לפנינו תביעתה של התובעת, להכיר בפגיעה בגבה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
]
בהקשר של פגיעות גב, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה[footnoteRef:4] כי: [4: דב"ע (ארצי) מה/0-24 אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46; דב"ע (ארצי) נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי – דרור, פד"ע כד 545.
]
ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השידרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה ארע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד.
...
]
לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, עיינו היטב בכלל כתבי הטענות והמסמכים שהונחו בפנינו לרבות בסיכומי הצדדים, מצאנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי נפגעה בעבודה.
התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.
נוכח האמור, אין מנוס מדחיית התביעה כבר בשלב הזה.
