האם הניחה התובעת, מורה לריקוד במקצועה, תשתית עובדתית להכרה בפגימה ממנה סובלת היא בכף רגלה הימנית, כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה, זוהי השאלה הדרושה להכרעתנו במסגרת הליך זה.
טענות הצדדים
לטענת התובעת, עוסקת היא בעבודתה כמורה למחול החל משנת 1993 במשך 6 ימים בשבוע, 6 שעות ביום.
...
לא ניתן לבודד תנועה מסוימת ונפרדת שבצעה התובעת משעה שמדובר בתנועה שנבלעת בין יתר התנועות האחרות ואין מדובר בתנועה דומיננטית המתבצעת באופן זהה חוזר ונשנה כדרישת הפסיקה לפיכך, דין התביעה להידחות.
מעדות התובעת עולה כי במסגרת עבודתה ה למדה שיעורי ריקוד והתעמלות מסוגים שונים כאשר לא מצאנו כי הוכח רצף של תנועות 'זהות או דומות' באופן חוזר ונשנה הפועלות על אזור מוגדר בגוף ונבהיר.
חרף טענות התובעת לתנועות חוזרות ונשנות לא מצאנו כל בסיס על פיו ניתן לבודד תנועה חוזרת ונשנית משמדובר במגוון סוגי מחול והתעמלות, אשר יתכן כי מבוססים הן על תנועות מחול אך לא הוכח כי התנועות כאמור זהות ומבוצעות באופן חוזר ונשנה אותו ניתן לבודד על פני פרק זמן מסוים מיום העבודה.
סוף דבר
לאור כל המקובץ , בהעדר תשתית להוכחת רצף של תנועות זהות חוזרות ונשנות הפעולות על אותו איבר בגוף כאשר השיעורים השונים בהם מלמדת התובעת מעידים על ביצוע תנועות מגוונות, התוצאה היא כי לא הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה על כן, התביעה נדחית.
