הכרה בנפילה בדרך למשרד כפגיעה בעבודה

ביום 26.8.18, בשעה 09:00 לערך, החנה התובע את רכבו בחניה הסמוכה למשרד סוכנות הביטוח, בהגיעו לבניין "סולל בונה" עלה מספר מדרגות, מעד ממדרגה, נפל ונפגע בידו הימנית (להלן: "התאונה").

התובע יצא בשעה 08:00 מביתו לסדר עניין השייך למשרד אצל רואה החשבון ובדרכו למשרד עם קלסרים הקשורים לעבודתו, מעד ונחבל בידו הימנית.

משהתובע שב מעיסוקיו הקשורים לעבודה אל דרכו הרגילה למשרד, הרי שהסטייה נרפאה ויש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

...

טענות הנתבע הנתבע מכחיש את טענות התובע, וגורס כי דין התביעה להידחות משאינה מגלה עילה.

הנה כי כן, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ומסקנתנו היא כי הסידורים שבוצעו באותו הבוקר (אשר מהותם לא הוכחה), היתה הפסקה של ממש ואין המדובר בסטייה מהדרך אשר ניתנת לריפוי בחזרה למסלול הרגיל.

לאור כל האמור לעיל, ובבחינת השאלות אשר עמדו במחלוקת בתיק זה, לא הוכיח התובע כי התאונה שאירעה לו הינה בבחינת תאונת עבודה.

היות וכך – התביעה נדחית.

לפנינו תביעה להכרה באירוע מיום 6.5.19 כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

עם זאת, הוא כן זכר את השיחה הבאה: "הוא אמר לי שהוא נפל. חצי דקה במעבר ראיתי אותו ככה, שאלתי אותו מה קרה לך, הוא אמר נפלתי. אמרתי לו תיגש למרפאה והוא אמר לי שהוא הולך למשרד וזהו. אלו היו חילופי הדברים". הנה כי כן, אף עדותו של בר חיים אינה מסייעת לתובע ואינה תומכת בגירסתו כי גורם חצוני גרם לכך שהוא ייפול בדרכו לעבודה.

מכאן, ובהנתן הרקע הרפואי ממנו סבל, לא הוכיח קיומו של סיכון דרך, אילו היינו קובעים כי מדובר במיקום שהנו "בדרך לעבודה". לאור קביעתנו כי התובע לא הוכיח שנפל בזמן, במקום ומהסיבה הנטענים, לא ניתן לקבוע כי נפגע בעבודה וכן לא כי נפגע בדרך לעבודה.

...

לטעמנו הנתבע עמד בנטל זה. לאור קביעותינו לעיל באשר למהימנות התובע, העובדה שהתובע עצמו חזר בו במהלך העדות מגרסתו באשר למכשול הנטען, בשילוב עם האמור במסמכים הרפואיים באשר למחלות התובע בגב, הרדמות הרגל, סחרחורות, ובמיוחד בהעדר כל תיאור של נפילה בשל גורם חיצוני, מביאים אותנו למסקנה כי יותר מסביר שנפילת התובע (בזמן ובמקום שלא הוכחו) ארעה כתוצאה מגורמים פנימיים ולא כתוצאה מגורם חיצוני, היינו לא 'עקב' העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.

מאחר וקבענו כי אנו דוחים את גרסתו העובדתית של התובע יישא התובע בהוצאות המוסד בסך 3,000 ₪.

] התביעה לנתבע בחודש 3/2019 הגישה התובעת לנתבע "תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה והודעה על פגיעה בעבודה" וציינה כי "בדרך חזרה למשרד נחבלתי, נפלתי ונחבלתי בקרסול". לתביעה צורף טופס בל/250 מיום 25.2.2019, שבו כתבה התובעת בכתב ידה כי "בזמן עבודה בדרך חזרה למשרד, נתקלתי במכסה ביוב, מעדתי נפלתי ונחבלתי בקרסול", והממונה הישיר חתם עליו[footnoteRef:8].

עם זאת, את הוראת סעיף 80 לחוק יש לקרוא יחד עם סעיף 81(א) לחוק המסייג את ההכרה בתאונה שאינה מתרחשת במקום העבודה כתאונת עבודה, באופן הבא: "תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה להפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות." בעיניין ברק[footnoteRef:12] דן בית הדין הארצי בפגיעה של עובד שארעה בדרכו חזרה לעבודה מהפסקה שבמהלכה אכל עם רעייתו.

