הכרה במחלות נפשיות כתוצאה מהשירות הצבאי

במדינת ישראל מסתובבים, לצערנו, עשרות אם לא מאות אלפי אנשים הסובלים מהתסמונת, בדרגה זו אחרת, אם כתוצאה מהשרות הצבאי, כתוצאה מחשיפה ישירה או עקיפה לפיגועי טירור, לירי טילים הפגזות והפצצות, מעורבות בתאונה, ניצולי שואה וסיבות אחרות (יש הגורסים כי כימעט כל אדם עשירי בישראל סובל מתסמינים של פוסט-טראומה – ראו אבי בלייך "החברה הישראלית בצבת הטרור" בעתון עמותת נט"ל [נפגעי טראומה לאומית] תשס"ג 2 http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7108 ).

מכאן השאלה העומדת בפנינו – האם ניתן להכיר בפוסט-טראומה כבסיס להחלת סעיף 34ח או סעיף 300א לחוק העונשין? הזכרנו כי ההבחנה בין מחלת נפש להפרעה, בין פסיכוזה לנוירוזה, איבדה מזוהרה.

בנייר העמדה נכתב, בין היתר, כי "הפרעה נפשית חמורה" היא כזו אשר פוגעת בצורה משמעותית ברוב תיפקודי הנפש, ההיתנהגות והתפקוד וכי חומרת ההפרעה לפני העבירה תתבטא באשפוזים רבים, טפול תרופתי בנוגדי-פסיכוזה, וקשיים ניכרים בתיפקוד הכללי – יכולת לעבוד ולשמור על קשרים, כשלונות בחיי מישפחה, קשיי תיפקוד בלימודים, בחברה, בעבודה ובשרות הצבאי.

...

אשר על כן, הערעור נדחה.

משכך, דין הערעור להידחות.

מקל וחומר, הורדת הרף "במידת מה" לצורך תחולתו של סעיף 300א לחוק בעבירת רצח המבוצעת על רקע האמור לעיל.

בתיק ע"נ 27694-02-13 ובתיק ע"נ 45820-07-13 פסק דין בשני ערעורים על החלטות של קצין התגמולים, בהן נדחו בקשות המערער להכרה במחלה נפשית ובמחלת יתר לחץ דם בהן הוא לקה כקשורות לשירותו הממושך במשמר הגבול.

רקע המערער, יליד 1963, התגייס לשירות צבאי ביום 18.4.1982, ולאחר שסיים שירות סדיר בשנת 1986 הוא התגייס לשירות קבע במשמר הגבול, שם שירת עד לפיטוריו ופרישתו לגימלאות בחודש ספטמבר 2009, בהיותו בן 46.

לאור מסקנתנו שהמערער אינו לוקה ב-PTSD, יש לדחות את עמדת מומחה המערער, המייחס את יתר לחץ דם לפגימה נפשית זו. משהנחנו ששירותו של המערער לווה במתח מתמיד, עולה השאלה - האם יתר לחץ הדם ממנו סובל המערער נגרם כתוצאה ממתח זה ? בחוות דעתו הודה פרופ' צימליכמן שקיימת מחלוקת בקרב מלומדים אם מתח וחרדה מתמשכים עלולים לגרום ליתר לחץ דם כרוני.

...

המשיב אימץ מסקנה זו, ובהחלטה מיום 4.12.2012 הוא דחה את הבקשה להכרה בנכות בכל הנוגע ליתר לחץ דם. כמו-כן המשיב הפנה את המערער לבדיקה אצל הפסיכיאטר ד"ר רוני ומוש, אשר בחוות דעתו מיום 10.3.2013 קבע שהמערער סובל מהפרעה דיכאונית ומהפרעה דו-קוטבית, אולם אין קשר בין הפרעות אלו לבין שירותו.

