מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הכרה בפציעה באשכים במהלך משחק כדורגל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך גם בעניינינו, תחילה היו תלונות שהצביעו על כאבים אפיגסטריים, מאוחר יותר בלילה חזר למיון בתלונות על כאבי אשכים, יום לאחר מכן לא היו כאבים (כמתועד בקבלה למיון מיום 3.8.14) ולבסוף ביום 3.8.14 הכאבים היתמקדו בבטן התחתונה עם סימני גירוי ציפקי.
לרוב, ההכרה בקיומו של נזק ראייתי היא כתוצאה מחסרים ברישומים הרפואיים ומהיעדרם או מאי ניהול תקין שלהם (ראו ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35 (2003)).
בשעה 18:10 צוין "יציב, המודנמי, פצע ניתוח חבוש. לפי יעוץ זיהומולוגי שונה טפול אנטיביוטי חום בינוני. תשובת CT בטני...האודם התפשט המוגלובין ירד..." בשעה 00:30 תועד: " החולה חזר מחדר ניתוח בשעה 00:10 לאחר ניתוח כרשום מטה בהרדמה כללית. בקבלתו יציב המודינמית נתמך במשקפי חמצן...ממשיך בעירוי נוזלים ואנטיביוטיקה. למטופל זונדה, קטטר ונקז. זקוק להשגחה רבה". בדו"חות שצוטטו לעיל מופיעות חותמות של אחיות ושל רופאים.
אכן, יש טעם בטענה לבעייתיות בהסתמכות על דברי התובע כי נאלץ לחדול מלשחק כדורגל מקצועי בעקבות הניתוחים, ובפרט כאשר טענה זו מתגלה כלא מדויקת בלשון המעטה, עת הוברר כי התובע שיחק מס' חודשים לאחר הניתוח, אם כי במסגרת של ליגת מקומות עבודה ובתדירות נמוכה, אך לאחר מכן בעונה 2016/17 שיחק במשך כל העונה בליגה ב' כשוער.
...
בראי האמור לעיל, ומשלא נסתרה הצהרתו של מר טהאא, אני קובע את הפסדיו של התובע בגין עונת 2014/2015 בסך כולל של 100,000 ₪.
בראי הנתונים דלעיל שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסך של 30,000 ₪ עבור עונת 2015-2016, בשל העובדה כי לא שיחק כלל בעונה זו. (לא ראיתי הצדקה לשקלל גם מענק העפלה).
סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

בעקבות תקיפת הקטין א.ח., כמתואר לעיל, נגרמו לו חבלות בכל חלקי גופו, ובין היתר: המטומות במצח ובלחי, שריטות בפנים ובצוואר, אדמומיות בשתי האזניים, המטומות בבטן ובגב תחתון, ושטפי דם באשכים.
בחקירתו בפני חוקר הילדים סיפר י.ח., שהיה כבן 12 במועד מסירת העדות, כי כאשר שיחק כדורגל עם בן דודו ר.ח., עצר לידם המערער ודרש ממנו להביא אליו את הקטין א.ח., והבטיח לו סכום של 100 ₪ אם יעשה כן. י.ח. סרב לדרישה זו, אך המערער הצליח לשכנע את האח ר.ח. להביא את אחיו, בהבטיחו כי הם יעשו סיבוב בעיר ולאחר זאת הוא יחזיר את הקטין.
בין היתר, הוא אמר לו: "אתם תסבלו ממנו ... אני אראה לכם ואתם לא מכירים אותי ואתם תיזהרו, כוס אימא שלכם". למחרת היתקשר אותו אדם ושוחח עם בתו, ואמר לה בעברית ובערבית "האם זה הבית של ד"ר שאהין הזבל הזה ... עוד תראו מה אני אעשה לכם". בית משפט קמא מצא את עדותו של ד"ר שאהין כעדות מהימנה, בקובעו כי "אין כל יסוד להניח כי [הוא] בדה מליבו את הדברים". יצוין, כי גם מחקרי התיקשורת אימתו את דבריו של ד"ר שאהין.
כפי שפורט בהרחבה, עיקרה של הפרשה נסב על היתעללות קשה ואכזרית כלפי קטין כבן 3, בן משפחתו של המערער, אשר בנסיעה בת מספר שעות ניחבל בגופו ובנפשו, תוך שהמערער מכה אותו ללא הרף, סותם את דרכי הנשימה שלו, מטיח את ראשו בחלון הרכב, פוגע בידו באמצעות בקבוק, מפריד אותו מאחיו ומבן דודו הקטינים, ומרטיבו עד לשד עצמותיו בתקופת החורף.
...
לאור האמור, דין הערעור על הרשעתו של המערער בעבירת החטיפה להידחות.
לאחר בחינת כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה, כי אף שהעונש אשר הושת על המערער אינו קל, הוא אינו סוטה מרמת הענישה שנקבעה במקרים דומים, ולכן דין הערעור על חומרת העונש להידחות.
