הכרה בפציעה בשיעורי ספורט בבסיס צבאי

ערעור על החלטת המשיב אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו, וקבע כי כאביו בגב תחתון ובצואר הנם על רקע מהלך טבעי וכרוני, וככל שחלה החמרה במצבו עקב חבלות בשלושה מועדים במהלך שרותו הצבאי, היא הייתה זמנית וחלפה מבלי להותיר בו נכות.

כתב העירעור וכתב התשובה בכתב העירעור נטען כי עובר לגיוסו היה המערער בריא לחלוטין ואף ספורטאי מצטיין; כי במסגרת שרותו הצבאי נאלץ לנסוע כ-8 שעות על מנת להגיע מהבסיס אל ביתו; כי תפקידו חייב מאמצים פיזיים בלתי רגילים, לרבות הרמת משאות כבדים; כי פעמיים נפל ונחבל בגבו ופעם נוספת ספג מכה בלסתו, במהלך יום ספורט, וכתוצאה ממנה החלו כאבים בצוארו; וכי עקב כאביו הוא מתקשה לתפקד בחיי היומיום.

בחקירה הנגדית אמר: "הכוונה ששיעורי הספורט הוא היה מבחינתנו מודל לחיקוי. בריצות, ריצת 2000 הוא היה מסיים מהראשונים, ובכדורגל ובתרגילים כל פעם שהיינו בשיעורים הוא היה מהמובילים בשכבה, גם ריצת 200 וגם בכדורגל ועוד תרגילים שנתבקשנו לעשות בשעורי ספורט לטובת הבגרות בספורט" (עמ' 19).

...

המשיב הגיש כתב תשובה, בו נטען כי בבקשה להכרה בנכות לא טען המערער לפגימה בעמוד שדרה גבי; כי ערעורו בנוגע לעמוד שדרה צווארי איננו נתמך בחוות דעת של מומחה רפואי, מאחר ובחוות דעת גופמן אין התייחסות לעמוד שדרה צווארי; וכי האסכולה הרפואית המקובלת כיום הינה שפעילות גופנית, שטיבה עומסים חוזרים ונשנים על הגב התחתון ואף חבלות קלות לעמוד השדרה, אינה גורם בעל משמעות להתפתחות שינויים ניווניים בעמוד השדרה, כי אלו הינם פרי גורמים גנטיים ותהליכים שחיקתיים מובנים בו. לכתב התשובה צורפה חוות דעתו מיום 30.11.2014 של פרופ' יעקב ביקלס, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: חוות דעת ביקלס), אשר בדק את המערער והגיע למסקנה כי אין קשר בין תלונותיו בנוגע לצוואר ולגב תחתון לבין שלוש החבלות בתאריכים שצוינו לעיל ולתנאי השירות בכלל.

התוצאה משעלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בגבו התחתון לבין שירותו הצבאי, דין הערעור להתקבל.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 26.2.2014 בכל הנוגע לכאבי גב תחתון.

כמו-כן, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ושכר טרחת המומחה הרפואי מטעם המערער בצירוף הפרשי הצמדה למדד כחוק החל ממועד תשלומו למומחה.

נסיבות הארוע בכתב התביעה תארה התובעת את נסיבות התאונה כך: "ביום 31/10/06 בשעה 08:40, במהלך שיעור היתעמלות, במסגרת פעילות בית הספר בו התובעת למדה באותה עת, ובהתאם להנחיות המפורשות של המורה להתעמלות, התובעת קפצה "קפיצה לרוחק" לתוך ארגז חול (להלן: "ארגז החול") נחתה לתוך בור גדול בתוך ארגז החול, ונחבלה קשות בברך ימין.

בחקירתה הנגדית הסבירה התובעת, כי בשיעור הספורט אשר במהלכו נפגעה הישתתפו כל בנות כיתתה, כ 10-15 בנות (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 21-24), היא לא הייתה בין הראשונות שקפצו לרוחק והייתה היחידה שנפגעה (שם, שורות 25-26, 29-30).

