רקע
בבסיס הבקשה עומדת תביעתו של התובע להכרה במחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל, כפגיעה בעבודה - תביעה אשר נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיוםֹֹ 26/6/18.
במקרים שריסוסי העשביה התבצעו בטרקטור על ידי צוות הכותנה ולא על ידי קבלן - כי אז המפעיל מכין ומערבב את החומרים במרסס ואז מודדים חומרים, שופכים למיכל, ממלאים מים והכלי מערבב את החומרים במרסס ויוצאים לשטח.
השאלה השניה עליה התבקש להשיב המומחה היתה:
האם ניתן לקבוע בסבירות העולה על 50% על קיום קשר סיבתי בין עבודתו לבין מחלתו?
ועל שאלה זו השיב המומחה כך:
כפי שנירשם בפרק הקודם התובע הנו בן אדם חולה מאוד שנים רבות ובפרט במערכת העצבים, כולל פגיעה בעצבים של הרגליים הן עקב בעיה של ע"ש הן בגלל פגיעה מסכרת והן עקב גידול במוח אשר גרמה לסחרחורת ולאחר מכן טפול קרינתי.
כיצד הרס זה השפיע על מחלתו של התובע?
בסוגיה זו נא התייחסותך לאפשרות לפיה אצל התובע נמצא הרס של התאים שגם אם לא הוביל באופן ישיר למחלת הפרקינסון סמוך לאחר תום החשיפה התעסוקתית, הרי שהרס זה ניבנה אצל התובע והצטרף לגורמים אחרים, בשלב מאוחר יותר, שהובילו לפרוץ מחלתו.
...
בתאריך 19/8/21 הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה (להלן -התגובה), במסגרתה הסביר מדוע אין להעתר לבקשה.
ביחס לטענת התובע לפיה המומחה נוקט באסכולה מחמירה כי לשיטתו המחלה צריכה להופיע בגיל 50 ואף קודם, ולכן צריך לפסול את חוות הדעת, הרי שלמקרא חוות הדעת כמכלול, עולה כי המומחה הביא את כל נתוניו האישיים של התובע בחשבון בעת שהחליט שאין קשר סיבתי, ובין השאר:"לתובע שלל של מחלות אשר משפיעות על מערכת העצבים ובפרט סכרת ופגיעה נוירולוגית, גידול מוחי עם טיפולי קרינה, רעד ראשוני משפחתי.... אבחנה בגיל 70 כאשר הממוצע בארץ הינו 66", הינה כן, המומחה ניתח את כל הסיבות והנימוקים שהביאו אותו להחלטתו, ולא רק את השיקול שמחלה פרקינסון על רקע חשיפה צריכה להיות קודם לגיל 50 ומכאן שמסקנת התובע שלפיה המומחה ישלול קשר סיבתי כל אימת שהמחלה תופיע בגיל מאוחר, הינה מסקנה לא נכונה ואין לה על מה להישען, מה גם שהמומחה ציין כי חולים על רקע תעסוקתי מאובחנים בדרך כלל בגיל ה- 50 (יש גם קודם).
כן ובניגוד לטענת התובע מצאנו כי כבוד המומחה לא התחמק מלהשיב על שאלות ההבהרה שהופנו אליו אלא ענה עליהן בצורה מפורטת ומקיפה.
בנוסף לא מצאנו בסיס לטענת התובע כאילו כבוד המומחה מחזיק באסכולה מחמירה ו/או כי מסקנתו להעדר קשר סיבתי היתה בבחינת תוצאה ידועה מראש, שכן, כפי שצויין לעיל, כבוד המומחה ביסס את קביעתו על מספר אדנים ולכן גם איננו מקבלים את טענת התובע כאילו אם רשימת העובדות לא היתה נהירה למומחה, שכן מעיון בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה בבירור כי המסכת העובדתית היתה ברורה לו היטב וכן היה מובן לו לאילו חומרים נחשף התובע, גם אם לא ניתן היה לכמת את החשיפה לחומרים ספציפיים אליהם נחשף, כאשר בהקשר זה נציין כי העובדה שהעדר היכולת של כבוד המומחה לכמת את החשיפה לחומרים ספציפיים להם נחשף התובע צויינה כאחד הגורמים בשלהם הוא שלל את קיומו של קשר סיבתי, אינה מספקת כדי למנות מומחה אחר או נוסף, במקרה ספציפי זה וזאת בשל הנימוקים כבדי המשקל האחרים בשלהם קבע כבוד המומחה כי לא קיים קשר סיבתי.
במקרה שלפנינו, לא מצאנו גם ממש בטענת התובע לפיה "מאחר ופגיעת הפרקינסון הינה פגיעה נוירולוגית ובתיקים דומים ממונים גם מומחים נוירולוגיים לבחינת הקשר הסיבתי, בייחוד כאשר מדובר בבחינה נוירולוגית מובהקת" יש למנות ניורולוג וזאת גם בשל העובדה שהתובע לא התנגד למינוי המומחה ו/או לתחום מומחיותו, עת הוסכם על מינויו, גם לנוכח העובדה כי ברוב התיקים בהם מחלת הפרקינסון היא שעומדת לדיון, ממונה מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית וגם מאחר והתובע עצמו לא הפנה לבדיקות נירולוגיות מפורטות שערכו לו ו/או להתייעצויות שערך עם נירולוג לאחר שאובחן, כאשר בהקשר זה ראוי לשים לב לאשר ציין המומחה:"להפתעתי בכל ה-2496 עמודים לא נתקלתי בבדיקות נוירולוגיות מפורטות וגם שכמעט ולא היו דפים לשנת 2016 כלומר מיד אחרי האבחנה הנוספת הזאת".
סוף דבר -
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע והואיל ולא מצאנו כי יש צורך במינוי מומחה נוסף או אחר הרינו מורים על דחיית בקשה התובע.
