעה כי הרמת משאות כבדים ובצוע פעולות בכוח ובכפיפות השפיעו יותר מכל דבר אחר על התפתחות מחלות גב. הגם שהיום הגורם הפיזי נחשב כאחד הגורמים להופעת המחלה, הדיעה הרווחת היא כי הגורמים הפיזיים עלולים להחמיר מצב קיים ולא לגרום להתפתחות המחלה. זאת ועוד, מחקרים הצביעו על כך כי עובדים בתפקידים הכרוכים בישיבה ובהיעדר פעילות, חשופים למחלות גב יותר מעובדים המבצעים עבודה פיזית, וכן כי קיים דגש על ההיבט הפסיכולוגי כגורם לכאבי גב. עם זאת, המומחה מציין כי הרמת משאות תוך כדי ביצוע תנועות בצורה לא נכונה גורמת לנזק לגב וכי יש מקצועות מסוימים שמזוהים יותר עם הופעת כאבי גב כגון נהגי משאיות וסבלים.

...

התוצאה המסקנה אפוא כי דין התביעה על שני ראשיה להידחות.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ וכן הוצאות בסך 4,500 ₪.

יתכן שאז נגרמה פריצת הדיסק או שהיתה קיימת קודם לכן והחמירה עקב הארוע".

ארוע חדש מתועד תוך הדגשה כי מדובר בכאב שונה 1.6.16 לאחר אימון חריג בחדר כושר בהיעדר תעוד לארוע תאונתי חריג במהלך העבודה לא ניתן גם לקבוע כי הליקוי בגב התחתון מושפע מעבודת התובע גם כארוע תאונתי.

דיון והכרעה תחילה נציין, כי ב-25.3.2019 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעיניין יצחק ביטון[footnoteRef:1] שבו נקבע כי "אומנם לא נקבע פרק זמן מינימלי אשר רק ממנו והלאה יוכר מנגנו פגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה, אך נראה כי תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הנה שיקול שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי". אמנם בעניינינו התובע עבד, ברוטו, תקופה של מעל שנתיים, ואולם בנטו, התובע עבד כשנה ולכן מלכתחילה תביעת התובעת לליקוי על דרך המקרוטראומה היא גבולית.

בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר בשוראי – הרי שהוא קבע כי התובע החל את עבודתו עם מחלת גב וכי לא סביר שמנגנון המקרוטראומה ישפיע בתוך בפרק זמן כזה, כאשר על פי חוות דעת, התלונות הרדיקולוריות החלו לאחר הארוע הספורטיבי שתועד ב-15.6.2016 שיתכן שאז נגרמה פריצת הדיסק או שהיתה קיימת קודם לכן והחמירה כתוצאה מהארוע.

...

לאחר קבלת התשובה הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף ובית הדין נעתר לבקשתו ומינה את ד"ר עידו ציון כמומחה נוסף בתיק.

לטענת הנתבע, בית הדין מינה את ד"ר ציון שקבע שאין כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הליקוי בגבו, כאשר מדובר בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומוסברת היטב ועל כן, על בסיס שתי חוות הדעת בתיק יש לדחות את התביעה.

לאחר שעיינו בחוות דעת המומחים, אנו סבורים כי קביעותיהם הרפואיות עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיהם.

] בנסיבות אלה, על יסוד חוות הדעת של המומחים, התביעה נדחית.

התגובה במסגרת תגובתו, פירט, ב"כ הנתבע, את הטעמים להתנגדותו לבקשה: למומחה מטעם בית הדין קביעה ברורה וחד משמעיות ולפיה אין קשר סיבתי בין הארוע שהוכר על ידי בית הדין לבין פריצת הדיסק מהטעם שאפילו בשבוע ובשבועיים לפני הארוע קיימים תעוד בכרטיס הרפואי המצביעים על החמרה בכאבי הגב שהצריכו טפול רפואי, הפנייה למרפאת כאב ומתן תרופות.

קיים תעוד להחמרה עקב תאונת עבודה 22.3.12 (לא ידוע אם מוכר) לאחר הרמת חולה כבד בזמן העבודה.

...

בתאריך 7/4/22 הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה (להלן -התגובה), במסגרתה הסביר מדוע אין להעתר לבקשה.