במכתב ההפניה נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "ש' הוא קצין במשמר הגבול, רווק, ולומד במכללה לקבלת תואר. מוטיבציה גבוהה. עוסק בספורט ... איבד את שני הוריו - אמו נפטרה לפני שנתיים ואביו לפני שנה, ומאז למעשה החלו התלונות. בדיקות, בירורים ואף אשפוזו לא העלו ממצא חריג שיסביר התקפים אלו. נראה לי שמדובר בהתקפי חרדה מתמשכת על רקע אובדן ההורים, אמביוולנטיות בקשר להמשך .. (נשואים, לימודים וכו'). אודה על קבלתו לטיפול". * בסיכום ביקור אצל רופא המשפחה ד"ר קורן ביום 18.4.2000 נכתב: "הבוקר לאחר שהתרגז על חייליו חש פתאום כאבים בחזה דפיקות לב מואצות הרגיש שעומד להתעלף. תחושת פחד מאובדן שליטה ופחד ממשהו נורא שעומד לקרות. לראשונה בחייו". * בסיכום ביקור אצל רופא המשפחה ביום 5.6.2001 נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "רגשות מציפים על רקע פרידה מבת זוג ולחצים בעבודה. מתקשה לתפקד בזמן הצפה שכזו". בחקירתו הנגדית טען המערער כי לאחר האירוע של רצח רכז ביטחון בקיבוץ מנרה (בשנת 2001 - א"ג) ביטלה ארוסתו את הבטחתה להינשא לו. * בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 6.9.2001 נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "אירוע של כאבי גב והרגשה כללית רעה על רקע בעיות משפחתיות כלליות". * כעבור חודש וחצי, בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 28.10.2001 נכתב: "מאורעות חוזרים של חרדה, תכנים של בעיות מוסריות, קיבל עצת רבנים לחכות עם יעוץ פסיכיאטרי". * בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 23.11.2001 נכתב: "לאחר בדיקת ד"ר איזקסון - פסיכיאטרית. הוחל טיפול .. מצב רוח ירוד, הפרעות שינה, בחילות עד הקאות. מחשבות מטרידות ממאורעות העבר שמציפות אותו. לחצים בראש". * בסיכום ביקור בית ביום 12.1.2002 נכתב על-ידי רופא משפחה: "דכאוני עם מאורעות חרדתיים, לאחרונה יש שקיעה במצבו". בחקירתו הנגדית העיד המערער כי החל מגיל 39 (בשנת 2002) הוא נוהג לעשן סיגריות מדי יום, "בין בודדות לחצי קופסה", "מתחת ומעל לחצי קופסה". * בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 31.1.2003 נכתב: "ביקור חוזר: עדיין סובל מתייעץ עם רבנים ומיסטיקנים. ביקור חוזר: לא מצליח לתפקד בעקבות תחושת מתח שמציפה אותו מלווה בכאבי צוואר וגב שמאל - תופעות מוכרות שסבל מהם תרופה ממושכת עד לפני מספר חודשים. החל טיפול באנפריל ועולה בהדרגה. עדיין התקפי חרדה מלווים בכאבים בחזה וגב וצוואר משמאל. עבר בירור. טופל טיפול תרופתי". * בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 5.8.2003 נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "התקף חרדה מלווה בתחושה כאילו עולמו חרב וכאבים בשכמה וכתף שמאל דאגות כספיות ולגבי משקום (כך במקור - א"ג) שירותו במשמר הגבול" * בסיכום ביקור אצל רופא משפחה ביום 2.2.2007 נכתב: "נמצא בחרדות על רקע שינוי תפקיד במג"ב ועל רקע אי הגשמת זוגיות. חזר לטיפול באנפרניל. התופעות חוזרות מזה שנים". בחודש נובמבר 2004 הורשע המערער על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום שהוגש נגדו בבית הדין למשמעת של המשטרה (הפניית אקדח לעבר המתלונן על רקע של ויכוח על שימוש בדרך) בביצוע עבירה של החזקת כלי ירייה.

לפיכך, אף בהחלטת המשיב מיום 4.12.2012 לא מצאנו דופי.

התוצאה משהגענו למסקנות לפיהן אין להתערב בשתי החלטותיו של המשיב, אנו דוחים את הערעורים בשני התיקים שבכותרת.

כמו-כן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בחוות הדעת מיום 20.1.2020 המליץ המומחה לתקן את הטעויות שנעשו בשיבוצו של המערער ובטיפול בתביעתו ולהכיר במחלת הנפש ממנה הוא סובל ככזו שנגרמה עקב לחצי השרות הצבאי של המערער.