לתצהירה צרפה התובעת את ההודעה על התאונה (נספח ח' למוצגי התובעת) ותחקיר ארוע הנפילה, כפי שנערך על ידי מר לביא זמיר, מנכ"ל החוג לסיירות (נספח ט' למוצגי התובעת בעמ' 137), ועל בסיסו טוענת התובעת לשורה של מחדלים שנפלו בהתנהלות קק"ל כמנהלת וכמפעילת החוג לסיירות ובין היתר בכך שלא היתקיימו הדרכות בטיחות למדריכי החוג, לא דאגו שהמדריכים יכירו הכרות מוקדמת את השטח אליו לקחו את החניכים ואת הסכנות הגלומות בו ועוד.

בכל הנוגע לתקופה שמתום שיחרורה מהשרות הצבאי ועד היום עותרת התובעת, בסיכומיה, לפיצויה לפי נכות תפקודית בשיעור של 30% והשכר הממוצע במשק.

...

לאחר שעיינתי בתצהיר התובעת והתרשמתי מעדות אמה, התרשמתי, כי התובעת פעלה על פי עצת רופאיה בזמן אמת במטרה להיטיב את מצבה הרפואי ולפיכך, גם אם טיפולים אלה לא אושרו על ידי המומחה הרפואי יש מקום להשיב לתובעת את הוצאותיה ככל שהן קשורות לאירוע השני בשים לב לכך שהנזק הסחוסי נגרם בעקבות שני האירועים במידה שווה כקביעת ד"ר חובב .

סוף דבר סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים בסכום של – 341,250 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% וכן החזר אגרה, כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

ההודעה לצד השלישי שהגיש המנהל והודעת קק"ל שתיהן כנגד המועצה והראל חברה לביטוח בע"מ– נדחות.

המומחה ציין כי בעת שהיה המערער בגיל 13 הוא ניחבל באולם ספורט והתלונן על כאבי גב תחתון, אולם קשה לקשור תלונה זו למצב כרוני עד לאחר גיוסו לצבא.

שיעור ההחמרה - קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בעיניין חריטן קבע הנשיא שמגר כי כאשר מתבקשת הכרה בנכות המהוה "החמרת מחלה", על קצין התגמולים לקבוע שניים אלה: (1) שיעור החמרת המחלה שיש לייחס לשירות הצבאי; (2) משך התקופה בה יש לראות את המחלה כמוחמרת על-ידי השרות.

בבואנו לשקול את שיעור החמרת מצבו של המערער עקב ארוע החבלה במסע הטרונות, עלינו להביא בחשבון את הנתונים ה"חצוניים" שאינם קשורים לשירות הצבאי, כמו התפתחות טבעית של הפגימה ונתוני סיכון המתייחסים למערער, תוך העזרות בחוות דעת רפואיות, וכן את הנתונים ה"פנימיים" הקשורים לשירות.

לאחר ששקלנו שיקולים אלה על בסיס הנתונים שהונחו בפנינו, וביניהם - עמדתו של ד"ר אדמוני, לפיה מחצית מנכותו של המערער יש לזקוף על חשבון השרות, הגענו למסקנה כי מצב עמוד השידרה המותני של המערער הוחמר עקב ארוע החבלה ביום 21.1.2012 בשיעור 50%.

...

בכתב התשובה טען המשיב כי יש להעדיף את המסקנה בחוות דעתו של ד"ר אלפרסון.

המסקנה העולה מעובדות אלו, כמו גם מהתיעוד הרפואי, והולמת את טענת המערער בחקירתו הנגדית, הינה כי מצבו התפקודי לא נפגע כתוצאה מהפגימות שאובחנו בבדיקת CT ביום 13.6.2011, עובר לגיוסו.

התוצאה לאור האמור בפסקה 21 לעיל, אנו סבורים כי שגה המשיב כאשר בהחלטתו מיום 6.3.2013 דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו עקב כאבים בגב תחתון.

אנו קובעים כי מצב עמוד שדרה מותני של המערער הוחמר בשיעור 50% בתקופת ועקב שירותו הצבאי.

