התאונה הוכרה כתאונת עבודה ביחס לפגימות בצואר ובגב עליון, ואולם הפגימה בגב התחתון נדחתה ע"י הנתבע בהעדר קשר סיבתי בינה לבין התאונה, ומהטעם שהנזק בגב התחתון היה קיים גם קודם ((ר' נספח נ/8 לתיק מוצגי הנתבע).
הנתבע טוען כי תביעתה של התובעת להכרה בפגימות מסוג צואר וגב עליון כתוצאה מארוע תאונתי מיום 5.9.18 נבחנו על ידי הנתבע ואושרו כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות סעיף 79 בחוק הביטוח הלאומי, ובהתאם להחלטת הנתבע מיום 24.2.2019.
...
טענות הנתבע:
מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את תביעת התובעת על הסף וזאת מחמת התיישנות, ובהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969.
.
מכל מקום, בפסיקה מאוחרת יותר, בעניין יברקו, הוחלט פה אחד, מפי חברי השופט פליטמן (כתוארו אז), כי "על המוסד לא מוטלת חובה לשלוח את החלטותיו למבוטחים בדואר רשום דווקא, כך שאי הצגת אישור המסירה למכתב אינו מהווה פגם בהתנהלות המוסד לעניין זה".
אף אנו סבורים כי בהיעדר איסור מפורש על כך, או בהעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת – למשל ההוראות הנזכרות בהערת שוליים 2 לעיל, יש לפרש את חוק הביטוח הלאומי כמתיר המצאת מסמכים בדואר "רגיל". בפרשנות זו יש טעם רב, שכן חיוב המוסד במשלוח הודעות והחלטות ב"דואר רשום" דווקא, עלול לסרבל את עבודת המוסד עד כדי שיתוקו, והדבר יוביל בסופו של יום לפגיעה במבוטחים עצמם.
על יסוד האמור לעיל, ובהינתן התשתית העובדתית אשר הונחה לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות תביעתה אף לגופה.
סוף דבר:
התביעה נדחית.
