הכרה בידועה בציבור כאלמנה לפי תקנון פנסיות וותיקות

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר יוסי שוסטק; ק"ג 28015-09-12), שבו נדחתה תביעת המערערת להכיר בה כידועה בציבור של המנוח מר שלמה מרגלית ז"ל (להלן – המנוח), לעניין זכאותה לקיצבת שאירים מקרן הפנסיה של המשיבה.

המערערת הוסיפה וטענה, כי מקום בו קרן הפנסיה אינה נשענת על הקופה הציבורית לתשלום קיצבאות עמיתיה, מידת הגמישות הנתנת לה לשם שינוי תקנונה, מן הראוי שתהא פחותה מזו של קרנות פנסיה ותיקות וגרעוניות, ועל כן אין להתבסס בעיניין זה על פסיקה בנוגע לקרנות פנסיה ותיקות וגרעוניות.

בהחלטות בית הדין מיום 6.10.15 ומיום 19.10.15 נקבע כי הבקשה תידון במסגרת העירעור, ועל כן ההתייחסות לעניין זה תהיה במסגרת פסק דין זה. ההליכים במסגרת העירעור ביום 9.11.15 היתקיים דיון בעירעור, ובו עלתה ביתר שאת שאלת תקפותו של סעיף 42 לתקנון הקרן, כאשר לטענת המערערת יש להורות על בטלותו של סעיף 42 לתקנון 2009 של הקרן שנקבע עוד בתיקון לתקנון בשנת 2005, השולל זכאותן של אלמנות, לרבות ידועות בציבור, לקיצבת שאירים מקום שהקשר החל עם המנוח לאחר פרישתו לגימלאות.

" המונח "אישתו", חל לפי התקנון, גם על "מי שידועה בציבור כאישתו והיא גרה עימו''.

...

" (פרוטוקול הדיון מיום 6.1.16 עמ' 10 שו' 11-16) מכלל הדברים הללו ברורה המסקנה כי המקרה דנן, איננו ממן המקרים בו היה מקום לחשוב כי יש להטות את מטולטלת האיזון לכיוונה של המערערת, ובוודאי שאין מדובר "במקרה קצה" שבו יש ללכת בדרך שהתווה בית המשפט העליון בעניין רוזנשטראוך, בשים לב לכך שהמערערת מקבלת את מזונותיה מן העיזבון, ועניין קבלת הפנסיה מהקרן הפך להיות אינטרס של יורשי המנוח גרידא.

לטעמנו, גם אם נלך בדרך זו, אשר לפיה יש מעמד מעין קנייני לזכות לקצבה, הרי שבענייננו המערערת לא עמדה בנטל - כמפורט לעיל ולהלן – להוכיח העדר סבירות או חוסר צדק המצדיקים התערבות בתוכנו של התקנון והרחבה שיפוטית של קבוצת השאירים באופן שיש בו השלכה כלכלית ואקטוארית משמעותית על הקרן בכללותה.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את הערעור.

נוסיף ונציין, כי אין מניעה, כמובן, כי הקרן תיקבע לעצמה הנחיות פנימיות באשר לאופן בחינת הזכאות לקיצבה ותחליט כי אישור של גורם חצוני מהוה תנאי להכרה בזכאות, במובן זה שעם הצגת האישור לא יידרש העמית להמציא אישורים נוספים (ובהקשר של ההכרה כידוע בציבור, לא יידרש להמצאת פסק דין הצהרתי), אך אין בהחלטות הנהלה כדי להוסיף על זכויות העמיתים בתקנון קרן פנסיה או לשללן.

נוסיף ונעיר, כי טיעוני הקרן הסתמכו על התקנון הראשון של קרן אגד משנת 1954 אשר צורף למוצגי הקרן, בנסיבות בהן כיום חל על קרן אגד התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הותיקות הגרעוניות שהחליף את תקנוני הקרנות בתוקף מחודש אוקטובר 2003 (ראו: סעיף 78י' לחוק הפיקוח).