לאור קבלת הערעור, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן לשלם למערער את עלות שכרו של המומחה מטעמו, לרבות השכר שפסקנו בגין התייצבותו לחקירה בפנינו, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל ממועד הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

המומחה הבהיר כי החבלה הייתה קלה ללא סכנת חיים וכי הממצאים המתוארים במסמכים שהוצגו על ידי התובע מתאימים לקשיי היסתגלות שחלפו, כפי שתועד בעברו בעת מעבר מקום מגורים ועל כן מדובר במצב מולד של קושי להיסתגל למצבים.

בחקירתו הנגדית, לשאלת ב"כ הנתבעת, הסביר התובע כי את אותה פעילות שאותה הוא כינה "פיזיותראפיה" הוא עושה בין היתר בחדר הכושר בבסיס.

ניתן לראות מהתמונות שצורפו שמדובר היה בשיעור ספורט שנעשה באמצעות מזרון על הקרקע.

כאשר מדובר בחיבור של שבר בצורה לא אנטומית, כאשר ישנו צפי להחמרה בעתיד ואשר מחייב את התובע לעשות תרגילי חזוק על מנת לשמור עליו יש מקום להכיר בכך שהגריעה האפשרית בכושר הישתכרות זהה אם לא קרובה לנכות הרפואית.

יוער כי גם אם הייתי סובר כי כיום יש מקום לגריעה נמוכה מהנכות הרפואית הרי שאזי יש לקחת בחשבון שבעתיד תהיה החמרה שתגדיל את הנכות ותגדיל את הגריעה ומשכך אני קובע כי בעיניינו של תובע זה יש מקום לזהות מלאה בין הנכות הרפואית לבין הגריעה בכושר ההישתכרות, דבר שמעמיד את הפצוי בהתאם לשכר הממוצע במשק לאור התיקון בצרוף הפסדי פנסיה על סך של 330,000 ₪ וזאת החל ממועד השיחרור מהצבא (1.4.23).

...

יוער כי גם אם הייתי סובר כי כיום יש מקום לגריעה נמוכה מהנכות הרפואית הרי שאזי יש לקחת בחשבון שבעתיד תהיה החמרה שתגדיל את הנכות ותגדיל את הגריעה ומשכך אני קובע כי בעניינו של תובע זה יש מקום לזהות מלאה בין הנכות הרפואית לבין הגריעה בכושר ההשתכרות, דבר שמעמיד את הפיצוי בהתאם לשכר הממוצע במשק לאור התיקון בצירוף הפסדי פנסיה על סך של 330,000 ₪ וזאת החל ממועד השחרור מהצבא (1.4.23).

בנסיבות העניין אני קובע כי יש מקום לקזז את ההוצאות בגין הדיון למול שכר טרחתו של הפסיכיאטר.

לסיכום הנני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 378,900 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין (בשיעור 15.21% כולל מע"מ) החזר אגרה ששולמה וכן החזר הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ביום 5.4.15 ניחבל המערער בברכו במהלך פעילות ספורטיבית בבסיס, ובסמוך לאחר מכן אובחן כמי שסובל מקרע חלקי במנסקוס וברצועה (להלן – "הארוע משנת 2015").

הנימוק ששמש את המשיב שלא להכיר באופן מלא בין השרות הצבאי לבין מצב הברך היה שהארוע משנת 2017 תרם בשיעור 30% למצב הברך, בכך שהפך את הקרע ברצועה הצולבת ובמיניסקוס מחלקי למלא.

...

משכך אנו סבורים שיש מקום להכיר באופן מלא בין המצב הנוכחי של ברך שמאל לבין השירות הצבאי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מורים על קבלת הערעור, בכך שיוכר קשר מלא בין השירות הצבאי לבין המצב הנוכחי בברך שמאל.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, וכן להשיב לו את עלות הכנת שכר המומחה מטעם המערער ואת חלקו של המערער בשכר מומחה הוועדה (כנגד הצגת אסמכתא תשלום מתאימה), והכל בתוך 30 ימים אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.