הכרה במחלת אסטמה כמחלת תעסוקה

ד"ר אשר מזר, מומחה למחלות ריאה, כותב בסוף בדיקת תיפקודי ריאות מיום 13.8.98, המצ"ב כנספח ג', "ממליץ על הפנייה לרופא תעסוקה בקשר להמשך עבודתו בבניין והמנעות מחשיפה בעבודה לעשן ולאבק". אנא הסבר את הקשר שבין הגברת ו/או החמרת תסמיני האסתמה ו/או ה – COPD (משציינת כי מיתקיים אפקט סינרגי בין שתי המחלות) להמשך החשיפה בעבודה לאבק שמפני סיכון זה המליץ ד"ר מזר על הפנייה לרופא תעסוקה.

בנסיבות אלה, יש להעדיף את חוות הדעת שלטובת המערער, ועל כן יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר לוי, וכפועל יוצא מכך לקבוע כי יש להכיר בהחמרת מחלת האסתמה של המערער כפגיעה בעבודה.

...

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל חומר התיק אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, ויש להכיר בהחמרת מחלת האסתמה של המערער כפגיעה בעבודה.

מסקנה על סמך התיק הרפואי שבידי, התובע סובל מאסתמה מסוף שנת ה-90 של המאה הקודמת וזאת כ-30 שנה לאחר תחילת עבודתו, לא נראה כי המחלה נגרמה מעבודתו בסבירות העולה על 49% אך סביר להניח כי תנאי העבודה השפיעו לרע על מצבו הרפואי הקשור למחלתו בגובה שמעל 20%".

סוף דבר – הערעור מתקבל, ומוכרת כפגיעה בעבודה החמרה במחלת האסתמה של המערער.

התובעת ילידת 1960, הגישה תביעה לנתבע להכיר במחלת האסתמה ממנה הניא סובלת כפגיעה בעבודה, לאור עבודתה במפעלי שטראוס עלית החל משנת 95'.

בדו"ח המבחנים האלרגולוגיים ב-2011 נמצא כי לתובעת אין אלרגיות, כיצד הממצא מתיישב עם מסקנתך? כיצד מסקנתך מתיישבת עם קביעת תעודה רפואית, סיכום ביקור אמבולטורי מיום 28.10.2009 בבית החולים סורוקה, לפיו הומלץ לתובעת שלא לעבוד בסביבת עבודה הקשורה לתבלינים חריפים וכימיה? (מצ"ב נספח 3) וכיצד מסקנתך מתיישבת עם נספח ה' לכתב התביעה, דו"ח רופא תעסוקה מטעם המעסיקה מיום 4.11.2009 (מצ"ב נספח 4), לפי התובעת אינה כשירה לעבודה הכרוכה בחשיפה לאבק וריחות חריפים? מהו אותו גורם אחר אליו נחשפת התובעת וממתי קיימת החשיפה? מהו היחס בין חשיפת התובעת לאותו גורם אחר לבין חשיפתה לגורם המחולל התעסוקתי אליו נחשפה בעבודתה, והאם נכון לומר כי שיעור חשיפתה לגורם תעסוקתי מחולל הנו גבוה משמעותי מחשיפה לגורם אחר? האם והיכן ניתן לראות היתייחסות בחוות דעתך ובקביעתך כאמור למסמך רפואי של ד"ר אלכס לוין "סיכום בדיקה רפואית" לפיו מחלת האסתמה של התובעת הנה מחלת מיקצוע המוערכת על ידו בשיעור נכות של 40%.

...

הנתבע דחה את התביעה לאור זאת הגישה התובעת תובענה זו. לאחר ששמעתי את התובעת ואת עדי הנתבע מטעם המעסיקה, הסכימו ב"כ הצדדים ביום 9.4.14 למנות מומחה תעסוקתי על סמך העובדות הבאות: התובעת ילידת 1960.

לסיכום הדו"ח של תבחין אלרגי מורחב מ-12.10.11 מצורף מצורפים דפים עם רשימת תבחיני העור שבוצעו.

בנסיבות הללו ולאור המסקנות המבוססות של המומחה, אין מנוס מדחיית התביעה.