...

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה.

מנגד טען הנתבע שיש לדחות את התביעה נוכח עדותה המהימנה של גב' רחל אימנו, שהיא עדה ניטרלית שאין לה עניין בתוצאות המשפט, שלפיה התובעת יצאה לסידורים אישיים בזמן ההפסקה.

מעדותה של גב' רחל אימנו, עדה ניטרלית שאינה בעלת אינטרס בתוצאות ההליך, מחוסר העקביות בגרסת התובעת והימנעותה מהבאת עדים ומהצגת אסמכתאות בכתב לתמיכה בגרסתה ומכך שהתאונה התרחשה בחלוף זמן ההפסקה המאושר, שוכנענו שבאותו היום יצאה התובעת בזמן ההפסקה לבצע סידורים אישיים.

כללו של דבר: משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי ביום 22.1.2019 יצאה להפסקה כדי לאכול צהריים ומששוכנענו כי היא יצאה לסידורים אישיים, הרי שאין להכיר בפגיעתה מיום 22.1.2019 כ"תאונת עבודה" בהתאם לסעיף 80(4) לחוק.

סוף דבר התביעה נדחית.

בפני בית הדין ערעור המערערת על החלטת וועדה רפואית מיום 4/4/22 אשר דחתה את הערר ולא הכירה בקשר סיבתי בין תאונת העבודה מיום 3/3/22 לבין הכאבים בכף יד שמאל אשר לטענת המערערת ניחבלה בה. המשיב טען כי כף היד לא הופיעה במסמכים הרפואיים ובאנמנזה וכי החלטת הועדה הייתה רפואית ומנומקת ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

העובדות המערערת נפגעה ביום 3/6/22 עת נפלה בדרכה לעבודה לבור במרכז הכביש.

זאת ועוד, על פי מש/1 בקשה למתן טפול רפואי לנפגע בעבודה (טופס ב"ל 250) בתאור התאונה נרשם: "עם צאתה של הגב' בן אהרון מהבית לכיוון העבודה באה לעבור במעבר חציה כאשר בכביש עצמו היה בור והיא כשלה נכנסה לתוך הבור מעדה ונפלה על הכביש" "האיבר שניפגע :יד ימין, כתף שבורה חבלות יבשות בצלעות" מיסמך זה נרשם ביום 13/3/22 על ידי משרד החינוך מפיה של המערערת, גם מיסמך זה הוא מספר ימים אחרי התאונה ואין לזקוף לה בלבול בעת הזאת.

...

נוכח כל האמור לעיל, החלטת הוועדה בנוסחה כאמור לעיל רפואית מובהקת, מנומקת, מפורטת, מתייחסת לתלונות על כאבים בשורש כף יד שמאל ולתאונה.

סוף דבר הערעור נדחה כליל.

נוכח האמור לעיל ועל הדרך המתונה תשלם המערערת הוצאות המשיב בסך 850 ₪ בתוך 30 יום.

ארוע התאונה היתרחש בזמן העבודה ותוך כדי העבודה עת התובע יצא ממשרדו הביתי לפגישה עיסקית עם מר איתי פרג'ון. עמדת הנתבע היא שהתובע לא הוכיח שנפל ביום הארוע הנטען בדרכו לפגישת עבודה.

  כמפורט לעיל, בעניינינו, התובע עותר להכיר בתאונה (ארוע הנפילה וארוע הלב שהתרחש בעקבות הנפילה לטענתו) כתאונת עבודה, שכן מדובר בתאונה עקב עסוקו במשלח ידו בהיותו בדרכו לפגישה עיסקית.

התובע לא ידע להסביר מדוע לא צוין בטופס התביעה או בכתב התביעה שמבוקש להכיר בארוע הלבבי כפגיעה בעבודה.

...

לסיכום - לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למועד אירוע הנפילה; לא הוצגה גרסה אחידה בנוגע למקום הנפילה; התובע לא ביסס את דבר קיומו של קשר בין היציאה מביתו ביום אירוע הנפילה לבין עבודתו.

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להוכיח שאירוע הנפילה התרחש תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע במשלח ידו.

] סוף דבר – התביעה נדחית.