התובע, שותף בחברה העוסקת בתיירות ובנופש, מבקש כי ארוע מוחי בו לקה ביום 6.1.2018 יוכר כפגיעה בעבודה, על רקע שני אירועים חריגים בעבודתו – מיום 5.1.18 ומיום 6.1.18.
כשלושה חודשים לפני היציאה לטיול, התובע היה בלחץ רב (לדאוג למסלולים, מלונות, שיחות ומשא ומתן עם הסוכנים בחו"ל, לתת הצעות מחיר ללקוחות, לדאוג לכל המטיילים לוויזות, לגבות כספים, לארגן מפגשים לפני הטיול וכו').
ביום 6.1.18, לאחר שהתובע חזר מסיור בעיר אוטי, הנמצאת בגובה של 2,240 מטר מעל פני הים, ובזמן שדאג לפינוי זוג מטיילים מהקבוצה לבית חולים, התובע חש בכאב ראש חזק וסחרחורת ואיבד את הכרתו, אשר שבה אליו כאשר היה בבית חולים.
המומחה היה ער לכלל הנתונים – נסיבות הארוע החריג, התנאים בהם היתרחש הארוע ונתוניו האישיים של התובע, והגיע למסקנה רפואית מנומקת לגבי קיומו של קשר סיבתי בין הארוע החריג בעבודה ובין הארוע המוחי.
...
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
המומחה היה ער לכלל הנתונים – נסיבות האירוע החריג, התנאים בהם התרחש האירוע ונתוניו האישיים של התובע, והגיע למסקנה רפואית מנומקת לגבי קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין האירוע המוחי.
סוף דבר – משהמומחה/ היועץ הרפואי קבע כי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע החריג בעבודה מיום 5.1.2018 ובין האירוע המוחי בו לקה התובע למחרת, יש לקבל את התביעה.