כאמור התביעה נדחית, אין צו להוצאות.

        עניינה של התביעה הנה להכיר במחלת האסתמה ממנה סובלת התובעת לטענתה, כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

ויוסבר: בחוות דעתו, כותב המומחה כך: "הקריטריונים המקובלים לקביעת אסתמה כמחלת מיקצוע (אסתמה תעסוקתית), הנובעת בלעדית מחשיפה לגורם המצוי רק בסביבת העבודה של החולה..." (ההדגשה שלי – מ.ש.) לאחר שמפרט המומחה את הקריטריונים, הוא קובע כך: "..מכאן המסקנה היא שהתובעת אינה סובלת מאסתמה תעסוקתית או כזאת שמוחמרת כתוצאה מעבודתה במפעל ויסוצקי". לפיכך, יש מקום כי המומחה ישיב על השאלה הבאה: אם הקריטריונים שציינת, רלוואנטיים לקביעת מחלת מיקצוע "הנובעת בלעדית" מחשיפה, האם בחינת הדברים הנה שונה, כאשר מדובר בבחינת החמרה של מחלה קיימת? במילים אחרות – האם קיים שוני בקריטריונים עת מדובר בבחינת קיומה של אסתמה תעסוקתית, לעומת בחינת החמרה הקשורה בתעסוקה, ביחס לאסתמה קיימת.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בבקשת התובעת ובתגובה לה, סבורני כי יש לקבל את הבקשה בחלקה בלבד.

ב. – במסגרתה מתבקש המומחה להשיב על השאלה האם תשתנה דעתו "אם יוצגו בפניך ראיות שהתובעת החלה לפתח תסמינים של החמרת מצב לאחר שתמצית תה קרם הלימונית הוכנסה למפעל..". אין מקום להיעתר למבוקש גם בעניין זה. בשים לב לכך כי לא ברור לאיזה ראיות מכוונת התובעת, אולם ברור כי מעת שנקבעה רשימת עובדות מוסכמות בהליך, ומקום שקביעתו של המומחה באשר למועד בו החלו התסמינים, מתבססת על התיק הרפואי המלא שהועבר לעיונו, לא ניתן להפנות שאלות הבהרה תיאורטיות.

ויוסבר: בחוות דעתו, כותב המומחה כך: "הקריטריונים המקובלים לקביעת אסתמה כמחלת מקצוע (אסתמה תעסוקתית), הנובעת בלעדית מחשיפה לגורם המצוי רק בסביבת העבודה של החולה..." (ההדגשה שלי – מ.ש.) לאחר שמפרט המומחה את הקריטריונים, הוא קובע כך: "..מכאן המסקנה היא שהתובעת אינה סובלת מאסתמה תעסוקתית או כזאת שמוחמרת כתוצאה מעבודתה במפעל ויסוצקי". לפיכך, יש מקום כי המומחה ישיב על השאלה הבאה: אם הקריטריונים שציינת, רלוונטיים לקביעת מחלת מקצוע "הנובעת בלעדית" מחשיפה, האם בחינת הדברים הינה שונה, כאשר מדובר בבחינת החמרה של מחלה קיימת? במילים אחרות – האם קיים שוני בקריטריונים עת מדובר בבחינת קיומה של אסתמה תעסוקתית, לעומת בחינת החמרה הקשורה בתעסוקה, ביחס לאסתמה קיימת.

רקע וטענות הצדדים – עניינה של התביעה הנה להכיר במחלת האסטמה ממנה סובלת התובעת לטענתה, כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

לאחר שהנך מיפרט את הקריטריונים, הנך קובע כך: "..מכאן המסקנה היא שהתובעת אינה סובלת מאסתמה תעסוקתית או כזאת שמוחמרת כתוצאה מעבודתה במפעל ויסוצקי". לפיכך, הנך מתבקש להשיב על השאלה הבאה: אם הקריטריונים שציינת, רלוואנטיים לקביעת מחלת מיקצוע "הנובעת בלעדית" מחשיפה, האם בחינת הדברים הנה שונה, כאשר מדובר בבחינת החמרה של מחלה קיימת? במילים אחרות – האם קיים שוני בקריטריונים עת מדובר בבחינת קיומה של אסתמה תעסוקתית, לעומת בחינת החמרה הקשורה בתעסוקה, ביחס לאסתמה קיימת.

