הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

על כן דין התביעה בעניין ההכרה בטנטון דחייה.

סוף דבר תביעת התובע להכרה בליקוי שמיעה מתקבלת, ותביעתו להכרה בטנטון דו-צדדי נדחית.

בנסיבות העניין, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

לנוכח חוות דעת המומחה לפיה התובע סובל מטינטון, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה לפיהן התאונה גרמה לתובע ל"נזק" ולהופעתו הקלינית של הטינטון ובהתאם לפסיקה יש להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה.

...

דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שבתיק לרבות לחוות דעת המומחה, לתשובותיו לשאלות ההבהרה ולטיעוניו של כל צד, מצאנו כי דין התביעה להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה להתקבל ונפרט.

לפיכך, נוכח המשקל המיוחד הניתן בבית הדין לחוות דעת המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעם בית הדין ומשמדובר בשאלה שהיא בשיקול דעת רפואי, לא מצאנו כל טעם משפטי המצדיק להתערב במסקנות המומחה.

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, מצאנו להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה.

לגבי ההכרה בטינטון כפגיעה בעבודה: א. לאור פניות התובע ותלונותיו באשר לטינטון על פי החומר הרפואי, האם הוא סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק? ת. ריבוי התלונות לאורך השנים על טינטון ושימוש במכשירי שמיעה גם לצורך הטיפול בו מצביעים בסבירות גבוהה כי התובע סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק.

...

סעיף 16 קובע את הכלל בדבר מינוי מומחים רפואיים: "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה". סעיף 17 קובע מתי ימונה מומחה רפואי נוסף: "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך." לאחר בחינת חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, שכן חוות דעתו של המומחה מלאה מקיפה ונותנת מענה מספק לכל השאלות שנשאל.

מכאן, שאף לא מצאנו הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף או אחר.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל נקבע בזאת כי ליקוי השמיעה של התובע וכן הטנטון הינם בגדר פגיעה בעבודה בהתאם להוראות החוק.

המערער הסביר, כי "המשיב בעצמו זימן את המערער לבצוע בדיקת מאפייני טינטון דבר התומך בטענותיו של המערער בדבר קיומה של החמרה במצבו". בהודעתו מיום 7.8.23 הבהיר המערער, כי הסטייה מההסכמות שגובשו במעמד הדיון מקורה בכך שהמשיב הוא זה שהפנה את המערער לבדיקת מאפייני הטינטון, מכאן עולה שדוקא המשיב הוא זה שחזר בו מדחיית התביעה להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות הואיל והחלטת הוועדה מושא הערעור שוגרה למערער עוד ביום 12.7.22 והערעור לבית הדין הוגש רק ביום 27.11.22 בחלוף המועדים הקבועים בחוק.

למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי הוועדה פעלה כנדרש הימנה עת הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בתיעוד הרפואי שהונח בפניה והסבירה, כי בהתאם לממצאי הבדיקה שהוצגו בפניה – דין הערר להידחות.

מאחר והערעור נדחה לגופו – התייתר הצורך לדון בטענת ההתיישנות.

סוף דבר על יסוד האמור – הערעור נדחה.

הנתבע ציין כי לפי הוראת חוק זאת, תנאי להכרה בטינטון הנו שעקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, הפגיעה בתיפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי אשר תועדו ברשומה רפואית.

...

במקביל, הנתבע קבע כי בקשת התובע להכרה בטנטון עקב חשיפה לרעש נדחית לאור הוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

ראו סעיפים 8 ו-22 לפסק הדין: "בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי כי פניותיו של המערער מיום 27.6.13 ומיום 8.7.13 נעשו בסמוך למועד בו חתם המערער על טופס התביעה, ביום 17.7.13", וכן "מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין קמא לפיה אין להביא בחשבון את פניותיו של המערער לטיפול רפואי בסמוך לחתימתו על טופס התביעה למוסד ביום 17.7.13. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה כפי שנפסקה בפסק דין ברלכיס ובפסק דין גנאים. הרציונל בבסיס ההלכה מתקיים גם במקרה דנן, שבו עולה החשש כי הפניות לטיפול רפואי נעשו בשל התביעה ואינן אותנטיות. משכך אנו קובעים כי התנאי של "פניות חוזרות ונשנות" לא התקיים אצל המערער".

בהקשר זה, מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי צמידות התלונות ומהותן מלמדת כי עסקינן במסכת אירועים אחת, שהיא למעשה פנייה אחת (סעיפים 10-9 לסיכומי הנתבע) – תחילה, פניה לרופא א.א.ג ביום 26.1.2022; לאחר-מכן, שתי בדיקות שמיעה שבוצעו ביום 14.3.2022 וביום 24.4.2022 (יומיים לפני החתימה על טופס התביעה); ולבסוף חזרה לבדיקה אצל ד"ר פרידמן ביום 1.5.2022 על מנת לדון בתוצאות הבדיקה.

בעניינו של התובע, ביום 14.3.2022 התובע התלונן על "טנטון בשתי האוזניים", וביום 24.4.2022 צוין כי הוא "מתלונן על טנטון בעיקר מימין". לסיכום – התובע לא הוכיח כי בעניינו התקיים התנאי בדבר "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". על כן ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, כבר בשלב הנוכחי ובשל טעמים משפטיים, וללא כל צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.