הכרה בסוכרת עקב מצוקה נפשית בעקבות הליך פלילי

נוכח ההליך הפלילי שנוהל נגדו, הושעה התובע מעבודתו במס הכנסה עד שזוכה בהכרעת הדין, ומאז שב לעבודתו עד היום.

"מתוצאות רמות HBA1C שהתקבלו ב-19.08.2004 ניתן ללמוד שמחלת הסוכרת התפתחה לפחות בשלושה החודשים שקדמו לבדיקה או לפני כן. רמת HBA1C מעידה על איזון הסוכרת בשלושה חודשים שקודמים לבדיקה. תוצאה גבוהה בחודש 08.2004 מעידה על כך שלפחות מחודש 05.2004 ערכי גלוקוז התחלו להיות פתולוגים ונשארו לא תקינים במהלך החודשים הבאים עד ביצוע הבדיקה בחודש 08.2004. שרשרת אירועים עם כתב אישום פלילי, פסילת עבודת התובע במהלך תקופה ארוכה השפיעו לרעה על בריאות התובע שהיה בסיכון לפתח סוכרת עקב גורמי סיכון שהוזכרו. מאידך, אין מדובר בחישוב מתמטי עקב העידר בדיקות דם בין תאריכים 20.05.2003 ל-19.08.2004". בהיתחשב בגורמי הסיכון שצוינו על ידיך בחוות הדעת (השמנת יתר, שומנים בדם) וקביעתך שלפיה המחלה התפתחה במהלך 5/2004 – ביחס לאיזה משלושת האירועים המיוחדים שנקבעו על ידי בית הדין (4/2001 – מעצר התובע; 6/2004 – ההמתנה להכרעת הדין; 9/2004 – הכרעת הדין וזיכוי התובע) ניתן, אם בכלל, לקבוע קיומו של קשר סיבתי בסביבות העולה על 50% בינו לבית התפרצות מחלת הסוכרת או החמרתה? "למיטב הבנתי, למרות שהתובע היה בסיכון לפתח סוכרת, השתלשלות של האירועים שנמשכה למעלה משלוש שנים תרמה במידה רבה להווצרות מחלת הסוכרת או להחמרתה. הנני סבורה שההמתנה בין הארוע השני לבין מתן הכרעת הדין (ארוע השלישי) מהוים האירועים הכי משמעותיים מבחינת לחץ נפשי כי באותה תקופה התובע אובחן כסובל מסוכרת". תשובות המומחית הועברו לצדדים לצורך קבלת עמדתם.

"תסמינים של 'הטלת שתן רב, צימאון יתר' הופיעו לקראת סיום ההליך המשפטי בתאריך 7.9.04 במועד זה מר שוורץ כבר חלה בסוכרת גלויה. תסמינים אלו הנם תוצאה של סוכרת ומצוקה משפטית. אצל מר שוורץ התפתחה הסוכרת בשל מצוקה נפשית ותנגודת לאינסולין.

התשתית המשפטית הלכה היא כי על מנת שמחלת הסוכרת שבה לקה התובע תוכר כפגיעה בעבודה עליו להוכיח קיומו של ארוע מיוחד, השונה מפעולת יום-יום רגילה, וממצב של מתח נפשי מתמשך.

...

בנסיבות אלה, יש לקבל את התביעה ולקבוע קשר סיבתי בין שלושת האירועים המיוחדים שאירעו במהלך עבודתו של התובע להתפרצות מחלת הסוכרת.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי קיים קושי לקבל את האמור בחוות דעתה של המומחית מן הטעם שהעובדה השגויה בנוגע למועד האירוע השני השפיעה על גיבוש עמדתה והובילה לכך שהיא זקפה את מצבו הנפשי של התובע משנת 2001 (המועד השגוי של האירוע השני) ועד שנת 2004 (מועד האירוע השלישי) להתפתחות המחלה.

בנסיבות אלה, אנו מאמצים את האמור בחוות דעתו של המומחה השלישי שלפיה קיים קשר סיבתי רפואי בין האירועים המיוחדים למחלת הסוכרת ממנה סובל התובע וכי אלמלא התרחשו אירועים אלה, הייתה הופעת המחלה נדחית למועד מאוחר יותר.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

ביחס לעבירות מושא התיק דנן, הוטעם כי הנאשם מכיר בחומרתן ולוקח אחריות על היתנהגותו חסרת הגבולות.

כגורמים מעלים סיכון ציין שירות המבחן את חומרת העבירות, את העדר הבטחון בקשר עם דמויות משמעותיות כבני משפחתו של הנאשם, את הקושי של הנאשם בוויסות דחפים, את פנייתו לפיתרון שוליים במצבי מצוקה, את הישנות היתנהגותו הפלילית ואת מצבו הבריאותי והנפשי.

