עיקר טענות הצדדים ביחס לבקשה – התובע טוען, בין היתר, כי יש מקום להפניית שאלות הבהרה נוספות, בפעם השנייה, הואיל ומעיון חוזר בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי אין היתייחסות מטעמו לאפשרות ההכרה בתסמונת התעלה הקארפלית כמחלת מיקצוע המנויה בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: "התקנות"), זאת במיוחד לאור העובדה לפיה המומחה לא שלל קיומו של קשר סיבתי, אלא שלל תרומה משמעותית של תנאי העבודה – השפעה של 20% לפחות.
לפי תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן: "התקנות"): "מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מיקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט בטור 2 תוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך."
בפריט 26 בחלק א' לתוספת השניה לתקנות נקבעה מחלת "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק" כמחלת מיקצוע, כשלצדה נקבעו תהליכי העבודה הבאים: "עבודות המחייבות תנועות חד-גווניות של האצבעות, כף היד או מרפק, לפי הענין, החוזרות ונישנות ברציפות".
משתביעתו של התובע היא להכיר במחלה ממנה סובל כ"פגיעה בעבודה" אשר כוללת גם "מחלת מיקצוע", מן הראוי להפנות למומחה את שאלות ההבהרה הנוספות כאמור בבקשה, ואשר עניינם קיומה או העידר קיומה של מחלת המיקצוע המנויה בפריט 26 שלעיל.
...
לאחר שעיינתי בבקשה, תגובת הנתבע, חוות דעתו של המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה ושאלות ההבהרה הנוספות וכן כלל החומר אשר בתיק, ולאור המדיניות הליברלית של בתי הדין בנוגע להפניית שאלות הבהרה, אשר מחליפות את חקירתו הנגדית של המומחה, ועל אף שבית הדין כבר נעתר בשני סבבים להפניית שאלות הבהרה למומחה, וכן על אף שהתובע לא נימק מדוע השאלות הנוספות אליהן מתייחסת הבקשה לא נכללו במי מבין שתי בקשותיו הקודמות להפניית שאלות הבהרה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה, היא תועבר לצדדים והם יקבלו ארכה בת 15 יום, על מנת להשלים את טיעוניהם, שאם לא כן, ייחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.