סוף דבר אציע לחברותיי לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

להלן פרטים אודות המערער: המערער יליד שנת 1988; הוא שירת שירות סדיר מ-11/2007 ועד 11/2010; בעברו של המערער , בטרם הגיוס, היו לו ניתוחים קודמים באשכים ובתוספתן ונקבעו לו סעיפי ליקוי בגינם [ראו סעיף 2 לתצהיר המערער] ; באשר לבעיות גב בטרם הגיוס יהיה פירוט בהמשך הדברים; לטענת המערער, ביום 30.10.08 , במהלך אימון ביחידת עוקץ, בה שימש המערער כלוחם, הוא נפל ונחבל בגבו.
בתעודה רפואית מאותו יום נרשם "היום בזמן אימון נפל בגב וסובל מכאבים" [ראו מיסמך מס' 43 בתיק הרפואי]; למען שלמות הכתובים יצויין כי ביום 15.11.09 בעת משחק כדורגל נפגע המערער בברכו הימנית , סבל מנפיחות והגבלת תנועות,וטופל בתרופות.
מכל מקום בהודעה של המשיב מיום 9.10.13 הנ"ל [ראו סעיף 1 להודעה] הכיר המשיב בתאונה זו כתאונה שארעה עקב השרות הצבאי ובתקופת השרות הצבאי; בבדיקת CT של ע"ש מותני מיום 8.9.11 נמצא שהמערער סובל מ"בלט דיסק קל בגבהים L5-S1 , L4-5" [להלן- מצב זה ייקרא "הפגימה ממנה סובל המערער"].
...
לאחר ניתוח חוות הדעת (הן בכתב והן בע"פ) של שני המומחים הנ"ל לרבות תצהירו ועדותו של המערער ; ולאחר עיון בתיקו הרפואי, הגענו למסקנה שאין לקשור בין הפגימה שממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו בצבא; לרבות לא בשל אירוע נפילתו על הגב ביום 30.10.08; להלן הטעמים למסקנה זו. ראשית, נפרט באופן כרונולוגי את התיעוד הרפואי הקיים לעניין תלונות המערער על כאבי גב הן בטרם הגיוס והן במהלך שירותו הצבאי והן לאחר שחרורו מהצבא: בגיל 14 בשנת 2002 אובחן המערער כלוקה בעקמת ובמשך שנתיים היה במעקב אצל אורתופד כל חצי שנה וקיבל טיפול פיזיוטרפי [ראו מסמכים 10 ו-165 לתיק הרפואי]; ביום 16.2.04 נקבע שהמערער סובל מעקמת אדיופטית מלווה בכאבים קשים [ראו עמ' 146- 145בתיק הרפואי]; בתיעוד מ-26.11.07 נרשם (שזה כשבוע לאחר הגיוס) נרשם: "...מציין מידי פעם כאבי גב בלי קשר למאמץ מידי פעם מזה מספר שנים...לא דיווח על כך בבקו"ם כי זה לא הפריע לו..." [ראו עמ' 26-27 בתיק הרפואי]; במסמך מיום 5.12.07 נרשם "החייל מתלונן על כאבי גב מזה כשנתיים, שולל חבלה"[ראו מסמכים 27-28 בתיק הרפואי]; בתיעוד מיום 29.1.08 צויין "כאב גב תחתון ללא הקרנה מספר שנים" [ראו עמ' 30 לתיק הרפואי]; בתיעוד מיום 10.2.08 צויין "... כאבים בע"ש גבי ומותני זמן רב" [ראו עמ' 31 לתיק הרפואי]; בתיעוד מיום 14.2.08 צויין "החייל מתלונן על כאבי גב מגיוסו וידוע על בעיות מהאזרחות..." [ראו עמ' 31-32 לתיק הרפואי]; במיפוי עצמות מיום 27.2.08 צויין : "ע"ש לכל אורכו- שינויים ספונדילוטיים" [ראו עמ' 33 לתיק הרפואי]; בתיעוד מיום 9.3.08 צויין "כאבי גב תחתון מזה מספר שנים, לא קשור למאמץ" [ראו עמ' 34 לתיק הרפואי]; אמנם קיים תיעוד מיום 30.10.08 המעיד על נפילת המערער על גבו, וכך נרשם בתיעוד "היום בזמן אימון נפל בגב וסובל מכאבים" [ראו עמ' 43 לתיק הרפואי]; אך אין פניות מצד המערער למרפאה אלא אחרי 11 חודשים ביום 1.10.09 ובתיעוד מהתאריך 1.10.09 נרשם "...מתלונן על כאבי גב לכל אורכו מזה כשנה וחצי" [ראו עמ' 8 לתיק הרפואי]; ללמדך, שכאבי הגב קדמו לנפילה הנ"ל ומצב הנפילה לא הצריך את המערער לפנות למרפאה.
לפיכך, הננו מחליטים לדחות את הערעור.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2004 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

האשמה נסבה על אירוע מיום 15.10.99 במגרש הכדורגל בנתניה, בעת שהתקיים בו משחק כדורגל, שלגביו היה חשש למעשי אלימות מצד אוהדים, ועל כן הוצבו שוטרים ביציעים.שמוש היה מפקד כוח המישטרה במקום.המתלונן ביקש לעזוב את המגרש זמן קצר לפני תום המשחק, ולשם כך דילג על פני הספסלים בדרכו החוצה.