עוד הודגשו מצבו הרפואי של הנאשם והעובדה כי "לא בכדי יש לו 100% אי כושר ו-88% אחוזי נכות של הביטוח הלאומי". ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם סובל ממחלת סכרת קשה מאד וקיים חשש לקטיעת רגלו, כי הנאשם נזקק לזריקות אינסולין וכי בעבר הוסר גידול מגופו של הנאשם.

ב"כ הנאשם הפנה לע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.2018) (להלן: "עניין קרנדל"), שבו הודגש "שכדי לתת משמעות מעשית להוראת החוק, צריך להראות שיש סיכוי של ממש לשקום". ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם תלוי ברשויות המדינה על מנת לעבור הליך שקום וכי אין באפשרותו לפנות לאפיקים פרטיים.

לזכות הנאשם אקח בחשבון את העובדה שהוא אדם נורמאטיבי בעקרו, בעל עבר פלילי שהתיישן הכולל הרשעות בתחום עבירות רכוש ומרמה; לפיכך, ניתן לראות בארוע דנן מעידה חד פעמית, אשר נבעה ממצוקה על רקע מצב כלכלי ובריאותי קשה, שבגינה ניכשל הנאשם והתפתה לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה (וללא ביטוח), ובגינה גם ביצע בהמשך עבירה חמורה יותר של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

...

בנסיבות כוללות אלו, כאשר הנאשם משקיע מאמצים כנים על מנת להשתקם ולתפקד כראוי, חרף קשייו הרבים וכדי לא ליפול לנטל על אחרים, אני סבור כי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח עלולה לדרדר את חייו של הנאשם אל תהום אשר ממנה כבר יתקשה להיחלץ.

לנוכח כל האמור לעיל החלטתי לקבל עקרונית את המלצת שירות המבחן להימנע משיקולי שיקום מהטלת עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, ולהטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן ומאסר מותנה, ובכך לאפשר לנאשם להמשיך במסלול השיקומי שאותו החל ולהוכיח כי הוא מעוניין לטפל בעצמו בכל המישורים ולחיות חיים נורמטיביים.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הכוללים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות; וזאת, בתנאים ובמקום אשר בחוות הדעת העדכנית של הממונה על עבודות השירות מיום 21.7.19; צו מבחן למשך 18 חודשים.

אישתו בת 48, חולה בסרטן, סכרת וסובלת ממחלת לב, על אף זאת עובדת כמטפלת בקשישים, לאור מצוקה כלכלית של משפחתם.

בהתייחסותו לעבירות נשוא תיק זה, נאשם 1 מסר כי בשל מצוקתו הכלכלית נענה להצעת העבודה שהציע לו נאשם 2 בגביית המחאות, אשר כללה שכר גבוה, ולדבריו לא ידע כי מעסיקיו הם אנשים המעורבים בפלילים ולכן נענה לתפקיד.

לאור נתוניו האישיותיים, מצבו הכלכלי הבעייתי, חוסר במקורות תמיכה, חוסר יכולתו להכיר בחומרת מעשיו ונכונות מועטה לשאת בתוצאות מעשיו, קיים סיכון ומסוכנות להישנות עבירות אלימות ולכן ענישה מרתיעה כמאסר עשויה לחדד עבורו את חומרת מעשיו ואת גבולות החוק.

הנזק שניגרם למתלוננים, שלא הושבו להם כספיהם, הנו רב הן מבחינה כלכלית בדמות הסכומים שנגבו מהם, והן מבחינה נפשית בעקבות האיומים הרבים על חייהם וחיי משפחתם, אשר הפכו את חייהם לבלתי נסבלים.

כמו כן נאשם 1 ביצע את העבירות נשוא תיק זה שעה שמתנהל נגדו הליך פלילי בעבירות של אלימות במשפחה, דבר המעיד על אופיו האלים, ועל העובדה כי איננו ירא מהחוק.

...

נאשם 2 אני דן את הנאשם 2 למאסר למשך שמונה עשר חודשים לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 22.9.13 ועד יום 6.1.14.

אני דן את הנאשם 2 לתשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב אישום זה. אני מחייב את הנאשם לשלם קנס בסך 10,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו בנוסף לכל מאסר אחר אותו מרצה הנאשם.

<#5#> החלטה אני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 7 ימי התארגנות בלבד.

ת"פ 8211-08-16 – בשתי עבירות איומים, בכך שביום 1.8.16 בשיחה טלפונית עם קצינת מבחן שמונתה לטפל בעיניינו במסגרת הליך פלילי אחר, איים כי הולך להיתאבד ולפגוע בעצמו, וכן למחרת היום שב והתקשר אל קצינת המבחן והמזכירה ואיים כעליהן לסירוגין כי יתאבד.

הנאשם הציג מסמכים רפואיים לפיהם סובל מסכרת, בעיות לב ומחלת ריאות.

הוכר ע"י המל"ל כנכה בשיעור 100% (כולל סעיף ליקוי נפשי של מצב חרדתי-תגובתי) ומתקיים מקיצבת נכות.

כמו כן, עולה מהתסקיר כי העבירות היו ביטוי של קריאה לעזרה נוכח מצוקתו הנפשית הרבה של הנאשם ותחושתו כי אינו מקבל את הטיפול הדרוש למצבו.

...

אני גוזרת על הנאשם 8 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 2.8.16.

כן אני גוזרת על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים משחרורו, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

בתום הדיון מונתה גב' סימה אנקונה כמומחית להשוואת כתב יד ופרופ' דב גרינברג על מנת שיחווה את דעתו לגבי מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה: "חלק מטענות ההיתנגדות לצוואה הן טענות כי המבקשת ניצלה את חולשתו ומצוקתו של

כן טוענת כי חסר תעוד רפואי ביחס למצבו הנפשי של המנוח – המומחית נישאלה האם הונח בפניה תעוד רפואי אובייקטיבי קודם למרץ 2015 המצביע על ירידה תפקודית והשיבה בשלילה והוסיפה שזו עיקר הבעיה בתיק זה. אילו לא היו מובאות בפניה חוות הדעת מטעם שני הצדדים, ובהיעדר חומר אובייקטיבי המעיד על ירידה קוגניטיבית, הייתה המומחית מגיעה למסקנה שלא הוכח שהמנוח היה בלתי כשיר ועל כן המסקנה הייתה שהצוואה תקפה.

ANXIETY NEUROSIS -01.10.07 איבחנה של -30.03.11 בוטל רישיון לפי סיכום מידע רפואי מ- 2011 המנוח סבל משנת 2001 מסכרת ומשנת 2002 מאפילפסיה פוסט- טראומטית.

עוד התייחסה המומחית לחומר המשפטי שצורף ולהליך הפלילי שהתנהל נגד המנוח בשנת 2013.

" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-13 המומחית נישאלה האם לא יכול להיות שבני מישפחת המנוח פנו לקבלת טפול רפואי וטענו את מה שטענו ביחס למנוח לצורך ההליך המשפטי.

בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה ] 7[, נקבעו על-ידי השופט מצא ארבעה מבחנים המסייעים להכרעה בשאלת התלות (המבחנים הוצגו בהקשר של השפעה בלתי הוגנת על מצוה צוואה, אולם הם יפים גם לענייננו): המבחן הראשון – תלות ועצמאות – האם בתקופה הרלוואנטית לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית הכרתית, ועד כמה.

...

הנתבעת טוענת שעו"ד ש', למרות שנחשף לכלל הראיות בחר לא להתפטר מייצוג ואף בחר יחד עם התובעת להעיד כעד לצוואה מבלי להעיד את העדה הנוספת לצוואה, דבר שמוביל למסקנה שגם אם עדותו קבילה, אין לייחס לה משקל שכן כשנשאל בחקירה הנגדית מדוע לא העניק ייעוץ משפטי לערוך צוואה נוטריונית והשיב שמדובר בצוואה בעדים וזו הייתה בקשתו של המנוח.

במצב דברים זה, ובבחינת הנסיבות כולן, מצבו הרפואי, הסכמי ההלוואה עליהם חתם כשנה קודם לכן, מעורבות התובעת בענייניו הכספיים של המנוח, הנתק בינו ובין משפחתו הראשונה שבא לידי ביטוי חריף בתקופה שבסמוך לעריכת הצוואה (הגשת תביעת הגירושין כנגד אשתו הראשונה ותביעות הפינוי כנגד ילדיו) נוכחות התובעת בזמן עריכת הצוואה בחדר הסמוך, ומעורבות עמוקה של אחד מנושיו של המנוח – א' ע' - בעת עריכת הצוואה וחתימתה, מובילים כולם למסקנה שהמנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת שהובילה אותו לחתום על צוואה בה הוא מנשל את כל משפחתו הראשונה מכל רכושו.

" אשר על כן אני קובעת כי גם לו לא עלה מצבו של המנוח לכדי אי יכולתו להבין טיבה של צוואה, עדיין יש לפסול את צוואה בגין השפעה בלתי הוגנת בהתאם למפורט לעיל.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כי צוואת המנוח מיום 09.10.13 בטלה.