הכרה ביחסי עובד מעביד למרות רישום כעצמאי

העובדות, כפי שקבע בית-הדין האיזורי, הן: א) המערערת, חברה לתיירות שמרכזה באילת - מעסיקה מספר מדריכי מטיילים ותיירים (להלן - המדריכים); ב) המדריכים רשומים, לעינייני מס הכנסה ומע"מ כעובדים עצמאיים (עוסקים מורשים), מגישים חשבונית מס למערערת ומקבלים תקבולים לאחר ניכוי מס כנהוג לגבי עצמאיים; ג) המדריכים שלגביהם היתנהל המשפט אינם עובדים עם רכב שלהם; ד) המדריכים מוזמנים מדי פעם ליום עבודה או למספר ימים; ה) המדריכים אינם חייבים להענות להזמנת המערערת והם רשאים לסרב; ו) מדריך שנענה להזמנה להדריך טיול ומשנה את דעתו - רשאי לשלוח מדריך אחר במקומו ובילבד שהמחליף הנו מדריך מוסמך המקובל על החברה.

עינינו הרואות כי נסיבות העסקה דומות מאוד לאלו של התובע כאן, הוכרו כמקימות יחסי עבודה, על אף הסממנים השוללים מסקנה זו. חרף העובדה שמדריכי הטיולים מדווחים כעצמאיים לרשויות המדינה ומשלמים מיסים כעצמאיים; עובדים לפרקים ולתקופות קצרות יחסית; אינם מחויבים למקום עבודתם או לבצוע עבודתם; עובדים במקומות נוספים; ואף רשאים להעמיד מדריכים אחרים במקומם – עובדה המהוה סממן משמעותי לבעל עסק נותן שירותים – הם עדיין הוכרו כעובדים לצורך בחינת חבותם של מעסיקתם לשלם עבורם דמי ביטוח לאומי.

...

כן, מחומר הראיות, לא שוכנענו שהתובע כלל התפטר מחמת הרעת תנאים.

לאור האמור אנו קובעים שהתובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: הפרשי שכר בסך 7,532 ₪.

תביעה להכרה ביחסי עובד- מעסיק ולתשלום זכויות מכוח הכרה זו. רקע התובע הוא מורה ומאסטר לאומנויות לחימה שאין חולק כי שמו הולך לפניו.

מאידך גיסא- פירסומי התובע מהם עולה בבירור כי החוג במועדון הוא חלק מפעילותו העסקית הזהה וגם השונה בתחומים אחרים (ופרסומם יחדיו), בחירות התובע להשתמש בתיבת הודעות נפרדת, לנהל הליכים רישומיים לחוג באופן עצמאי , אופן התנצחות התובע עם הנתבעת (לכל הפחות לקראת סוף ההעסקה), כמו גם אי היענותו להנחיות, משקלו בקביעה כי חוגים מתחרים לא יפעלו במועדון, העברת החוג ע"י גורמים שונים זולת התובע ועוד- אינם מאפיינים יחסי עובד מעסיק.

נעיר, שעל אף פירסום החוג באתר הנתבעת לא ראינו בכך אינדיקאציה התומכת בקיומם של יחסי עובד מעסיק, שכן מקובלת עלינו תשובת הנתבעת שהפירסום נעשה על ידה כיוון שהחוג ניפתח לרישום גם למנויי המועדון (בתשלום נוסף) ולנוכח ההיגיון הכלכלי בכך.

התובע העיד שלמרות שהרישום והגבייה נעשים דרך עמותת סחלבים השירותים שניתנים על ידו שם ניתנים על ידו כעצמאי כיוון ש:"אתה לא יכול לעבוד שכיר שם" (עמ' 10, ש' 25.

...

3- בצוות המורים נמצאים: אלדד בן חורין, איתי ניר ואלכס גרונוביץ 4- מוסכם כי ישמר הסטטוס קוו באשר להדרכת אומנויות לחימה במועדון, כלומר ישארו 2 שיעורי קפוארה (או שיעור חליפי באומנויות לחימה למעט, גודו, קראטה, טקוואנדו, הגנה עצמית וגיוגיטסו) ללא תשלום לילדים, ושיעור טאקוונדו (או שיעור חליפי באומנויות לחימה למעט גודו, קראטה, הגנה עצמית וגיוגיטסו) למבוגרים" בהתאם לסיכום, התובעת גבתה את דמי ההשתתפות ממשתתפי החוגים וחלקו של התובע מהגבייה הועבר לו כנגד חשבונית מס. לטענת התובע חלקו בהכנסות החוגים עמד בממוצע חודשי ע"ס כ-9,000 ₪.

לנוכח האמור טענת התובע לפיה הוא זכאי לזכויות מתוקף היותו "מעין עובד" נדחית.

סוף דבר משלא מצאנו כי יש לקבל טענות התובע, דין תביעתו להדחות.

התובע ישלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת קרן כהן ונציג הציבור מר סאבר שהאב; סע"ש 30858-10-16), שבו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום זכויות שונות שהגיעו לו, לטענתו, בשל כך שלמרות שהועסק במעמד של "קבלן עצמאי" היתקיימו יחסי עבודה בינו לבין המשיבה.

כבר בשלב זה נציין כי פסק דינו של בית הדין האיזורי ניתן עת היו תלויים ועומדים בפני בית דין זה ארבעה הליכים (ע"ע 15686-04-18 ו- ע"ע 12372-04-18; ע"ע 7338-10-17; ע"ע 34665-10-17), שבהם דן בית הדין בהרכב מורחב בשאלת הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד לרבות אופן חישוב הזכויות ביחס למועסק שהוכר בדיעבד כעובד.

אופן ביצוע התשלום ואופן הצגת ההיתקשרות לפני הרשויות – התמורה בעד עבודתו של המערער שולמה כנגד חשבוניות מס, והוא היה רשום כעצמאי ברשויות המס, ואף דיווח על הוצאות רבות ונהנה מקיזוזן כנגד הכנסותיו.

בהשלמת הטיעון לאחר מתן פסק הדין בעיניין כותה טען המערער כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב עת סיווגה אותו כעצמאי, ואין לקבל בהקשר זה את קביעת בית הדין האיזורי כי המניע להעסקתו של מרכיב כעצמאי היה מתן שירות "יעיל וזריז", ובכל מקרה אין במניע זה כדי להצדיק ריקון מכל תוכן של חובותיה של המשיבה כמעסיקה; כפי שקבע בית הדין האיזורי, המשיבה ידעה כי מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים, ובדין נדחתה הסתמכות המשיבה על פסק הדין בעיניין שפירא; בקשתו של המערער להיות מועסק כעובד שכיר נפלה על אזניים ערלות, ולמערער ולחבריו לא הייתה ברירה אלא להמשיך להיות מועסקים כקבלן עצמאי, על פי החלטתה של המשיבה; תקופת הקורונה המחישה את החשיבות של הסווג הנכון; על פי השיקולים שנימנו בעיניין כותה לקביעת שיעור הפצוי הלא ממוני, יש לפסוק למערער פיצוי בגין נזק לא ממוני על הצד הגבוה – המשיבה יזמה את ההיתקשרות עמו כקבלן עצמאי, לא הציעה לו הצעה קונקרטית לעבוד כשכיר, המערער עבד שעות ארוכות מבלי ששולם לו שכר בעד עבודה בשעות נוספות, המערער הואשם בהטרדה מינית ללא שנוהל הליך כדין בהתאם להוראות החוק, יש להרתיע את המשיבה (ומעסיקים אחרים) מהעסקת עובדים שכירים בכסות של עצמאיים.

...

בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי במהות נערך שימוע למערער וזאת במסגרת השיחה אליה זומן, אולם הן בשיחה זו והן בעדותו לפני בית הדין לא סיפק המערער הסבר מניח את הדעת להיעלמות הטבעת "בלשון המעטה". גם בקביעה עובדתית זו אין מקום להתערב, ולא מצאנו כי העובדה שבעלה של הלקוחה העיד ולא הלקוחה עצמה גורעת מתוקפה של קביעה עובדתית זו. בנסיבות המקרה הנדון, שבהן נערך למערער שימוע (גם אם לא כונה כך); גם כעובד המערער לא היה נהנה מהגנה ארגונית; בית הדין האזורי קבע כי ההתקשרות הסתיימה בנסיבות חמורות המצדיקות לשלול זכאות לפיצויי פיטורים ואילו המערער קיבל למעשה את פיצויי הפטורים שהיוו חלק מהתמורה הקבלנית - הנסיבות של סיום ההתקשרות מצדיקות שלא לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי לא ממוני.

לנוכח המסקנה אליה הגענו, לא מצאנו מקום להידרש בנסיבות מקרה זה למכלול השיקולים האחרים אותם יש להביא בחשבון בפסיקת פיצוי לא ממוני.

סוף דבר – בנסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה של התובע להדחות על הסף ודין התביעה של התובעת להכרה ביחסי עובד מעסיק להדחות לגופה, בכפוף לאמור להלן.

בין התובעת לבין הנתבעת לא היתקיימו יחסי עובד מעסיק התובעת דה פאקטו צד לחוזה ההיתקשרות אכן, אין חולק כי חוזה ההיתקשרות נחתם בין התובע לבין הנתבעת בלבד (ע' 6 ש' 24-25), התובעת לא חתמה על חוזה היתקשרות (ע' 6 ש' 27-28; ע' 7 ש' 1-2; ע' 14 ש' 24-25; ע' 27 ש' 11, ש' 21-24; ע' 28 ש' 1), הודעות תשלום לקבלן הוצאו על שמו של התובע בלבד, אשר הוציא חשבוניות מס לנתבעת (נת/2; ע' 7 ש' 3-6; ע' 12 ש' 11-22; ע' 14 ש' 26-29) הגם שבפועל התובע טוען כי התובעת רשמה אותן; שמה של התובעת לא מוזכר כלל בחוזה ההיתקשרות (ע' 8 ש' 11-15; ע' 14 ש' 9-10, ש' 20-23) וכתב הערבות נחתם כלפי התובע בלבד (ע' 8 ש' 11-15).