להרחבת היריעה נציין, כי בסעיף 88.2.1 לתקנון האחיד של קרנות הפנסיה החדשות (מהדורת יוני 2018), מופיעה הוראה מפורשת לפיה אלמן זכאי לקבלת פנסיית שאירים לכל ימי חייו "אף אם נישא מחדש". הינה כי כן, בהסדרים הפנסיוניים המקובלים באמצעות קרן פנסיה צוברת, לא קיימת הוראה המופיעה בתקנון הקרן, והופיעה בעבר בתקנונה של קרן אגד, המפקיעה את זכותה של אלמנה להמשך קבלת קצבת שאירים בעקבות נישואיה (אך ראו: סעיף 31 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970) ואין על פני הדברים מניעה, במקרה הרגיל, שאלמן או אלמנה יקבלו שתי קיצבאות משתי קרנות בעקבות פטירת שני בני זוג שבוטחו בקרנות.

...

אף כי דעתנו אינה נוחה מהתנהלות המשיבה, אשר על פני הדברים נהנתה מקצבאות שאירים המגיעות לאלמנה שלא נישאה בשנית, תוך שהיא תובעת זכויות של אשת חבר בר קצבה בקרן, מקובלת עלינו עמדת בית הדין האזורי על נימוקיה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לנוכח היקף החיוב בהוצאות משפט בבית הדין האזורי ולנוכח התנהלות המשיבה כמפורט לעיל, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות בערעור.

לפיכך, בהתאם להוראות פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 - על מבטחים לנהוג לפי התקנון האחיד לקרנות הפנסיה הותיקות (שייקרא להלן: "התקנון").

האם התובעת היא "שאיר מבוטח" כהגדרת מונח זה בתקנון ? כפי שציטטנו מהתקנון בסעיף 9 לעיל, כדי שהתובעת תהיה בגדר "שאיר" של המנוח, היא אמורה לענות על הגדרת "אלמנת מבוטח". כדי להיות מוכרת כ"אלמנה" עליה לענות על הגדרת "בת זוג". כדי להיות "בת זוג", מאחר שהתובעת לא היתה אישתו של המנוח, עליה להיות בגדר "ידועה בציבור כאישתו" של המנוח.

לדעתנו, לא יכול להיות ספק (ולהערכתנו גם אין מחלוקת שיש בה ממש), על כך שבתקופה שמאז יוני 2003 ועד שנת 2008 - היו המנוח והתובעת בגדר "ידועים בציבור". אמנם, התובעת לא שינתה את כתובתה הרשומה מהכתובת של דירת "עמידר" בצפת ולא דיווחה ל"עמידר" או לגורם רישמי כלשהוא על שינוי כתובתה, אך בענין זה נכון להביא בחשבון את השיקולים הבאים: עוד לפני שהתובעת הכירה את המנוח, היא עברה להתגורר בקרית מוצקין, וגם אז לא שינתה את כתובתה הרשומה ולא דיווחה לגורם כלשהוא על מעבר הדירה.

...

על כן - כאמור - דעתנו היא שעל אף העובדה שמשך זמן השהייה של התובעת בצפת בשנת 2009 היה רב יותר מאשר בשנים שקדמו לכך, אין אנו סבורים שנכון לראות את המגורים המשותפים ככאלה שהפסיקו, אלא נכון לראות את התובעת כמי שהמשיכה לגור עם המנוח, ברציפות, גם במהלך השנה האחרונה שלפני פטירתו.

לסיכום כאמור לעיל, אנו סבורים שנכון לראות את התובעת כמי שהיתה "ידועה בציבור" של המנוח החל מחודש יוני 2003, באופן שנמשך עד לפטירתו, כך שהיא היתה בגדר "בת זוג" של המנוח ביום פטירתו.

מכאן, שהיא בגדר "שאיר מבוטח". אנו מקבלים, איפוא, את התביעה ומצהירים כי התובעת זכאית לקבל ממבטחים קצבת שאירים.

בהתחשב בעובדה שאנו סבורים שמבטחים נהגה כשורה בכך שפקפקה בטענת התובעת, ובהתחשב בעובדה שהתובעת היתה מיוצגת על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין אנו פוסקים הוצאות לזכות התובעת.