טענה שכזו דינה להדחות בהיותה נוגדת כל הגיון משפטי ותוצאותיה עלולות להיות היתדיינות אין קץ ושימוש לרעה בהליכים.

...

הוא יכול להגיע למסקנה כי אין בה כל חידוש, ולפיכך אינה בגדר "ראיה חדשה". הגישה החדשה שבאה לביטוי בפסק דין פרג' ובפסק דין פלוני באה לידי ביטוי גם ברע"א 7454/10 בנית נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים (פורסם בנבו, 17.10.2012), שם ציין השופט דנציגר כי השימוש במנגנונים, כדוגמת סעיף 35 לחוק הנכים, בהם ניתנת לרשות מינהלית סמכות לפתוח מחדש החלטות סופיות צריך להיעשות במשורה ולא כשגרה.

לא מצאנו כי המערער ציין באילו מבקשותיו בזמנו (אם כמלש"ב או אם כחייל) כי הוא מעוניין לשרת קרוב לביתו מן הסיבה כי הוא סבור שמצבו הנפשי של אביו יהווה גורם סיכון לו עצמו ככל שיוחלט לשבצו רחוק מביתו.

משכך, דין הערעור להידחות.

לטענתו, בכך מעלה בקשתו שאלה עקרונית אודות האפשרות להכיר – לצורך קבלת תגמולים לפי חוק הנכים – בקשר סיבתי בין השרות לבין נכות שנגרמה כתוצאה ממחלה ויראלית שבה נדבק חייל בבסיס הצבאי, כאשר ידוע כי מחלה מעין זו אינה ייחודית לשירות הצבאי.

יש להיתרחק מהקצוות: מצד אחד, לא לשלול זכאות לתגמולים מחייל שהתפרצה בגופו או בנפשו מחלה קונסטיטוציונאלית עקב שרותו, ומהצד האחר, לא להרחיב יתר על המידה את קבוצת המקרים שבהם יוכר קשר סיבתי בין השרות הצבאי לבין מחלה קונסטיטוציונאלית.

...

העיקר לענייננו הוא שעל רקע כל האמור לעיל – ונפנה במיוחד לדוגמת הטבח שהובאה – די בקביעה כי המבקש נדבק במחלה בבסיס הצבאי כדי להוכיח כי המחלה נגרמה למבקש עקב השירות כדרישת החוק, ולא רק תוך כדי השירות.

לנוכח כל האמור, הגעתי למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין התסמונת הנוירולוגית שהתפתחה ממחלתו הוויראלית, כפי שפסקה ועדת הערעורים.

סוף דבר: אציע לחבריי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש, לקבל את הערעור ולקבוע כי התסמונת הנוירולוגית של המבקש נגרמה לו עקב שירותו וכי הוא יוכר כנכה צה״ל בהתאם לחוק הנכים, לפי החלטתה של ועדת הערעורים, תוך ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לטענתו, בחודש 8/2019 הוכר כנכה, כתוצאה ממחלת נפש, בשיעור של 100% , דרגת אי כושר ונכות 22 .

בתקופת השרות הצבאי הסדיר או השרות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.

...

מזונות אלה הוסכמו בשנת נוכח האמור לעיל אני קובעת כי עת הסכימו הצדדים על גובה מזונות הקטין לא נשקלה טובתו של הקטין ולכן קיימת לקטין היום זכות לתבוע את מזונותיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בהיעדר כל ראיה מצד התובעת להוכחת צרכי הקטין, ובשים לב לזהירות הרבה בה מחויב בית המשפט לנהוג בקביעת מזונות קטין אני מעמידה את מזונות הקטין כולל מדור על סך 1,700 ₪ וזאת בהתאם לכך שהתרשמתי כי רמת החיים של שני הוריו, המתקיימים בעיקר מקצבאות וזכאים למגורים בעלות סמלית היא על הצד הנמוך.

נוכח העובדה כי הקטין כבר בן 10 , ועל שני הוריו לשאת במזונותיו לפי הבע"מ, אני קובעת כי חלקו של האב במזונות הקטין ובמדורו הוא 1,258 ₪.