המערער הגיש תצהיר עדות ראשית בו ציין את הפרטים העקריים הבאים הנוגעים למלחמת יום הכיפורים:
באיזור בלוזה הוא נחשף למראות קשים של הרוגים וחלקי גופות;
בהמשך נחשף להתקפת מיגים מצריים כאשר מטוס אחד ירה צרורות לעבר המערער, ואחת הפצצות פגעה בחייל כבן 22;
לאחר מכן הישתתף בחילוץ טנק שנשרף ובו היו גופות של לוחמים ולטענתו הוא זוכר את ריח הבשר השרוף ועד היום ריח של בשר מבחיל אותו;
צפה ברביעיות של מטוסים טסים מערבה שרק אחד מהם שב ומאז הוא סובל, לטענתו, מרגישות לרעש וקולות של מטוסים גורמים לו למתח;
לטענת המערער ביום השמיני-תשיעי למלחמה הוא נפגע מקנה של תותח ונשלח לבדיקות בתל השומר, משם הופנה למיתקן אישפוז בנתניה, שם נבדק ע"י פסיכיאטר והופנה להמשך טפול בבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה, משם הופנה לפתח תקווה ואובחן לראשונה כסובל מהלם קרב .
להלן בקצרה העולה מחוות דעת אלו לפי סדרן הכרונולוגי :
ד"ר **** בקר מטעם המשיב כתב בחוות דעתו מיום 15.5.12, בין היתר,
כדלהלן:
".....במילחמה עצמה אין עדות לאירועים טראומטיים של ממש למעט מתח מיצטבר מהיותו החזית. גם אין שום עדות לפינויו על רקע מצב נפשי ובכלל המסמכים שבסמוך למלחמה מעידים על תלונות גופניות לרבות חבלה מתותח וכאבי גב בעקבות עבודתו במילחמה. סיכום מחלה מהאישפוז בנס ציונה והאינטייק במרפאה בפתח תקווה אינם מותרים ספק לגבי הארוע של המילחמה שהיה כתגובה של מתח על רקע מאפייני אישיותו, כפי שאינם מותירים ספק שלאחר מספר ימים חלפו כל התסמינים של מתח ולא רק שבמעקב לא נותר מהם זכר, אלא שלתפיסתו של מר....הוא היה בריא לגמרי. מהלך כימעט 40 שנה לא היו שום תלונות על תסמינים פוסט טראומטיים או על תיסמונת פסיכיאטרית אחרת ואין שום עדות ברורה להפרעות תפקודיות, לא כל שכן על בעיות רפואיות פסיכיאטריות. ב-2006 פנה לראשונה לטפול פסיכיאטרי וגם אז ללא קשר לתסמינים פוסט טראומטיים. רק ב-2010 אישתו מדווחת על 'לאחרונה' רגישות לרעש, גם בפנייתו לבית חולים גהה יש עדות לתלונות שהתעוררו 'לאחרונה' וגם אז התלונות רחוקות מלהיות בסיס לאבחנה של PTSD. נכון כי ביחידה לתגובות קרב מאובחן כלוקה ב-PTSD כרוני, אך כל האבחנה מבוססת על אנמנזה, אין שום היתייחסות למסמכים הקיימים מ'זמן אמת' וללא הסבר כיצד הם מסבירים פער של 37 שנה בסימפטולוגיה. לסיכום, איני יכול לשלול שמר...מצוי כיום במצוקה רגשית, אך זו לא קשורה עניינית וכרונולוגית למלחמת יום כיפורים. מדובר באדם אשר בשל מאפייני אישיותו מגיב לארועי חיים בתגובה של מתח, תוקפנות וסימפטומים גופניים וכך היה לפני המילחמה, כך היה בזמן המילחמה וכך לכאורה ארע בגרמניה ב-2006/7 ובארץ ב-1010. האבחנה שניתנה בזמנו INADEQUATE PERSSONALITY (אישיות לא תואמת) מתארת היטב את הבעיה של קשיי היסתגלות שמתגלים מדי פעם בחייו של מר....מכל הסיבות שמיניתי לעיל, שולל מכל וכל שמר....סובל מ-PTSD כרוני על רקע בהשתתפותו במלחמת יום כיפור".