...

הכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שבתי ועיינתי בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הנני סבור שאין בבקשה טעם ממשי כלשהו אשר מצדיק את קבלתה הן לעניין מינוי מומחה אחר, והן לעניין מינוי מומחה נוסף, כשאף בבקשה לא נטען כי מדובר במקרה חריג אשר מצדיק את קבלתה, כאמור בהלכה הפסוקה.

בהקשר זה התייחס המומחה לעברה של התובעת ולסדר החשיפה התעסוקתי הכרונולגי (קריטריון ב' לקריטריונים המקובלים לקביעת אסטמה כמחלת מקצוע), שאינו מאפשר לגישתו קביעה חיובית ביחס לסיווג מחלת האסטמה ממנה סובלת התובעת כמחלת מקצוע (אסתמה תעסוקתית): "היסטוריה רפואית של התובעת עם מחלת אסתמה מגיל הילדות ונטייה בולטת להחמרתה בעקבות זיהומים ונשנים בדרכי הנשימה אינם מאפשרים לדעתי לסווג את הקריטריון כחיובי. לפי התשתית העובדתית ייצור של תערובת תה מסוג לימונית וחשיפת התובעת אליה התחיל ב – 03/2012. עפ"י הרישום בתיק הרפואי מ – 01/03/12 פיתחה התובעת תגובה אלרגית, כאשר התסמינים (עיניים אדומות, פנים נפוחות, נשימה גסה וקול אפי) התחילו כשבוע ימים לפני פייתה לרופא, כלומר בסוף 02/2012, וזאת לפני שהיא נחשפה לתערובת תה לימונית. יתרה מזאת, הסימנים להחמרת האסתמה הופיעו עפ"י התיק הרפואי רק ב – 10/2013, כלומר יותר משנה וחצי לאחר תחילת החשיפה. מכאן המסקנה כי אין קשר זמנים ברור בין התפרצות או החמרת האסתמה אצל התובעת לבין החשיפה, אליה היא מייחסת את המחלה. לפיכך קריטריון ב' שלילי". אשר לממצאים העולים מחוות הדעת שהגישה התובעת, אליהם מפנה בבקשה, הרי שחוות דעת אלו עמדו בפני המומחה הרפואי וברי כי היה מודע לממצאים ולקביעות שהובאו שם (פרק "מסמכים רפואיים וגהותיים שעמדו לרשותי").

סוף דבר – הבקשה נדחית.

התובעת, טכנאית רפואית במקצועה, טוענת בכתב התביעה כי התפרצה אצלה מחלת אסטמה על רקע שימוש בכפפות לטקס מאובקות ועל כן יש להכיר במחלת האסטמה בה לקתה כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.

ההליכים בתיק נמשכו למעלה מ-3 שנים, במהלכם מונו מומחית בתחום התעסוקה ומומחה בתחום האלרגולוגיה, אשר הגישו חוות דעת עיקריות ומשלימות במסגרתן הבהירו כי לא נמצא קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין מחלתה.

...

במסגרת ההליכים בתיק מונו שני מומחים אשר מסרו חוות דעת מפורטות וברורות ואין אנו סבורים כי יש להורות על מינוי מומחה נוסף כפי שמבקשת התובעת.

איננו מקבלים את טענותיה של התובעת כי ד"ר נוימן לא השיב על כל שאלות ההבהרה עליהן נשאל.

מכאן שחוות דעתם של המומחים מקובלות עלינו, במיוחד לאור העובדה שהתקיימו מספר סבבים נוספים של בירור עימם, שגם בסופם נשארו המומחים איתנים בדעתם, תוך שהם שוללים קשר סיבתי כלשהו בין מחלתה של התובעת, לעבודתה עם כפפות מאובקות; על כן, אין מנוס מדחיית התביעה.