בעקבות תקיפת הקטין א.ח., כמתואר לעיל, נגרמו לו חבלות בכל חלקי גופו, ובין היתר: המטומות במצח ובלחי, שריטות בפנים ובצוואר, אדמומיות בשתי האזניים, המטומות בבטן ובגב תחתון, ושטפי דם באשכים.
בחקירתו בפני חוקר הילדים סיפר י.ח., שהיה כבן 12 במועד מסירת העדות, כי כאשר שיחק כדורגל עם בן דודו ר.ח., עצר לידם המערער ודרש ממנו להביא אליו את הקטין א.ח., והבטיח לו סכום של 100 ₪ אם יעשה כן. י.ח. סרב לדרישה זו, אך המערער הצליח לשכנע את האח ר.ח. להביא את אחיו, בהבטיחו כי הם יעשו סיבוב בעיר ולאחר זאת הוא יחזיר את הקטין.
בין היתר, הוא אמר לו: "אתם תסבלו ממנו ... אני אראה לכם ואתם לא מכירים אותי ואתם תיזהרו, כוס אימא שלכם". למחרת היתקשר אותו אדם ושוחח עם בתו, ואמר לה בעברית ובערבית "האם זה הבית של ד"ר שאהין הזבל הזה ... עוד תראו מה אני אעשה לכם". בית משפט קמא מצא את עדותו של ד"ר שאהין כעדות מהימנה, בקובעו כי "אין כל יסוד להניח כי [הוא] בדה מליבו את הדברים". יצוין, כי גם מחקרי התיקשורת אימתו את דבריו של ד"ר שאהין.
כפי שפורט בהרחבה, עיקרה של הפרשה נסב על היתעללות קשה ואכזרית כלפי קטין כבן 3, בן משפחתו של המערער, אשר בנסיעה בת מספר שעות ניחבל בגופו ובנפשו, תוך שהמערער מכה אותו ללא הרף, סותם את דרכי הנשימה שלו, מטיח את ראשו בחלון הרכב, פוגע בידו באמצעות בקבוק, מפריד אותו מאחיו ומבן דודו הקטינים, ומרטיבו עד לשד עצמותיו בתקופת החורף.
...
לאור האמור, דין הערעור על הרשעתו של המערער בעבירת החטיפה להידחות.
לאחר בחינת כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה, כי אף שהעונש אשר הושת על המערער אינו קל, הוא אינו סוטה מרמת הענישה שנקבעה במקרים דומים, ולכן דין הערעור על חומרת העונש להידחות.
סוף דבר
אציע לחברותיי לדחות את הערעור, הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש.