הוא הסכים שאין זה אתי, שנידם עצמו יחקור את החשוד בתקיפתו, אך הוא עצמו לא נכח באירוע, ועל כן לא היתה כל מניעה שיחקור.למותר לאמר כי עדיף היה למסור את החקירה לחוקר, שאינו פקודו של נידם, מה גם שלאחר מעצרו של הנאשם, עמד לרשות הבלשים זמן מספיק לשם כך. אלון אישר כי הוא מכיר את דבי.לדבריו, הוא לא ידע על מה נחקר הנאשם בחקירה, שבמהלכה ארעה ההיתקלות בינו לבין נידם.אלון נישאל מה סיפר לו נידם, כשביקש ממנו לחקור את הנאשם.
אלון נישאל על העדרו של תעוד רפואי לגבי נידם: כשמדובר על פגיעה באשכים, ובמיוחד על פצע או שריטה זבת דם בידו של נידם, שנגרמה משיניו של הנאשם-כיצד זה לא ביקש מנידם להיבדק על ידי רופא ולהמציא תעודה רפואית, שתהיה דרושה כראייה לגבי אשמת התקיפה.אלון השיב כי זכותו של נידם להחליט אם לפנות לרופא אם לאו, וכי הוא אמנם לא ביקש ממנו לעשות כן. אלון שלל את הטענות שהטיח בו הסנגור: כי נכח בזמן חקירתו של הנאשם על ידי נידם; כי את ההודאה ת/ 1 הוא "חיבר" ביחד עם נידם, והנאשם הוחתם עליה לאחר שהוכה; וכי זה ההסבר האמיתי לכך, שהוא-כפקודו של נידם-התבקש לחקור את הנאשם; וכי ראה על הנאשם סימני אלימות, אך לא היתייחס אליהם.
...
נכון כי אף אם היתה ידידות וקשרים חברתיים בין נידם לבין דבי, עדיין אין בכך בלבד כדי להביא למסקנה כי הסיבה האמיתית לזימונו של הנאשם היתה מניע פסול, כפי שטען, אשר קשור לאותה ידידות.
בשקילת מכלול הראיות והנסיבות, אין בידי לקבל את גירסת הנאשם ולקבוע כי אכן הוכה על ידי נידם ושוטרים אחרים לפני גביית הודאתו.מאידך, אין בידי לקבל אף את גירסתו של נידם, וזאת מהטעמים שביארתי לעיל.כאמור, הנטל הוא על התביעה להוכיח, מעל לספק סביר, כי ההודאה ניתנה מרצון חופשי.
לנוכח הספק שהתעורר אצלי, פן הנאשם אמנם הוכה, וחתם על ההודאה תחת השפעתן של המכות שהוכה, החלטתי לפסול את ההודאה כראייה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2008 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

יש רישום קודם בדצמבר 91 על תלונות ונוזל תוך מפרקי בברך ימים לאחר משחק כדורגל.
הוכח בפנינו מפי המומחה, שפירט את טיבה של הפגיעה, כי "הטריגר" שהוביל בסופו של יום לקרע נגרם או הוחמר באופן חד משמעי מעבודתו של התובע באותו יום ובנסיבות אלה ניתן לקבוע שהוכח כי הנזק הרפואי לברכו של התובע נגרם מאירוע חד פעמי ביום 24/1/07 שהתקיים בו גורם הפתאומיות בזמן ובמקום מוגדר ויש לקבל את תביעת התובע.
שעה שהמומחה מציין כי לתובע נגרמה פגיעה שהינה גם טראומתית (חבלתית) וגם טרייה, תוך התיחסות ל"ארוע" מה-24/1/07, המסקנה המתבקשת היא כי הוכח שאותו ארוע שגרם לכאב חד גרם לפגיעה ולנזק הרפואי.
לפיכך ומכל שנאמר לעיל התביעה מתקבלת, כך שניתן להכיר בליקוי שניגרם לתובע בברכו השמאלית (קרע במנסקוס) כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, (להלן: "החוק"), שכן עקב תנאי עבודתו של התובע באותו יום הוחמר מצב ברכו השמאלית ונגרמה תרומה ממשית ומכרעת לקרע במנסקוס השמאלי.
...
שעה שהמומחה מציין כי לתובע נגרמה פגיעה שהנה גם טראומתית (חבלתית) וגם טרייה, תוך התיחסות ל"אירוע" מה-24/1/07, המסקנה המתבקשת היא כי הוכח שאותו אירוע שגרם לכאב חד גרם לפגיעה ולנזק הרפואי.
לפיכך ומכל שנאמר לעיל התביעה מתקבלת, כך שניתן להכיר בליקוי שנגרם לתובע בברכו השמאלית (קרע במיניסקוס) כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, (להלן: "החוק"), שכן עקב תנאי עבודתו של התובע באותו יום הוחמר מצב ברכו השמאלית ונגרמה תרומה ממשית ומכרעת לקרע במיניסקוס השמאלי.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,500 + מע"מ. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו