הכרה בפציעה במהלך החלפת מים ברדיאטור

בפניי תביעה להכיר בפגימה מוחית שממנה סובל התובע כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995.

התובע הועסק כמנהל מחלקת זיווד אלקטרוני אצל מעסיק בשם "בשן רדיאטורים" במשך תקופה של כ-14 שנים, כאשר תחת פקוחו הועסקו 18 עובדים, ביחידה שהוותה יחידת רווח והפסד עצמאית.

העובדים סייעו בידי מיד, ואף הביאו לי כוס מים.

משמע, אותה שיחה שניהל התובע לא כללה ויכוח, היתרגזות, החלפת מילים בוטות או כל היתנהלות היכולה להחשב כחריגה.

...

בנפרד מדברים אלה אקדים ואציין בפתח הדברים כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה, משלא הוכח כי אירע לתובע אירוע חריג במהלך ועקב העבודה וזאת כפי שיפורט להלן.

על כל אלה יש להוסיף כי ממכלול הראיות עולה כי עבודתו של התובע הייתה כרוכה, בעיקרה, בלחץ שהופעל מצד הלקוחות לקבלת הסחורה בהקדם, וכי העלאת טענות בנוגע לסחורה שאיננה מסופקת במועד, היה למעשה עניין של יום ביומו (ר' עמוד 6 לפרוטוקול שורות 23-25 עמוד 5 שורות 9-10).

לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע מיוחד או חריג שאירע לו במהלך העבודה ומשכך יש לדחות את התביעה.

כעבור יומיים (יום ראשון, 9.8.2015) נבדק התובע שוב במרפאה (שליד מקום מגוריו), וכך נרשם: "לפני יומיים ניחבל בגב תחתון בזמן עבודה – נפל ממדרגה של טיולית. פנה לקופ"ח במקום העבודה..." (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובע).

כמו-כן הארוע הוכר כאמור על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ובטופס בל/250 נכתב כי "כאשר בדקתי את חום המנוע של הטיולית שמתי מים ברדיאטור של הרכב, כשרציתי לצאת מהטיולית התחלקתי ונפלתי על הגב התחתון". בטופס בל/200 נרשם: "במוצב חרסינה רציתי לצאת מהטיולית כדי לבדוק מים ברדיאטור כי הטיולית התחממה בזמן ירידה החלקתי ונפלתי על הגב התחתון" (נספח א' לתיק המוצגים מטעם התובע).

אולם, נחה דעתי כי אין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שאינו זוכר – ממרחק הזמן – את כל פרטי תנועתה של המשאית (ראו התייחסותו של התובע למשל בעמוד 11 לפרוטוקול – "כנראה שעשיתי 2 נגלות של חיילים", "אולי קנו במרכז מסחרי", "היה נהג עם טיולית שבא להחליף אותי אולי עליתי איתו, לא זוכר, עברו שנתיים וחצי", "או עם המשאית שלו או שהעלה אותי לטיולית שלי והסיע אותי למרפאה"..

...

סוף דבר: מסקנתי היא כי אין בדו"ח איתורן כדי לאיין את גרסתו של התובע בדבר אופן הפגיעה.

סיכומו של דבר: חרף הקשיים שאיני מתעלם מהם, הרי שעל יסוד הנתונים האמורים ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול טענותיהם של הצדדים, שוכנעתי כי התובע נפל בעת ירידה מהמשאית לאחר שהסיע חיילים למוצב חרסינה.

בנסיבות אלה ולאחר עיון בתיעוד הרפואי ובאישורי המחלה, ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע, מצאתי לפסוק לו פיצוי בסך של 4,000 ₪ (מעוגל) בגין הפסדי שכר לעבר (ההפרש שבין דמי הפגיעה לבין הסכום המתקבל מהכפלת בסיס השכר בתקופה של חודשיים ומחצה).

אותה עת הגיע רכב מ.ר 65-683-66 (להלן- הרכב הפוגע), נהוג בידי הנתבעת 2, הגב' מ. א., סטה לכיוון רכב הנפגעת, פגע בו והדף אותו לעבר הנפגעת תוך שהוא גורם לה חבלות גופניות לרבות חבלת ראש קשה.

משנוכח לדעת שהרכב התחמם יתר על המידה, העמידו על השוליים הימניים של הדרך, יצא מהרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור, לפתע פרצו מים מן הרדיאטור והחייל קפץ אחורנית לכיוון הכביש ונפגע על-ידי משאית שחלפה בדרך.

