הכרה ביחסי עבודה עם משתתף חופשי

ככל שיוכרו יחסי עובד ומעסיק, חייב ד"ר כץ בהשבה של 40% מהתמורה שקבל מדי חודש בחודשו, שנועדה לכסוי התנאים הסוצאליים שהיו חלים אילו היתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

עדותו של ד"ר קפלאוי כי כל רפואי השיניים שיעבדו אצלו בחרו לעבוד כנגד חשבונית וכי היה מפטר עובדים שבקשו לעבוד עם תלוש שכר (עמ' 50, ש' 8-17 לפרוטוקול הדיון) מלמדת שד"ר כץ למעשה נאלץ לעבוד כנגד חשבונית מס ולא כנגד תלוש שכר, אחרת היה "מפוטר". הכנסתו של ד"ר כץ מהנתבעים הייתה אחוז גבוה מהכנסתו הכוללת, ואף הכנסתו העיקרית על פי דוחות ההכנסה שהגיש לתיק בית הדין, מה שיצר תלות במשכורתו מהנתבעים.

יחד עם זאת, שיקלול כל הנתונים כפי שהובאו בפנינו ויישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו, מוביל למסקנה כי בין התובע לנתבעים לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק אלא קשר של מישתתף חופשי.

...

בהקשר זה יפים הם הדברים שנפסקו בעניין אמנון רבזין המתאימים למקרה דנן: "בהחלט ייתכנו מצבים חריגים וקיצוניים בהם אין למעסיק יתרון של כוח על פני העובד, הוא מתנהג בהגינות ובסדירות ודווקא העובד אינו פועל כך. בנסיבות שכאלה – ועל רקע של תשתית עובדתית מבוררת ומספקת – ייתכנו מצבים גבוליים בהם ניתן בהחלט לראות את העובד, התובע לראות בו כעובד שכיר בכל תנאי, כפי שפועל בחוסר סבירות ובחוסר תום לב. במצב גבולי שכזה יכול בית הדין להגיע למסקנה שגישת העובד עברה את גבולות ההגנה על הסטאטוס וכי בנסיבות העניין, אין זה ראוי להכיר במעמדו כעובד, אף אם התקיימו בעניינו מאפיינים כאלה ואחרים של היותו עובד (ע"ע 31997-09-10 אמנון רבזין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29.3.2012).

בסיכומו של דבר, מאחר שקבענו שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד אין או נדרשים לשאלה באם ניתן לשלול מהתובע את הזכויות המגיעות לו, אולם נציין בגילוי לב שבמקרה דנן לו היינו פוסק אחרת היה מקום לשקול שלילת הזכויות הקוגנטיות (כולם או חלקם) לנוכח התנהלות התובע.

סוף דבר: תביעת התובע להכרה ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים להליך – נדחית; התביעה שכנגד נדחית בשל חוסר סמכות עניינית.

בנוסף, יצאה התובעת עם רבים מעובדי החברה לנופש "יום האשה" בבורגוס, הישתתפה בקורס עזרה ראשונה מטעם החברה, היתה נבדקת מפעם לפעם במסגרת הבדיקות הרפואיות לכלל עובדי החברה, ועוד.

על כן, אין מקום לקביעה קטגורית כי אין להכיר ביחסי עבודה של עובדים כדוגמת התובעת, המועסקים בתחום רווחת עובדים בחצרי מעסיק שתחום עסוקו אחר, ואין אגב גם מחלוקת כי האחראי על תחום הספורט בנתבעת, מר ירון דיליאן, מועסק כעובד הנתבעת, אף שתחום הספורט הרחב (שהפעילות המצומצמת יותר של חדר הכושר היתה חלק ממנו) אינו מהוה אף הוא חלק מהפעילות "הרגילה" של אל על. בקשר לכך, רקנטי הודתה בהגינותה כי בתחום הספורט, התובעת, ורק היא, הועסקה כפרילנסרית (עמ' 55 ש' 21 לפרוטוקול); וחמישית אשר לפיקוח ולהשתלבות, רקנטי מטעם הנתבעת הודתה בחקירתה הנגדית כי התובעת נוהלה "ביום יום" על ידי ירון דיליאן (עמ' 49 ש' 27), וכן הוסיפה והעידה שדיליאן עצמו היה כפוף אליה (עמ' 55 ש' 16).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 110,000 ₪ פדיון חופשה בסך 17,136 ₪.

אשר להוצאות – הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

האם זכאית הנתבעת לקזוז כנגד התובע בסך של 3,276,000 ₪? הכרעת הדין יחסי עובד מעסיק ההיבט הנורמאטיבי בית הדין הארצי בחן מחדש את שאלת ההכרה ביחסי עבודה בדיעבד, בפסק דין בעיניין גבריאל כותה שניתן לאחרונה, לרבות לעניין אופן חישוב הזכויות.

בשלב ראשון, על העובד להרים את נטל ההוכחה ולהראות, כי למרות ההסכם עם המעסיק ולפיו ההיתקשרות עימו היא כמשתתף חופשי (פרילאנסר) או כעצמאי, הוא למעשה "עובד" משהוא עונה על מבחני הפסיקה לקביעת סיווגו ככזה.

התובע טוען שהתקיים בו הפן החיובי במבחן ההישתלבות מאחר והוא עסק בליבת פעולתו של המפעל, הפצה ובלדרות של חבילות דואר וכי לא היתה סיבה לא לקלוט אותו כעובד שכיר נוכח העובדה שהוזמן פעם בשנה לישיבה וקיבל שי ועבד עם ביגוד של הנתבעת (עמ' 29 ש' 5-6 עמ' 29 ש' 3-4, עמ' 34, שו' 19, 10-11, עמ' 40 ש' 1-2).

...

עוד טענה הנתבעת כי הכנסתו של התובע עולה עשרת מונים על הכנסה הנטענת כשכיר ולכן גם לו התקיימו יחסי עובד מעסיק מה שאין כן לדעתה, ממילא היה עליו להשיב את הסכומים מעבר להשתכרות של שכיר ולפיכך דין התביעה להידחות.

תביעה זו נדחית במלואה הן ביחס להעדר יחסי עבודה הן ביחס לחישובים שהגיש התובע והזכויות, שאף שאינם מגיעות לו הוכח כי חישוביו לקו בחסר לשון המעטה, כן נדחתה טענתו לתחולת צו הרחבה על פי פסיקה מפורשת.

(ע"ע 73/09 דב זיידמן נגד אי סי איי טלקום בע"מ) (פורסם בנבו) מצאנו כי מקרה זו נוכח כל המפורט לעיל אכן מצדיק השתת הוצאות על התובע.

התובע ישלם שכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 22,000 ₪.

כמו שעובד פרילאנסר.

לעדכן מה קורה עם העבודות.

אם תשלום השכר היה תנאי בל יעבור להכרה ביחסי עבודה בין בני מישפחה הרי שהדבר היה מעודד העסקה מקפחת של בני מישפחה על ידי מעסיקים באופן החותר תחת תכלית משפט העבודה המגן ולכך בית הדין לא ייתן יד. גם העובדה שהתובע החליט להגיש את התביעה רק לאחר שסלע הוכר כשותף בעסק אין בה די כדי להדוף את התביעה שכן אפשר להבין את הקושי של התובע להגיש תביעה נגד אביו כבעלים יחיד.

] החזר הוצאות נסיעה לטענת התובע, בהתאם לצוי ההרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, ולפי גובה החזר הנקבע לעלות כרטיסייה לכל הנסיעות הנדרשות, התובע זכאי להחזר תשלום עבור נסיעותיו בסך 311 ₪ לחודש ובסה"כ 2,799 ₪[footnoteRef:127].

...

] משלא הוכיחו הנתבעים כי מסרו לתובע הודעה על תנאי העסקה ערוכה כדין מן הדין לחייבם בפיצוי בהתאם להוראות החוק בעניין זה. עם זאת, בשים לב גם לקשרי המשפחה שבין הצדדים, והתנהלותם השוטפת, מצאנו לקבל את התביעה בעיקרה, על הצד הנמוך.

בנסיבות אלה, החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסכום שנתבע בסך 1,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 108,054 ₪ בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן: שכר עבודה בסך 91,190 ₪; דמי הבראה בסך 4,038 ₪; ג.     החזר הוצאות נסיעה בסך 2,799 ₪; ד.      פדיון חופשה בסך 4,227 ₪; ה.     חלף הפרשה לפנסיה בסך 4,800 ₪; ו.      פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 1,000 ₪.

בשלב הראשון, שלב ההכרה, על העובד להוכיח קיום יחסי עבודה לפי המבחנים המקובלים בפסיקה (המבחן המעורב); בשלב השני, ככל שאכן מתקיימים יחסי עבודה, נפנה לחישוב הזכויות; בשלב השלישי, נדרש לפצוי לא ממוני, ככל שזה נתבע במסגרת סעדי התביעה.

בע"ע (ארצי) 11064-01-18 רונן סובל - גלדרט קונסילטינג בע"מ (13.11.2023) (להלן: "עניין סובל") קבע בית הדין כי "בחינת השאלה אם היתקיימו יחסי עבודה בין החברה לבין המערערים היא בחינה מהותית, על פי נסיבות ההיתקשרות כהוויתן, ולא על פי החלטתו החד צדדית של המעסיק לבחור במתכונת של יחסי קבלנות ולא במתכונת של יחסי עבודה. על כן, החלטת המעסיק להפעיל את עסקו תוך הגדרת כל המועסקים כקבלנים עצמאיים או פרילאנסרים, שכפועל יוצא ממנה אינו מעסיק עובדים כלל או אינו מעסיק עובדים בתפקידים מסוימים, אינה רלוואנטית לשאלה אם היתקיים מבחן ההישתלבות." אף אם נסיבות שינוי הסטאטוס אינן מכריעות, אנו סבורות כי בבחינה המהותית עדיין יש משמעות לאופן השינוי בסטאטוס התובעים משכירים לעצמאיים – שהרי יש חשיבות למכלול התמונה העובדתית להכרעה בטענות התובעים דהיום (ראו עניין סובול).

גם, כשבשונה משנים קודמות, ביקשה מהם הנתבעת לחתום בשנת 2017 על מיסמך "העידר זיקה יחסי עובד מעביד" כתנאי ליציאתם לחופשה עם עובדי הנתבעת, הם סירבו לחתום ולא הישתתפו בטיול (סע' 123 לתצהיר אליאל).

גם בהסכם משנת 2002 יש הוראה דומה – סע' 17 ב – שני התובעים חתמו בראשי תיבות לצד סעיף זה. התובעים לא הראו שפנו בבקשה לעבוד בשעות מעבר לשעות הפעילות הרגילות של המוסך או שנימנע מהם לעבוד עם לקוחות שלא הופנו אליהם מצד הנתבעת.

...

מכאן, לא מצאנו שמעמד התובעים אצל הנתבעת פגע בזכויות נלוות אחרות של התובעים.

אשר על כן דינו להידחות ראו לעניין זה – ע"ע (ארצי ) 22145-05-22 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ - פנינית גריידי (21.12.2022)‏‏ "באשר לערעור שכנגד – לא מצאנו שבמקרה זה היה מקום לחייב את אל על בפיצוי לא ממוני. מן הראוי לציין כי הייתה לעובדת הזדמנות לתקן את תביעתה ולתבוע פיצוי לא ממוני, ומטעם זה בעיקר אין מקום לקבל את הערעור שכנגד." סיכומו של דבר אנו קובעות כי לא התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין התובעים לנתבעת וכי השכר החלופי מכסה את מלוא זכויותיהם הסוציאליות אילו היו מוכרים כעובדים.

התביעה נדחית.