הכרה בפציעה קשה של אוהד במשחק כדורגל

בהיותו בן 10 ניפצע אחיו הבכור של הנאשם באורח קשה במהלך שרותו הצבאי במלחמת לבנון והיה מאושפז שמונה שנים בבתי חולים עקב פגיעת ראש, מתוכם שלוש שנים היה מחוסר הכרה.

הנאשם תיאר את נסיבות העבירה בכך שהיה יחד עם קבוצת אוהדי הכדורגל של הפועל תל אביב ואישר את המעשה שיוחס לו בכתב האישום.

שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם חיובי שערך מאמצים לנהל אורח חיים נורמאטיבי, תוך היתמודדות עם משקעים ריגשיים על רקע פציעתו הקשה של אחיו הבכור.

אין מדובר בארוע מקרי של השלכת בקבוק ללא מחשבה תחילה אלא בפרשה רצופה שהחלה בקטטה בין אוהדי קבוצת הפועל תל אביב לבין המאבטחים ולאחר סיום המשחק, כאשר המאבטחים יצאו כבר דרך שער ההיכל והמתינו לרכבם, היתקדם לעברם הנאשם והמשיך את העימות שהיה קודם ונפסק כבר.

...

מתחם העונש הראוי הינו בין 12 ל-30 חודשי מאסר, ובהתחשב בעובדה שהתביעה הגבילה עצמה לעונש שלא יעלה על 18 חודשי מאסר, אני גוזר על הנאשם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי 24 ימי מעצרו מיום 22.10.17 ועד 14.11.17.

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלוננת פיצוי בסך 20 אלף ₪ סכום של 12,500 ₪ הופקד בקופת בית המשפט ביום 24.6.18, וסכום נוסף של 7,500 ₪ הופקד כפיקדון במסגרת הליך השיחרור ממעצר.

כמו כן אני מורה על הרחקתו של הנאשם ממגרשי ספורט לתקופה של 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר.

בשים לב לשינוי המהותי בהתייחסותו של המערער לעבירה בה הורשע, כשניכרת קבלת אחריות מלאה, יכולת להכיר בחומרת מצבו והבעת נכונות להעזר בגורמי הטיפול כדי להמנע מבצוע עבירות נוספות, ומכיוון שמדובר באדם צעיר, נעדר עבר פלילי, שלאורך השנים היתנהל באופן נורמאטיבי, מעריך שירות המבחן שבעיתוי הנוכחי, קיימים יותר גורמי סיכוי לשקום במקרה זה, לעומת גורמי סיכון.

למותר לציין שהפעלת מטען מאולתר תוך כדי משחק כדורגל כשמטבע הדברים נמצאים צופים רבים במיגרש, צופנת בה סכנה מרובה, גם אם הכוונה הייתה "רק לעשות רעש". לכן, גם אם נקבל את דברי המערער כפי שאלה באו לידי ביטוי בתסקיר השלישי והאחרון, דהיינו, שהוא רכש את המטען המאולתר והחזיק בו מתוך כוונה לעשות בו שימוש במסגרת הישתתפותו כאוהד במשחק כדורגל, לא יהא בכך כדי להמעיט מן הסיכון ומן החומרה שבביצוע עבירה זו, ומאמצים אנו את עמדת בית משפט קמא לפיה: "גם אם הנאשם לא התכוון לפגוע באדם ספציפי בעת הפעלת מתקן החבלה, אין ספק שהפעלתו במקום כזה עלולה הייתה בסבירות גבוהה לגרום לפגיעה באדם וברכוש ולשיבוש מהלכי המשחק ואולי גם להפסקתו". (עמ' 21 בגזר הדין).

באותו מקרה הגיע המערער (שם) שהיה אוהד של אחת מקבוצות הכדורגל כדי לצפות במשחק שבין קבוצתו כנגד קבוצה אחרת, והוא הביא עמו "חזיז עם פתיל השהייה, מתוך כוונה לפוצץ אותו במשחק". למרות אמצעי הבקרה בכניסה למגרש, הצליח אותו מערער להכנס עם החזיז ודקות ספורות לפני תום המשחק הדליק את החזיז והשליכו למגרש.

בעיניין מלאך נכתב בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, בין היתר: "ארוע חמור זה הוא ביטוי נוסף של גל האלימות העכור השוטף את החברה בישראל בשנים האחרונות, אלימות שאינה יודעת רסן וגבולות, ואת מחירה שילמו ומשלמים רבים, חלק בחייהם וחלק בפגיעות קשות ומומים הכרוכים בהשפעה מרחיקת לכת על עתידם. עם מצב זה אין להשלים, ויש להגיב עליו בענישה קשה, הן כדי לגמול לעבריין, והן כדי להרתיע את הרבים..." לא הבאנו את נסיבות המקרה שבעניין מלאך אלא כדי להבהיר את הסיכון העצום הטמון בהחזקת מטען מאולתר גם אם הכוונה היא "לעשות בו שימוש במסגרת הישתתפותו כאוהד במשחק כדורגל" כטענת המערער בתסקיר השלישי.

...

ערים אנו להמלצתו של שירות המבחן בתסקירו השלישי מיום 23.2.21, להסתפק בהטלת צו של"צ בהיקף של 100 שעות וכן להטיל על המערער צו מבחן לשילובו בטיפול קבוצתי במסגרת שירות המבחן וכן לשקול בחיוב את ביטול הרשעתו בדין, וכמו כן נתנו דעתנו על טיעוניו של הסנגור בעניין זה הן בהודעת הערעור והן בטיעון בפנינו, ואולם, כמו בית משפט קמא אף אנו סבורים, שנוכח הנזק הכבד שעלול להתרחש משימוש שלא כדין במטען מאולתר מן הסוג בו החזיק המערער לפי המתואר בכתב-האישום תוך גרימת פגיעה בשלום הציבור (עיינו, למשל, עניין מלאך הנ"ל), וכן פסיקתו הרציפה והחד-משמעית של בית-המשפט העליון, לפיה יש להחמיר בענישתו של מי שמחזיק בנשק שלא כדין, ולשגר מסר מרתיע, ליחיד ולרבים, על דרך הטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, גם כשמדובר בנאשם נורמטיבי נעדר עבר פלילי, אין מקום לאמץ את המלצתו זו של שירות המבחן, הואיל ועקרון ההלימה לפי סעיף 40ב של חוק העונשין, שהוא "העקרון המנחה", גובר במקרה כזה על האינטרס האישי של המערער.

כך גם עיינו ב-רע"פ 3619/21 נביל אבו הלאל ואח' נ' מדינת ישראל (26.5.21): "כמו כן, לא אחת נפסק כי בית המשפט אינו כפוף להמלצות שירות המבחן, ובעת גזירת העונש המלצת שירות המבחן היא אך שיקול אחד מיני רבים שעליו לשקול (רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (6.3.2019))." בנסיבות אלה יש לדחות את בקשת המערער לביטול הרשעתו, הואיל ובהתאם להלכת כתב, חייבים להתקיים לצורך הימנעות מהרשעה שני תנאים במצטבר: האחד, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (שם, בעמ' 342).

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור.

הפרשנים שליוו את השידור נשמעים נדהמים ונזעקים מיד לאחר היתרחשות הארוע, ובין היתר מבטאים התרשמותם הספונטאנית כך: "אוי, כניסה חריפה", "אוי, וואו, רגל שבורה, אוי, אוי, אוי, זה מחריד", "מיותר לחלוטין, פשוט מיותר", "כניסה קשה, יכולה לשבור לשחקן רגל, לא יודע באיזה מצב הוא נמצא", "פשוט נורא", "גמור, גמור", "אוי, אוי, רגל שבורה, שחקן כזה צריך לשבת בחוץ עד סיום העונה", "מחריד", "איזה שבר", "רובן ראיוס עשה עכשיו פעולה נוראית, פעולה שמצדיקה הרחקה לתקופה ארוכה", "עם שתי רגליים באויר ואני מסכים עם שחקני בני יהודה שקפצו שם על ראיוס", "זה אכן כרטיס אדום וזה מכוער", "כרטיס אדום מובן לגמרי", "לא נראה שוב את הפציעה הכל כך קשה", "על מה בדיוק חשב רובן ראיוס כשהוא קפץ ככה עם שתי הרגליים?". הליכים משמעתיים בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל בישראל הרשיע ביום 25.3.14 את הנתבע בעבירה של פגיעה בשחקן יריב בנסיבות מחמירות וגזר עליו עונש של הרחקה מששה משחקים בפועל והרחקה לארבעה משחקים על תנאי, תוך מתן אפשרות להמיר הרחקה מישניים מתוך ששה המשחקים בבצוע עונש חינוכי בהיתנדבות בבית החולים רמב"ם. במסגרת החלטת בית הדין צוינו גם דבריו של הנתבע כאשר טען לעונש והפנה לארוע שהיה בדקה 18:20, עת קדוסי בצע בו עבירה חמורה לא פחות, לטענתו: "לצערי השופט במשחק לא הוציא לו אפילו כרטיס צהוב מה שחימם את האוירה. אני מוסיף שאפילו כתב אישום לא הוגש נגד שחקן בני יהודה". דיין בית הדין ציין בהקשר זה כי "אכן, כצופה מהצד נראה שהעבירה של קדוסי דומה במהותה (אם כי לא בהכרח בעוצמתה) לעבירה שעבר ראיוס, אך היא אינה יכולה לשמש כטענת הגנה שהרי גם אם כעס ראיוס על קדוסי או על שופט המשחק בדקה ה – 18 של המשחק, אין בכך כדי להסביר פגיעה ברפי דהן, בכלל וודאי לא בדקה ה - 83. וגם אם נכונה הטענה הנוספת לפיה היו במשחק עוד אירועים שבמחלוקת (כך גם בדקה ה – 21 בפגיעה של קדוסי בעידן ורד) כל אלה הם חלק מהמשחק, יש להשאיר אותם לשק"ד השופט ובכל מקרה אין בהם להצדיק פגיעה בשחקן יריב, גם לא כמעשה של תיסכול ממהלך המשחק, מהיתנהגות היריב או מהחלטות שופט המשחק". דיין בית הדין הוסיף כי ניסה למצוא מקרים דומים ו"למיטב ידיעתי, ואף אחד מהצדדים לא הביא אסמכתא אחרת, בעבר היו בישראל שני מקרים בולטים בהם נפגעו שחקנים בנסיבות דומות: בעונת המשחקים 93/94 כאשר מאיר מליקה שחקן מכבי תל אביב פגע ברומן פץ שחקן מכבי חיפה ובעונת המשחקים 95/96 כאשר אלון חלפון שחקן הפועל חיפה פגע באלון ברומר שחקן מכבי תל אביב".

בפסק דינו של בית הדין העליון מיום 9.4.14 צוין: "כידוע, נוהג הוא כי בית דין זה אינו נוטה להתערב כעניין שבשיגרה בענישה שנקבעה על ידי ביה"ד דלמטה. יחד עם זאת, בעניינינו, מדובר אכן במקרה חמור ביותר של פגיעה קשה בשחקן יריב. לפי דו"ח השופט הפגיעה הייתה מכוונת. השחקן הכחיש כי הייתה לו כוונה לפגוע. כך או אחרת, לפנינו למצער היתנהלות מתוך פזיזות או אדישות לתוצאה המתבטאת באופן שבו ניכנס השחקן למגע הנידון עם קורבן הפגיעה. אנו סבורים כי עונש ההרחקה בפועל משישה משחקים (כולל ההרחקה האוטומטית) הולם את חומרת העבירה ואת המסר שעל ביה"ד זה להעביר כלפי אלימות במגרשים והוא מסר של אפס סובלנות לאלימות, בין אם מדובר באלימות של שחקן ובין אם באלימות של אוהדים. העבר הנקי של השחקן, כמו גם החרטה שהביע, מצדיקים המנעות מהרחקה ארוכה יותר, אולם לא יהיה זה סביר בנסיבות העניין להסתפק בהרחקה בפועל של ארבעה משחקים (כולל הרחקה אוטומאטית) באמצעות ההמרה לעבודות שירות". הנתבעים 2-1 הגישו בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית הדין העליון.

בית משפט השלום ציין כי הכרה בעילת תביעה מעין זו עשויה להביא להצפת בתי המשפט בתביעות רבות וכן למצב בו בית המשפט ייאלץ להכנס לנעלי שופט המשחק ובתי הדין המשמעתיים, מה שעלול להביא לפסיקות סותרות.

...

התובע טוען כי הנתבעים לא הביאו ראיות הסותרות את המסקנה ששחקנים בכירים משחקים עד גיל 40-35.

מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי התובע מוגבל בביצוע פעולות פיסיות מאומצות עם עומס רב על הברך כולל עיסוק בכדורגל או ספורט עם ריצה, ומכאן המסקנה כי התובע לא יכול היה ולא יוכל בעתיד לשוב ולשחק כדורגל מקצועי.

המסקנה היחידה היא, כאמור, כי התובע היה שייך למספר מצומצם של שחקנים בכירים המשתכרים ברמות הגבוהות ביותר בליגת העל ולכן הנתונים לגבי שכר ממוצע בליגת העל באותה העת אינם רלוונטיים לגביו.

הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, הכיר בחומרתם והביע צער על כך. בהקשר זה, ציין הנאשם כי העבירה בוצעה על רקע התלהבות והתרגשות שאחזו בו בעת המשחק, באופן שהתקשה להפעיל שיקול דעת ראוי.

על פגיעתה הרעה של האלימות במגרשי הספורט ניתן ללמוד מהדברים הבאים: "למרבית הצער, גילויים של אלימות וגזעניות בארועי ספורט לא פסחו גם על ישראל. על רקע זה, חוק איסור אלימות בספורט נועד לתת מענה כולל לבעיה הגוברת של אלימות במגרשים, שהובילה במהלך השנים לגרימתם של נזקים קשים ואף בלתי הפיכים. לצורך הדגמה, די בכך שאזכיר כמה מהקורבנות שאסונם נחקק בזכרון הצבורי, ומבלי לגרוע מחומרת הפגיעה – אמיר רנד, שניפצע קשה לאחר שנרמס במהלך ניסיון של אוהדים במשחק כדורגל לפרוץ לתחומי המיגרש; אדהם שביטה, שניפצע קשה כתוצאה מהשלכת פצצת תאורה ליציע שבו ישב; ויואב גליצנשטיין, שניפצע לאחר שחזיז הושלך למגרש במשחק כדורסל שבו שימש כמאבטח" (בש"פ 7317/15 מאור מאיר קדוש נ' מדינת ישראל (7.2.16)) כן ראו בהקשר זה, על פגיעתם של מעשי אלימות בערכים החיוביים שמקדם הספורט: "התנהגויות אלו פוגעות פגיעה אנושה ביכולת לקדם ערכים חיוביים באמצעות ספורט. ... יש לזכור כי בפעילות זו, נוכח היותה פעילות תרבותית, נוטלים חלק ילדים צעירים, קשישים ורבים אחרים, שאינם אלימים ושכל רצונם ליטול חלק בפעילות הספורט. יכולתם לעשות זאת נפגעת בשל פעילותם של קומץ אוהדים זעום." (ע"פ 5972/12 אלעד פינטו נ' מדינת ישראל (11.3.13)) נסיבות הקשורות לבצוע העבירה – כתב האישום אינו מייחס לנאשם כי הכניס את האבוקה למגרש ואף לא שהצית אותה (מעשים המהוים עבירה חמורה שעונשה 5 שנות מאסר כאמור בסעיף 14 לחוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008 (להלן- "חוק איסור אלימות בספורט")).

...

אין בכך שהעתירה הועלתה במסגרת דיון פלילי בבית משפט השלום על מנת להקנות לבית המשפט סמכות בנושא, ומשכך אני דוחה את הבקשה.

לאור כך המלצת שירות המבחן מקובלת עלי באופן עקרוני, והכוונה היא להימנעות מהטלת עונש מאסר, בכליאה.

לאור כך אני סבור כי עונש מאסר קצר בדרך של עבודות שירות, יהלום נכונה את נסיבות העושה והמעשה במקרה זה. אכן, שירות המבחן המליץ על צו של"צ, ואולם כידוע המלצת שירות המבחן כשמה כן היא – המלצה.

בית משפט השלום בבאר שבע כ"ח אדר תשפ"ג 21 מרץ 2023 ת"פ 27506-03-21 מדינת ישראל נ' זמירו ואח' תיק חצוני: 245145/2021 לפני כב' השופט רון סולקין המאשימה מדינת ישראל – תביעות נגב ע"י ב"כ עו"ד שגיא אבנעים ועו"ד לי מגן הנאשם 1. עבאס בן אסעד זמירו 2. באסל בן חמדאלה מוסא ע"י ב"כ עו"ד אוהד מגורי גזר דין

הנאשם מסר, כי בגיל 16 ניפצע בידו במהלך משחק כדורגל ומאז מתקשה בהרמת משא כבד.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו, מכיר בתוצאות המעשים ומבטא נכונות לשאת בהשלכות.

הנאשם מסר, כי לפני מספר שנים, היה מעורב במריבה, במסגרתה ניפצע קשה בגב, עבר מספר ניתוחים ומאז סובל מכאבים.

...

עוד ראו, דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

סוף דבר, דן בית המשפט את הנאשמים לעונשים כדלקמן: לנאשם 1 – 10 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; 90 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; 4 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, סעיף 43; קנס בסך 12,500 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.