פרופ' קנובלר, מטעם המערער, בחוות דעתו מיום 12.2.2013 כתב, בין היתר, כדלהלן:
"....סובל מתגובת קרב ממושכת, שנגרמה בשל מאורעות האימה שחוות במלחמת יום הכיפורים....דר בקר...משום מה בכל ציטוטיו מהכתוב במסמך הקצר מהמרפאה לבריאות הנפש בפתח תקווה, שם טופל מ' מייד אחר כך, לא כלל ד"ר בקר את הפרט המרכזי, כי מ' אובחן כסובל מתגובת קרב.....מ' שוחרר מבית החולים בנס ציונה רק בתאריך 28 בנובמבר 1973, כלומר כחודש וחצי ולא מספר ימים לאחר שפונה; ....בתאריך 29 בנובמבר עבר וועדה רפואית שהורידה את הפרופיל הרפואי-נפשי שלו.....בתאריך 15.1.12974 (שלושה חודשים אחרי האירועים הטראומטיים ותחילת הסימפטומים) כתב מנהל המרפאה לבריאות הנפש ד"ר שטריך כי מ' עבר הלם נפשי בעת מלחמת יום כיפור ונימצא בטיפול....ד"ר בקר מיתעלם מההיסטוריה הברורה של הופעת הרגישות לרעשים אחרי מלחמת יום הכיפורים, רגישות בשלה נאלץ מ' להתאים את כל חייו מאז: לחדול מלשיר עם לווי ולהפוך לחזן בקהילות קטנות, לגור במקומות שקטים כלבד וכדומה. סבלו של מ' מהפרעות חרדה(סומטיזציה) מתונה לפני מלחמת יום הכיפורים לא מנעו ממנו לסיים את שירות החובה בצה"ל, ובעיקר: לא מנע ממנו לתפקד היטב, להנות מחיי חברה מלאים, ולעסוק במקצוע המחייב רכוז, דיוק והתמדה: ליטוש יהלומים, מיקצוע בו אף השתלם בחו"ל כשנה וחצי, זאת במשך תקופה של למעלה מ-12 שנים, כולל שירות מילואים מתמשך בשמירות, בקורס חובשים, ובתפקיד עורפי במלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים פיתח מ' תגובת קרב ממושכת. ממנה הוא סובל עד היום, ובגללה חל מאז שבוש בחייו. למרות שאשפז אז אישפוז פסיכיאטרי, ולמרות שאובחן כבר אז (במרפאה לבריאות הנפש בפתח תקווה כמי שסובל מתגובת קרב, לא הוכרה הפגיעה ע"י משרד הבטחון. יש תקן את העוול שנעשה ל-מ', וכפי שאף נמצא ביחידה לטפול ביחידה לטפול בנפגעי תגובות קרב של צה"ל, להכיר בתגובת הקרב הממושכת ממנה הוא סובל כמי שנגרמה (כמובן כולה) בשל מלחמת יום הכיפורים".
בשלב זה לא נצטט מחוות דעתו המגיבה של ד"ר בקר [חוו"ד מיום 10.8.14], אך נתייחס לחלקים מתוכה בעת דיון לגופו של ערעור המערער.
לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם וכן את עדותו של המערער, הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר בקר מטעם המשיב ודוחים אנו את מסקנת פרופ' קנובלר וקובעים שמצבו הנפשי של המערער לא נגרם על רקע הישתתפותו של המערער בארועי מלחמת יום הכיפורים.
...
רקע כללי
הערעור שלפנינו הוא ערעור על החלטת קצינת התגמולים (גב' דליה ****) מיום 24.7.12 בה קבעה שהגיעה למסקנה שאין עדות לקיום PTSD אצל המערער ואין קשר בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו הצבאי.
לכן, הננו קובעים שמצבו הנפשי של המערער במהלך מלחמת יום הכיפורים אינו תואם לחלוטין מסקנה שכבר אז לקה ב-PTSD.
גם מפני שמסקנתנו הינה שהמערער אינו סובל מ-PTSD וגם מפני שהמתח ממנו סבל המערער לאחר מלחמת יום הכיפורים חלף ולא הובא תיעוד רפואי לגבי תקופה של למעלה מ-30 שנה על כך שהמערער קיבל טיפולים רפואיים למחלת ה-PTSD.
לפיכך, הננו דוחים את הערעור.
