הכרה בפגיעה בכתפיים כתאונת עבודה כמחלת מקצוע

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת הבכירה יפה שטיין; ב"ל 20212-08-19), בגדריו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה בכתפיו כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע.

...

נוסיף, כי לא מצאנו שדי באמור בהודעתו לחוקר המוסד של מר אילוז, הממונה על המערער, כדי לקבל את גרסתו, ומצויות בה לצד אמירה כי עבודתו של המערער הייתה תוך שימוש במברגה עד 50% מזמן עבודתו, גם אמירות שמהן עולה כי לא הייתה מתכונת עבודה קבועה עם הכלים הרוטטים.

משביסס המערער את טענתו לתשתית עובדתית לליקוי בכתפיים על עבודתו עם כלים רוטטים, אזי לא מצאנו כי התשתית העובדתית ששימשה בסיס להכרה ב-CTS - הפעלת הידיים בתנועות סיבוביות - מספיקה להכרה כתשתית עובדתית בכל הנוגע לליקוי בכתף.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לפניי תביעתו של התובע, להכיר בפגיעה בכתפיים ובמרפק כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

ביום 7.6.22 נשמעה עדותו של התובע ובתום הדיון הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר כי פגיעה בעבודה של מבוטח הנה "תאונת עבודה או מחלת מיקצוע", וכל אחת מהאפשרויות מוגדרות אף הן באותו הסעיף, כדלהלן: "תאונת עבודה"- תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו; "מחלת מיקצוע"- מחלה שנקבעה כמחלת מיקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מיקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עסוקו במשלח ידו.

...

בענייננו, התובע לא הפנ לרשימה ספציפית ברשימת המחלות, ומעיון בתוספת השנייה לתקנות, לא נמצאה מחלה הקרובה לליקוי הנטען ולפיכך טענותיו למחלקת מקצוע נדחות כבר עכשיו.

מכל האמור, ובהעדר מסד ראייתי מספק, מצאנו כי התובע לא הניח תשתית מספקת להכרה בליקויים מהם הוא סובל בכתפיים ובמפרק ימין על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע ודין תביעתו להידחות כבר בשלב הזה.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובעת להכרה בפגיעה בכתף ימין כפגיעה בעבודה בהתאם להילכת המקרוטראומה ו/או מחלת מיקצוע.

הנתבע דחה את תביעת התובעת וציין בהחלטה מיום 22.8.21, כי "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לפגיעה בכתף ימין". כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שבפנינו.

...

יצוין כי מצאנו את עדותה של התובעת מהימנה, עקבית וסדורה.

שוכנענו שמדובר בתנאי עבודה המקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

  סוף דבר: בית הדין ימנה מומחה מטעמו על מנת שיבחן את הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בכתף ימין של התובעת לתנאי עבודתה.

אבהיר, כי המומחה אכן ציין בתשובותיו העדכניות כי "אופי עבודתו של התובע והסיבות שצוינו בגוף חוות דעתי (פגיעות בכתפיים עלולות להגרם בעבודות מהסוג שבהן עוסק התובע, נשיאת משקלים כבדים, עבודות שדורשות הפעלת כוח בגפיים העליונות, עבודות כאשר גפיים עליונות מעל לגובה השכמה וכדומה), והעובדה שהתובע עסק בעבודות פיזיות שדרשו הפעלת כוח בגפיים העליונות מעל לגובה השכמה" מצדיקות הכרה "בממצאים שהודגמו בבדיקת MRI כתולדה של מחלת מיקצוע בסבירות של מעל 50%". עם זאת, המומחה לא הבהיר כיצד מתיישבת מסקנה זו עם קביעתו המוקדמת יותר, שלפיה "במקרה של מחלת מיקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מיקצוע/מקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי". לפיכך, ומאחר שאינני סבורה כי חוות הדעת והשלמותיה מאפשרות הכרעה במקרה שלפניי[footnoteRef:3]; ועל מנת לקדם את המשך ניהול ההליך ולאפשר לבית הדין להכריע בו בשלמות וביעילות, ימונה מומחה נוסף.

...