בכל הקשור לטענות התובע אודות "בלבול עובדתי וקביעתי - רפואי" בחוות דעתו של המומחה גם בנוגע לאירוע חריג - כן או לא וגם בנוגע להחמרת מצב כן או לא, הרי שקריאת חוות דעתו של המומחה ביחד עם תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מבהירה כל דבר שאולי לא היה ברור לאחר קריאת חוות דעתו של המומחה ובטרם השיב על שאלות ההבהרה ומכאן שבשלב זה של אחרי שאלות ההבהרה, אנו סבורים כי לא התקיימה שום נסיבה המצדיקה מינוי מומחה אחר או נוסף שכן לא מצאנו, למשל, כי המומחה התבסס על עובדות שלא נקבעו על ידינו וכן לא מצאנו כי המומחה התבסס על הנחה משפטית לא נכונה וגם לא התרשמנו כי המומחה לא השיב היטב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ו/או לא יכל להשיב עליהן ו/או כי תשובותיו לא היו הגיוניות.

למעשה, מצאנו כי יש בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה כדי ליתן לנו את כל הדרוש על מנת להכריע בתביעה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל והואיל וכאמור לעיל לא מצאנו כי התקיים ולו תנאי אחד מהתנאים המפורטים בהנחיות המעודכנות ו/או בפסיקה הרלוונטית והמצדיקים מינוי מומחה נוסף או אחר הרינו מורים על דחיית הבקשה.

בעקבות הליך בבית הדין לעבודה (ב"ל 58802-12-18), הוכרה פגיעה בעמוד שדרה צוארי כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה.

החזרים גידיים של ביצפס, טריצפס וברכורדיאליס – תקינים ושווים דו"צ. בבדיקת MRI של ע"ש צוארי מיום 14.05.2018: הממצא העקרי הנו פריצת דיסק לטרלית לימין בגובה C5-6 עם היצרות של הפורמינה במידה בינונית, וכמו כן קיימת פריצה גם בגובה C6-7 פרה מדיאנית שמאלית עם לחץ על השק הנושקת לחוט עם היצרות מועטה של פתח הפורמינה הסמוך".

הועדה עיינה בחוו"ד הרפואית של ד"ר בשוראי מיום 13.03.2021, במינוי כמומחה מטעם בית הדין לעבודה, ולדעתו המצב היום הנו מצב של החמרה עקב מקרוטראומה של מחלה ניוונית הקשורה לגיל.

הועדה בחנה את תנאי עבודתה של המערערת, כפי שצוינו ב"פרטי התביעה": "מחלת מיקצוע יושבת במשך שעות ארוכות ומזינה נתונים. לכן מתכופפת ומזיזה את הראש רבות". בתאור "מהות המקרה" צוין בפרוקטול הועדה: "מחלת ע"ש צוארי כהחמרת מצב". הועדה עיינה במסמכים הרפואיים, והתייחסה בין היתר לבדיקת MRI עמוד שדרה צוארי מיום 14.5.2018, אשר הדגימה פריצות דיסק בגובה חוליות 5-6C, 6-7C. הועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופרטה טווחי תנועות עמוד שדרה צוארי בכיפוף, ביישור, בסיבוב לצדדים ובהטיה.

לכן, יש לקרוא את החלטת הועדה יחד עם מימצאי הועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר ציינה בהחלטתה, כי למערערת "רישומים של כאבים בצואר וחבלת ראש מ- 2002. שלושה רישומים חבלת ראש ב- 11/06 עם כאבים בצואר, ב- 1/04, ב- 1/07 צליפת שוט רגישות בצואר והגבלה קלה בתנועות. ב- 3/07 הגבלה בתנועות, ב- 2008, 2018 רישומים על כאבי צואר וחולשה ביד ימין והופנתה לבדיקת CT צואר". על יסוד האמור ברורה קביעת הועדה, כי ההכרה בליקוי בעמוד שדרה צוארי היא כהחמרת מצב, כלומר תנאי העבודה לא היו גורם יחיד ליצירת הנכות.

בין היתר ציינה הועדה "רישומים רפואיים מתיקה הרפואי הקשורים לתלונות הצוואריות". רישומים רפואיים אלה מתייחסים למספר תאונות דרכים שארעו למערערת עם חבלות צואר ותעוד הגבלות תנועה בעמוד שדרה צוארי.

...

נוכח כל האמור שוכנעתי שהוועדה פעלה בהתאם לפסיקה שהתווה בית הדין הארצי בעניין סומך ושלם (בר"ע (ארצי) 74509-06-20 סומך – המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.4.21; בר"ע (ארצי) 42016-03-21 שלמה שלם – המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.7.21), ולא מצאתי טעות משפטית בפעולת הוועדה אשר קבעה שיש לייחס 20% מהנכות למחלה ניוונית הקשורה לגיל והוחמרה בעקבות חבלות קודמות בצוואר.

נדחית טענת המערערת שגיל לא יכול להוות גורם סיכון לקביעת קשר סיבתי חלקי, ואין לקבל את הטענה שהשיקול של גיל מהווה לכשעצמו טעות משפטית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.