במילים אחרות, חרף סעיף 25 לחוזה ההיתקשרות, שלפיו, "הסוכן אינו רשאי להעביר בדרך כלשהיא חוזה זה או כל זכות או חובה הכלולים בו לכל אדם או גוף אחר" (סעיף ממנו היתעלמו הצדדים הן להלכה והן למעשה), הנתבעת היתה ערה להתנהלות התובעים בעיניין זה, כך שלא בכדי ניתנה "זכות ראשונים" (פורמאלית) לתובעת להמשיך להפעיל את העסק.

"הפן החיובי של מבחן ההישתלבות בוחן האם ישנו מיפעל יצרני לאספקת שירותים או לבצוע עבודה אחרת שניתן להישתלב בו, האם הפעולה המבוצעת הנה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מיפעל, והאם מבצע העבודה מהוה חלק מהמערך האירגוני של המפעל ולא גורם חצוני לו. שאלות אלו נבחנות על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההירארכיה בין העובדים השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי ההיתקשרות עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לצורך ביצוע עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; אספקת החומרים לבצוע המלאכה ועוד. הפן השלילי לעומת זאת, בוחן האם למבצע העבודה עסק משלו, או לייתר דיוק, האם ההישתלבות במפעל המדובר לא נעשתה באמצעות עסקו... נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי ייצור, נשיאה בהוצאות ועוד"; "'מבחני המשנה' המהוים סימני היכר נוספים להיותו של אותו אדם עובד, וינתן להם משקל במקרים שבהם כפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר הם: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ, ואופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם". וזה העיקר, "לעיתים יצביעו מבחנים אחדים על נתונים המטים את הכף לקבוע כי היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כשבד בבד, בנתונים אחרים המתייחסים לאותו מקרה, יהיה כדי לבסס קביעה בדבר היות המתקשרים מזמין וקבלן עצמאי. לא פעם יהיה המקרה "מקרה גבולי" באופן שכפות המאזניים בו מעוינות.

...

בנוסף לא מצאנו כי הנתבעת התנהלה באופן שהסבה לתובעת עוגמת נפש.

סוף דבר אשר על כן, תביעת התובע נדחית על הסף, ותביעת התובעת נדחית ברובה, למעט לעניין פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 90 לעיל אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ואולם, לנוכח היותו של המקרה של התובעת חריג וגבולי, מזה, ומצבם הרפואי הן של התובע והן של התובעת, מזה, מצאנו לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ בלבד.

לפנינו שתי תביעות שהגיש מר דודיק סרויה (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") כאשר התביעה הראשונה הנה כנגד ההחלטה מיום 29/06/2022 לפיה נדחתה תביעתו להכרה ולתשלום דמי פגיעה בגין הארוע התאונתי מיום 29/10/2021 (להלן: "התביעה הראשונה") ואילו התביעה השנייה הנה כנגד ההחלטה מיום 26.06.2021 לפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי אבטלה מן הטעם שלא היתקיימו יחסי עובד מעסיק (להלן: "התביעה השנייה").

" עוד טוען הנתבע בכתב ההגנה כי, " בין התובע למעסיקו הנטען לא קיים הסכם עבודה, התובע ניהל בעצמו את החברה, קיבל את כל ההחלטות בחברה, גייס ופיטר עובדים וכן קבע את שכרם, הוציא את עצמו לחל"ת על דעת עצמו בזמן שיתר העובדים המשיכו לעבוד והחליט מתי לחזור מהחל"ת, האב אינו יודע לומר כמה זמן נעדר התובע מהעבודה בעקבות פגיעתו הנטענת, האב והתובע הנם מורשי החתימה בחשבון הבנק של החברה, בתלושי השכר שהוצאו לתובע לא נצברו ימי חופשה ו/או מחלה וכן הפרשות כספים לקרן פנסיה ו/או קופות גמל. משכך, רשומו של האב כבעלים של החברה הנו פורמאלי בלבד, בעוד שניהול החברה בפועל על כל פעולה מתבצעת ע"י התובע, משכך הרי שיש לראות בתובע עצמאי שלא נרשם כעצמאי ולא עשה את המוטל עליו." הנתבע מציין כי, ביום 29/10/2021, לא היתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין המעסיק הנטען ו/או בין התובע לבין מעסיק כלשהוא.

וגם העיד התובע כי למרות שמופיע בתלוש מספר חשבון, הוא מחליט לאיזה חשבון בנק הוא יעביר את השכר שלו, "אם אני אחליט שזה יילך לחשבון הזה, אם אני אחליט שזה יילך לחשבון פרטי אחר שלי" (תימלול, עמ' 16, שורה 4).

...

נוכח כל האמור לעיל במצטבר, הרינו קובעים כי התובע לא הוכיח כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין חברת "אפריל – יהלי ניהול פרוייקטים". התובע לא הוכיח התנאים הבסיסיים של משפט העבודה.

על כן הרינו קובעים, כי ,שתי התביעות נדחות.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את שתי התביעות וזאת ללא צו להוצאות.