מוסיפה הקרן שהעובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר במערערת כידועה בציבור אינה מחייבת אותה שכן תנאי הזכאות הקבועים בתקנון הקרן שונים מאלו הנוהגים בביטוח הלאומי הפועל מכוח הדינים החלים עליו.

מוסיף בית הדין שאין בעובדה שהבן אלמוג אמר בשיחתו עם המערערת מספר פעמים שהיא בת זוגו של המנוח להעלות או להוריד לעניין בחינת מעמדה על פי תקנון הקרן.

בעניינינו, יש לבחון את מעמדה של המערערת בהתאם להוראת פרק א' לתקנון, שכותרתו "הגדרות ופרשנות" ולפיה יש לבחון האם ניתן להכיר בה "אלמנת מבוטח". אלמנת מבוטח מוגדרת בתקנון האחיד כ"בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר, ובילבד שגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או שגרה עימו באותו המועד ויש להם ילד משותף.

בנסיבות אלה איני נידרש לבחון את משמעות ההתייחסות בצוואה למערערת כאל "בת זוגי" ולאפשרות לפיה אילו המערערת לא היתה מוכרת כ"אלמנה" של המנוח היה ניתן להכיר בה כ"יורשת", הזכאית לקבלת ערכי הפדיון של המנוח בקרן בהתאם לתקנה 49(ב) לתקנון האחיד של קרנות הפנסיה הותיקות (כך שלהוראות הצוואה משמעות אופראטיבית).

...

סוף דבר – פסק דינו של בית הדין האזורי לא יכול להיוותר על כנו.

הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי המערערת היא אלמנת מבוטח כמשמעותו בתקנון האחיד.

אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור בפסק דינו של השופט מ' שפיצר.

התביעה אושרה ונקבע כי "בהתאם לנתונים שמסרת ו/או לנתונים שנמצאים בידינו, נקבע כי נהלת עם המנוחה גב' גל-רון יהודית ת.ז. 101691-4 אורח חיים של ידועים בציבור וזאת החל מתאריך 1.10.2010 עד תאריך 5.3.2019". בדיון מקדמי שקוים בתיק ביום 3.5.22 החליט בית הדין "לפצל את הדיון באופן שתחילה תוכרע השאלה האם יש עילת תביעה לתובע בהנחה שהוא היה ידוע בציבור של המנוחה ביום פטירתה בהתאם להגדרת האלמן בתקנון, בשים לב לכך שביום פטירת המנוחה היה התובע בגיל שהוא 4 ימים לפני מלאת לו 67". המסגרת המשפטית למחלוקת היא הוראת התקנון האחיד שהתקין "המפקח" לפי התיקון לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, וזאת מאחר שבהתאם לחקיקת הרפורמה בקרנות הפנסיה הותיקות, על ארוע מזכים החל מיום 1.10.03, חל התקנון האחיד.

מי שהוכר כידוע בציבור כבעלה של מבוטחת או פנסיונרית בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך.

הנתבעת מפנה בין היתר לסעיף 71 לתקנון האחיד לפיו "גילו של מבוטח, פנסיונר או שאיר, יקבע בהתאם לתאריך שצוין כתאריך הלידה בתעודת הזהות שלו...". כן מפנה הנתבעת לסעיף 71(ב) לתקנון, אשר קובע כי "לעניין חישוב זכויות מהקרן על פי התקנון, יראו את גילו של האדם כמתגבש בסוף חודש לידתו". הכרעה לצורך הכרעה בקיומה של עילת תביעה בית הדין מניח, אף שהדבר במחלוקת, כי ביום פטירת המנוחה, התובע היה בן זוגה.

...

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה, מאחר שאין הוא עונה אף לא לאחת משתי ההגדרות של המונח "אלמן פנסיונרית" שבתקנונה.

פרשנות הוראות התקנון האחיד כמכלול מביאה למסקנה שביום פטירת המנוחה, התובע לא הגיע ל"גיל קצבת זקנה".

אין מנוס איפוא, אלא מלהורות על סילוק התביעה על הסף בהיעדר עילת תביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.