בפני בית הדין היתנהל הליך בו נידונה תביעת התובע להכיר בליקויים שבידיו כתאונת עבודה לפי תורת המקרוטראומה.
...
על אף עמדתו זו, במסגרת הערעור טען התובע בלקוניות במשפט הסיום "לאור כל האמור לעיל יתבקש ביה"ד הנכבד להורות על השבת עניינו של המערער לביה"ד קמא, על מנת שיעביר את עניינו למומחה נוסף, ולדאוג לכך שבפני המומחה הנוסף תעמוד תשתית נרחבת יותר באשר לעבודת המערער".
בדיון בבית הדין הארצי, לא עמד התובע על עמדתו, אלא הסכים להצעת בית הדין לשלוח לאותו מומחה שאלות הבהרה נוספות ביחס לאותה התשתית שעמדה בפניו.
עליו לכבד הסכמתו זו בפני כב' בית הדין הארצי, שנעתר לו.
נוכח כל האמור לעיל, ומשמצאתי כי חוות הדעת מטעם המומחה , בכל סבב בנפרד, ולגופן של השאלות שהופנו בכל אחד מהסבבים, עמדו בדרישות הפסיקה תוך התייחסות למצב הרפואי והעובדתי בהתאם להסכמת הצדדים, לספרות המקצועית ולנסיון המקצועי של מומחה שלשם כך הוא מונה, יש לאמץ מסקנת המומחה לפיה אין קשר סיבתי בין הליקוי שממנו סובל התובע לבין עבודתו, לא בהקשר של גרימה ולא בהקשר של החמרה, לא כתוצאה ממיקרוטראומה וכי לא מתקיימת מחלת מקצוע כנדרש בתוספת.
אשר על כן, התביעה נדחית.