טרם אכריע בבקשה, אפרט את השתלשלות העניינים בהליך עד כה (שחלקה כבר פורט בהחלטה מיום 21.12.2022): ביום 16.7.2020 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, להכרה בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה עקב תנאי עבודתו וזאת בהיותה מחלת מקצוע או על יסוד תורת המיקרוטראומה; ביום 17.9.2022 הגיש הנתבע כתב הגנה אשר במסגרתו טען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות וכן לגופה; ביום 27.10.2021 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית וביום 5.5.2021 נערך דיון הוכחות, שלא התקיים לגופו, נוכח המלצת בית הדין כי המשיב לא יעמוד על טענת ההתיישנות ויסכים למינוי מומחה; בחלוף בקשות והודעות מטעם הצדדים ניתנה ביום 9.7.2021 החלטה הדוחה את טענת ההתיישנות מן הטעמים שפורטו בה, ולאחר שהמשיב קיבל את המלצת בית הדין למינוי מומחה מונה, כאמור, ביום 1.1.2022, המומחה לצורך מתן חוות דעת רפואית בתביעתו של התובע להכיר בפגיעה בכתף שמאל כפגיעה בעבודה כתוצאה מתנאי עבודתו; ביום 10.1.2022 מסר המומחה את חוות דעתו (נסרקה לתיק ביום 17.1.2022), ולפיה הליקוי בכתף שמאל הוא תולדה של אירוע תאונתי ולא מחלת מקצוע (להלן: חוות הדעת); הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה על חוות הדעת, ובהסכמת התובע הועברו השאלות למומחה בהחלטה מיום 22.2.2022; ביום 1.3.2022 השיב המומחה לשאלות ההבהרה (תשובתו נסרקה בתיק ביום 8.3.2022), ושב על מסקנתו כי הממצאים הם "תולדה של אירוע תאונתי ושולל מחלת מקצוע. במקרה של מחלת מקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתיעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מקצוע/מיקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי" של התובע (להלן: חוות הדעת המשלימה); התובע התבקש להגיב לחוות הדעת המשלימה, וביום 19.6.2022 הודיע, כי "לאור קביעת המומחה הרפואי כי הנזק שנגרם לתובע הינו כתוצאה מתאונת עבודה מיום 27.1.2019 מסכים התובע לחזור בו מהטענה שהנזק בכתף שמאל הינו בגין מחלת מקצוע. לאור קביעת מומחה בית הדין כי הנזק בכתף שמאל הינו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לתובע ביום 27.1.2019 מתבקש בית הדין הנכבד לכיר בפגיעה מיום 27.1.2019 כ'תאונת עבודה'"; בהתאם להודעה זו של התובע ניתנה ביום 21.6.2022 החלטתי, כי מאחר שהתובע טען בתביעתו להכרה במחלת מקצוע/מיקרוטראומה ולא לאירוע תאונתי, הרי שלא ניתן להכיר באירוע תאונתי כמבוקש[footnoteRef:1].

אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ואת כלל התיעוד שבתיק בית הדין לרבות השתלשלות העניינים שפורטה לעיל השתכנעתי, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אין הצדקה להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה, כי אם למנות מומחה נוסף[footnoteRef:2].

אבהיר, כי המומחה אכן ציין בתשובותיו העדכניות כי "אופי עבודתו של התובע והסיבות שצוינו בגוף חוות דעתי (פגיעות בכתפיים עלולות להיגרם בעבודות מהסוג שבהן עוסק התובע, נשיאת משקלים כבדים, עבודות שדורשות הפעלת כוח בגפיים העליונות, עבודות כאשר גפיים עליונות מעל לגובה השכמה וכדומה), והעובדה שהתובע עסק בעבודות פיזיות שדרשו הפעלת כוח בגפיים העליונות מעל לגובה השכמה" מצדיקות הכרה "בממצאים שהודגמו בבדיקת MRI כתולדה של מחלת מקצוע בסבירות של מעל 50%". עם זאת, המומחה לא הבהיר כיצד מתיישבת מסקנה זו עם קביעתו המוקדמת יותר, שלפיה "במקרה של מחלת מקצוע היינו מצפים לכאבים לאורך זמן רב אשר תלויים באופי עבודתו של התובע וכאמור בתיעוד הרפואי אין כל אזכור לתלונות שכאלו ולפיכך בחוות דעתי ציינתי מפורשות שלא ניתן לשייך את הממצאים למחלת מקצוע/מיקרוטראומה אלא לתאונת עבודה שרשומה בתיקו הרפואי". לפיכך, ומאחר שאינני סבורה כי חוות הדעת והשלמותיה מאפשרות הכרעה במקרה שלפניי[footnoteRef:3]; ועל מנת לקדם את המשך ניהול ההליך ולאפשר לבית הדין להכריע בו בשלמות וביעילות, ימונה מומחה נוסף.

תביעתו להכרה בפגיעה בתעלה הקארפלית ובכתף ימין כפגיעה בעבודה (במסלול מקרוטראומה/ מחלת מיקצוע), נדחתה בחלקה על ידי הנתבע, כך שתביעתו לפגיעה בכתף נתקבלה ובעניין התעלה הקארפלית נדחתה.

...

לאחר בחינת הראיות כולן, הגענו לכלל מסקנה, כי לא מתקיימות במקרה שלפנינו אותן "נסיבות נוספות" שלפי הלכת ביטון יש לצרפן לתקופת עבודה של פחות משנה על מנת להוביל למסקנה כי דין התביעה להידחות.

" גם במקרה שלפנינו, על פי התרשמותנו יש להתייחס אל הכתף ואל כף היד כאל "איברים סמוכים" במובן זה שהתובע – כפי העולה מהתשתית העובדתית המוסכמת – עשה שימוש אינטנסיבי ורפטטיבי הן במפרק הכתף והן בכפות הידיים, באופן המוביל למסקנה כי ההכרה בפגיעה בכתף מובילה למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה גם לפגיעה בכפות הידיים, ועל כן יש למנות מומחה רפואי כדי שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי; שלישית עיינו גם בפסק הדין בעניין נגדי (עב"ל 55237-08-21 נגדי נ' ביטוח לאומי (14.3.22)), שבו נדון עניינו של עובד חברת חשמל שטען למיקרוטראומה הן בכתף והן בכפות הידיים, כמו במקרה שלפנינו, אך במקרה שלו הוכרה דווקא כפות הידיים ולא הוכרה הכתף.

סוף דבר הגענו למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובע, זאת בהתאם לתשתית העובדתית המוסכמת.