הכרה בכאבי גב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי

המשיב הכיר במחלת המיקצוע ממנה סובל המערער "כאבי גב תחתון" כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

...

" לסיכום, קבעה הוועדה: "לאור העובדה כי גם הנ"ל סובל ממחלה ניוונית של ע"ש צווארי מעידה כי יש תרומה נכבדת לתחלואה הטבעית.

מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.

" בהלכת יונס סואעד (עב"ל (ארצי) 19817-08-11 יונס סועאד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.3.12) נדון עניינו של מבוטח שסבל ממחלת אסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע על רקע עישון כבד תוך שנפסק, כי אף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, "עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה." מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון מיום 5.7.22, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.8.2022 (להלן: "הוועדה") אשר דחתה את ערר המערער והותירה על כנה את הקביעה של הדרג הראשון – 10% נכות זמנית מיום 1.6.2022 ועד ליום 30.4.2023.

ביום 14.11.2021 נפגע המערער בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה מעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

הפגימות שהוכרו – כאב גב, צואר ו-PTSD.

...

מנגד, המשיב טען כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הועדה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן בקלות להתחקות אחר הלך מחשבתה; יש לדחות את טיעון המערער לעניין קביעת נכות זמנית, היות שקביעת נכות זמנית או קבועה היא פרי שיקול דעתה הבלעדי של הועדה.

לסיכום – הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער, וגם לאור התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שהיא מצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפנינו תביעת התובעת, להכיר בפגיעה בברך ימין מיום 6.10.21 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).

כמו כן הכיר בפגיעתה של התובעת בגבה כנובעת מארוע זה. לצד זה, דחה הנתבע את ההכרה בברך ימין.

4.3 הנתבע הכיר בכאבי גב כפגימה הנובעת מהארוע, אולם דחה את ההכרה בליקוי בברך ימין.

...

" ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)" בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה אשר סבור כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה מיום 6.10.21 לבין הליקוי בברך ימין ומכאן שדין התביעה - להידחות.

המומחה השיב לכל השאלות שהופנו אליו בענייניות ודין טענותיה של התובעת בסיכומיה, אשר מרביתן בעניינים שברפואה - להידחות.

סוף דבר: דין התביעה להידחות.

מבוא – לפני ערעור שהגיש המערער, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) שהיתכנסה ביום 25.7.2022 ויום 23.1.2023 (להלן: "הוועדה"), קיבלה ערר המשיבה וקבעה לה 30% נכות יציבה לאחר הפעלת תקנה 15.

רקע – המשיבה, ילידת 1978, נפגעה ביום 10.10.2015 בתאונה שהוכרה על ידי המערער כפגיעה מעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

הפגימות שהוכרו – כאבי גב תחתון.

...

מנגד, לטענת המשיבה – דין הערעור להידחות ומשעה שמדובר בהחלטה רפואית גרידא, ולא בטעות משפטית המצריכה התערבותו של בית הדין; טענת המערער בדבר אי-התאמה בין פרק הבדיקה לבין פרק המסקנות היא טענה רפואית; הועדה מצאה "הגבלה קלה עד בינונית" ולא ברור היכן היא טעתה; אין כל טעות בקביעת הועדה שעה שהיא התאימה את פריט הליקוי המתאים למצבה של המשיבה, ובכל הקשור להגבלה קלה עד בינונית בתנועות הגב; הועדה קבעה במדויק מדוע נקבעה למשיבה נכות בשיעור 15%; ככל הנראה נפלה טעות סופר ברישום המסקנות בהשמטת הספרה "1" ותו לא; ממילא, אין פריט ליקוי לפי סעיף 37(7) לרשימת הליקויים המקנה 5% נכות.

לסיכום – הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבה של המשיבה, וגם לאור התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שהיא מצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם משפטי להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפנינו תביעתו של התובע, מר ערן שבמי, להכיר בכאבים בגב התחתון כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

כך, התובע כמי שעבד כסוכן מכירות ולא כנהג, צריך להוכיח סדרה של פגיעות חוזרות ונישנות שגרמו לו לכאבי הגב.

...

אנו סבורים שמקרה זה מצדיק השתת הוצאות, גם אם על הצד המתון.

אנו סבורים כי על צדדים לשקול, במסגרת שיקוליהם, גם עניין זה של אחריות כלפי ביה"ד, הצד השני וגם מתדיינים אחרים.

בנסיבות העניין אנו מחייבים את התובע בתשלום הוצאות בסך 3,500 ₪ לנתבע תוך 30 ימים מהיום.