ובדומה נפסק במקרה בו נהג שניפגע ע"י רכב אחר יצא לבדוק את ניזקי רכבו שלו וכן את להחליף פרטים עם הנהג האחר, כי לא הוכח כל שימוש ברכב לאחר יציאת הנהג ממנו שכן לא הוכח נזק שהצריך ביצוע "תיקון דרך" כהגדרתו בחוק, ובלשונה של כב' הש' ז. אגי בת"א (תל-אביב-יפו) 18229-07 - יהודה ארביב נ' גיורא מורדוחאיב ואח' (2011) – "התובע והנתבע 1 יצאו מן הרכב לאחר שניפגע על ידי רכב צד ג' לשתי מטרות: האחת - בדיקת הנזק שניגרם לרכב. והמטרה השנייה - לקיחת פרטי הנהג הפוגע. לא הוכח כי הנזק היה כזה שמנע את המשך הנסיעה והצריך ביצוע תיקון דרך כלשהו, כך שלא ניתן לראות את התובע כמי שעסק ב'תיקון דרך' במועד התאונה ועל כן 'משתמש'. בדיקת הנזק ונטילת פרטים מן הנהג הפוגע לאחר תאונת דרכים, אינה בגדר 'שימוש' ברכב...על כן, המצאותו של התובע מחוץ לרכב במועד קרות הפגיעה לא היוה לכשעצמו 'שימוש' ועל כן אין לראותו כמשתמש ברכבו במועד התאונה, ויש לראותו כ'הולך רגל'..." ועוד – ברע"א 5099/08 נביל נ. הדר (2009) (להלן- עניין נביל) דן כב' הש' א. ריבלין בשאלה האם קשירת מטען קודם לתחילת הנסיעה ברכב מהוה "שימוש ברכב". באותו עניין הובהר כי החוק מנוסח בצורה שאינה מקימה אפשרות להכיר באירועים שאינם נופלים למקרים המוזכרים בו במפורש כ"שימוש ברכב מנועי".

מכאן, שהסיכון התחבורתי שהיתממש למרבה הצער, הנו סיכון הרובץ לפתחה של הפול, מבטחת השמוש באופנועו"(הדגשה שלי – צ.ו) ודומה כי אין צורך להרחיב ולהבהיר עד כמה דומים ויפים הדברים לעניין דנן, עת עסקינן בנפגעת העוצרת בצד הדרך לצורך בחינת מהות התקלה ברכבה, תקלה אשר לסברתה נעוצה בחימום יתר של המנוע אשר ניתן לתקנה באמצעות הוספת מים או אולי אף המתנה להתקררות המנוע.

...

כפי שהבהרתי לעיל בהרחבה רבה, הראיות שהובאו לפני מלמדות באופן ברור וחד משמעי כי הנפגעת, עובר ובסמוך לתאונה, ניסתה לבחון את מהות התקלה ברכבה לפיכך בעת התרחשות התאונה עצמה אף עמדה בסמוך לחזית הרכב וככל הנראה, מתוך אופי הפגיעה בראשה וסימני ניגוב האבק על החלקים הפנימיים של הרכב המצויים מתחת למכסה המנוע, היא גחנה אל חזיתו על מנת לאתר הבעיה ברכבה, וכפי שפרטנו לעיל אין זה משנה כלל אם בסופו של יום עסקינן בתקלה שהצריכה איש מקצוע, אלא די לנו בכך שבעת התאונה והפגיעה הייתה הנפגעת בשלב בו היא מנסה לאבחן את מהות התקלה ברכב ולטפל בה. אינני מקבל את אף טענתה העובדתית של הראל כי אין זה הגיוני שהנפגעת בחנה את טיבה של התקלה משך שעה תמימה, שכן, ראשית דבר, לא הוכח כלל שזהו פרק הזמן שחלף מעת שיצאה מהרכב ועד לתאונה, שהרי איננו יודעים כמה זמן חלף מאז שיחתה האחרונה של הנפגעת עם ניצן ועד ליציאתה מהרכב ואולם עצם זאת שהנפגעת ציינה בשיחה שקיימה עם ניצן בשעה 13:10 כי היא חוששת לצאת מהרכב כיוון שרכבים נוסעים בקרבתה במהירות גבוהה, ומכיוון שניצן העידה כי לאחרי כן קיימה שיחות טלפון נוספות עם הנפגעת שעדיין שהתה בתוך הרכב וכי בשעה 14:00 הנפגעת כבר לא ענתה לה, יש בה לאושש את המסקנה כי חלף פרק זמן כזה או אחר מאז השיחה ועד לכך שאזרה אומץ ויצאה מהרכב על מנת לנסות ולאתר את הבעיה ברכבה וכי עד למועד התאונה שהתה הנפגעת מחוץ לרכבה פרק זמן קצר ביותר, ובוודאי פחות משעה, כפי הנטען ע"י הראל.

מתוך שכך מסקנתי היא כי הנפגעת עסקה אותה עת בפעולת "תיקון הרכב" או "טיפול" בו וממילא היא בגדר "משתמש ברכב" כהגדרת הדיבור בחוק הפיצויים ומבטחת רכבה בלבד היא זו החבה לפצותה, שכן אין עסקינן ב"תאונה מעורבת" במסגרתה נפגע מי שאינו בגדר משתמש ברכב, אלא בתאונה בה נפגע משתמש אחד הרכבים, וממילא ע"פ הוראת סע' 3 (א) לחוק הפיצויים, מבטחת רכבו היא בלבד האחראית לפיצויו.

סוף דבר הראל תישא לבדה בסך השיפוי המוסכם לתובעת.

ביום 15.12.2016 שב התובע לביה"ח ושם נגבתה ממנו אנמנזה נוספת המספרת "על חבלה בכף יד ימין מתאריך 4.12.2016 מג'ק של רכב". התובע פנה למישטרה לדיווח על התאונה ביום 21.2.2017 ומטופס ההודעה על תאונת הדרכים אשר לטענת התובע לא מולא בכתב ידו, עולה כי התובע רצה "להחליף צמיג אחורי ימני ברכב, הרמתי את הרכב בג'ק ולאחר שפירקתי את הצמיג הרכב החליק לאחר שהג'ק התעקם וקיבלתי מכה מהשסה של (תושבת) הגלגל ביד ימין (תאונה עקב החלפת צמיג)". כבר עתה אעיר כי בכל עדותו הראשית של התובע, וגם זו הנגדית, וחרף שאלת ביהמ"ש הממוקדת בכל הנוגע לנסיבות התאונה, לא סיפר התובע בעדותו בביהמ"ש כי התאונה קרתה לאחר שפירק את צמיג הרכב.

באותו מקרה, נהג הגיע למוסך לאחר שמנוע הרכב התחמם מספר פעמים, לשם תיקון הרדיאטור.

על אף שהארוע ארע במוסך, בית המשפט קבע שהתיקון נעשה במהלך נסיעתו השוטפת של הנהג, ובטרם הגיעה לסיומה, והכיר בארוע כתאונת דרכים (ראו גם: אנגלרד, 157).

רק טיפולים או תיקונים שנוהגים לעשות בדרך ולא נזקקים במהלכו למוסכים או לבעלי מיקצוע- רק טיפולים שצפוי מכל נהג ברכב לעשותו ואין מצפים ממנו להזמין בעל מיקצוע לתיקון או להביא את הרכב למוסך לשם תקונו- ייחשב תיקון או טפול דרך: תיקון תקר בגלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה.

...

סבורני כי המקרה הנדון לפניי עונה על כל המבחנים העיקריים והמהותיים הניצבים לפתחו של התובע.

אני סבור כי חרף נכותו הזעירה של התובע, יש לפצותו בראש נזק זה בסכום הקרוב לסכום המקסימלי, זאת נוכח השבר ותקופת הריפוי שנאלץ לעבור.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בסך כולל של 51,845 ₪ בצירוף אגרת בימ"ש בסך 712 ₪, הכל תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הידן שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

מיד אחרי התאונה התובע הובהל למרכז רפואי בכפר מגוריו, כאשר בתעודה הרפואית שנערכה באותה מרפאה צויין:" נחבל ממכונית בזמן בדיקת מים רותחים (מאורר רדיאטור) לדברי המשפחה". גירסתו של התובע גם מתיישבת עם הרשום בדו"ח מד"א שהעביר את התובע מהמרפאה הנ"ל לבית החולים רמב"ם, וגם לרשום בתעודת חדר המיון בביה"ח הנ"ל. הנתבעים, כזכור, טענו שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין.

גם התקלה הקלאסית של תקר והחלפת הגלגל בשולי הדרך, שאין מי שיחלוק כי הנה חוסה בצילו של שימוש זה, אף היא צפויה כי תתרחש בכל נסיעה.

בנסיבות אלה מתעוררת מאליה השאלה, האם די בכך שהמדובר הוא בתקלה מורכבת כדי לשלול שימוש זה, או שמא שעה שהמבוצע הוא טפול או תיקון ארעיים, שכל מטרתם השלמת הנסיעה, עד אשר תטופל אותה תקלה יסודית ע"י בעל מיקצוע, אזי יהיה נכון להכיר בטיפול זה כשימוש בהתאם לחוק.

...

סוף דבר התובע נפגע בתאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים.

דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 (כלל), להדחות.

אני מחייב את הנתבעים 1,-2, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת מס' 3 את הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪.