הכרה בחשיבות פסיקת שכר ראוי לעורך דין

לפני בקשת ב"כ התובעת, עו"ד זיו כספי (להלן: "המבקש" או "ב"כ התובעת"), לפסוק לו שכר ראוי בגין פתיחה ובצוע של הליכי פירוק שתוף בנכס מקרקעין שהיה ידוע כמגרש תיכנוני מס' 7 במסגרת תכנית מפורטת 427-0139089, כיום, חלקה 335 בגוש 6369 (להלן: "המקרקעין").

כך קובעות תקנות ההוצאה לפועל (שכר טירחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002, וכך קובעות תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א-1981.

טענותיהם של הנתבעים 42 ו- 43 כי שכר הטירחה הראוי שיש לפסוק לכונס בתיק מוגזם, רק ממחישות כי הם מכירים בכך שחלק ניכר מעבודת הכונס כבר בוצע על ידי המבקש, ונחסך בכך מהכונס.

ייחוס הפעולות שב"כ התובעת ביצע עבור מרשתו לחלק מפעולות הכנוס, תוך הפחתת החשיבות והמשקל של תרומת כונס הנכסים, כמו גם הבקשה לקבל שכר מקופת הכנוס המוגדר באופן מלאכותי כשכר "כונס נכסים זמני", פסולים.

...

במצב שבו ב"כ התובעת לא מונה ככונס נכסים בהתאם לבקשתו, אין לאפשר לו לקבל בדלת האחורית את מה שלא עלה בידיו לקבל בדלת הקדמית.

עם זאת, נוכח העובדה שהכונס מונה לתפקידו לאחר הגשת הבקשה, ולנוכח מהות הבקשה, המבקשת לגזור את שכר טרחת המבקש משכר טרחת הכונס והפגיעה האפשרית באינטרס לגיטימי של כונס הנכסים, החלטתי להתיר את הגשתה.

בכתב התביעה נכתב כך (סעיפים 6-5 לכתב התביעה): "5. כבר עתה יצויין, ולכך חשיבות לענייננו, כי כבר בתחילת ההיתקשרות, הודיע עו"ד וילצ'יק לתובע, כי היות ועל פי כללי לישכת עורכי הדין, אסור לעורך דין לשתף מי שאינו עו"ד בחלק משכר הטירחה, כך שקיימת לגביו מניעה אתית לכתוב בהסכם שכר טירחה שהתובע יהיה זכאי לחלק מוגדר באחוזים או בחלקים (ולענייננו, 25% ומע"מ), הרי שתנוסח הסכמה כללית יותר ושונה מעט, לפחות סמנטית, ולפיה יראו את התובע כמי ש"התאמץ" בשיעור רבע, וכך הוגדרה בסופו של יום ההסכמה העקרונית בין הצדדים בדבר זכותו של התובע לרבע משכר הטירחה הכולל שייגבה.

קירבה זו גם הוכרה בפסיקה (עניין רוזנבלום, פיסקה 31, שם נדונה תביעה של עורך-דין נגד רשות מקומית על בסיס הסכם שלא אושר כנדרש בפקודת העיריות [נוסח חדש]): "תביעה לשכר ראוי, אף אם תקרא תביעה להשבת שווי שירות או עבודה, מטשטשת את הגבול בין תביעת השבה לבין תביעה למתן צו קיום חלקי: בשני המקרים ניתן תוקף להסכם הבלתי חוקי... טישטוש זה בין ההשבה או "השכר הראוי" לבין קיום מקבל משנה תוקף שעה שנעשה שימוש בגובה התמורה החוזית על מנת לקבוע את גובהו של השכר הראוי במסגרת תביעת ההשבה".

...

ניתן לראות כי בין מתן הוראה על תשלום שכר ראוי, לבין מתן הוראה על קיום החוזה שלפיה הנתבעים ישלמו לתובע את התמורה לפי ההסכם הנטען, כולה וּודאי שחלקה, קיימת קירבה – שכן לפי כל האפשרויות השאלה היא האם יש להורות לנתבעים לשלם סכום כסף לתובע.

על כן, אין טעם בעריכת בירור עובדתי בתביעה, ודין התביעה להיות מסולקת על הסף.

התוצאה מכך היא שדין התביעה להיות מסולקת על הסף, וכך אני מורה.

לאחר עיון בכתב התביעה שהוגש בתביעת ההפקעה, אני נוטה להסכים עם התובעים בעיניין זה. בכתב התביעה נטען במפורש כי הנתבע הוכר בשנת 1993 כ"מחזיק במושכר ללא חתימת חוזה בחיוב שכר דירה מוגן" וכן נטען כי התובעות מוכנות לפצות את הנתבע בגין פינויו מהשטחים המקוריים.

כיצד יש לחשב, איפוא, את שכר הטירחה הראוי שמגיע לתובעים בגין הייצוג החלקי עד מרץ 2018? התובעים עתרו לשכר ראוי לפי שעות עבודה, כאשר לפי הטענה, שעות העבודה שהושקעו עמדו על 1,000 כפול 700 ₪ לשעה ובסה"כ 819,000 ₪ כולל מע"מ. מנגד, במהלך חקירתו ציין עו"ד דסאו כי ההתייחסות לשעות העבודה לא הייתה לצרכי תביעת שכר ראוי בגינן, אלא רק כדי להוכיח איזה עבודה נעשתה (עמ' 19 ש' 17).

מאחר והחלטתי כי יש לפסוק לתובעים שכר טירחה אך ורק עבור התקופה שבה ייצגו את התובע, טענת הנתבע בדבר תשלום כפל שכר טירחה, אין בה ממש, שכן תשלום שכר הטירחה מצידו לכל אחד מעורכי הדין (התובעים מחד ועו"ד ברקאי מאידך), הוא עבור תקופות שונות של חיי ההליך המדובר.

אמנם התיק נסוג לאחר במידת מה, לנוכח הענות בית המשפט המחוזי לדרישת הנתבע לקבלת מסמכים ואין להמעיט בהקף ההליכים שהתנהלו מאותו הרגע באמצעות באת כוחו הנ"ל וגם לא בחשיבותם, אולם על פני הדברים לא היה הכרח, בהיתחשב בשלב שבו נכנסה לפעולה עו"ד ברקאי, לסכם עימה שכר טירחה של 6% + מע"מ מהסכום שייפסק עבור תקופת ייצוג קצרה יחסית, בעוד בהסכם עם התובעים סוכם על אחוזים לפי מדרג ועבור תקופת ייצוג שהיה ברור כבר בעת קבלת הייצוג שתהא ארוכה יותר משנה וחצי ואולי אפילו ארוכה בהרבה מכך.

...

כן ישלם הנתבע לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

אם בערעור ייפסקו סכומים נוספים, יהיו זכאים התובעים לתוספת הוצאות אגרה שישלם הנתבע, לפי אותו חישוב שנעשה בסעיף 89 לעיל, כאשר לצרכי החישוב, במקום 71,964 ₪, יבוא הסכום המגיע לתובעים, הלוקח בחשבון את תוצאת הערעור.

אם סכום הפיצוי יוקטן בערעור, תעשה הפחתה בהשתתפות באגרה והשכר הטרחה לפי העקרונות הנ"ל. הנתבע ישלם את כל הסכומים שנפסקו לחובתו במסגרת פסק דיני זה, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, וביחס לסכום שנפסק בסך 71,964 ₪, בכפוף לאמור בסעיף 88 לעיל.

במסגרת המבחן השני שנקבע בפסיקה ביחס להכרעה האם עורך הדין קיבל על עצמו את הייצוג, יש להכיר, לטעמה של דר' לימור זר גוטמן, במאמרה בביטאון "עט ואתיקה", "מיהו לקוח: מתי וכיצד נוצרים יחסי עורך דין לקוח", בקבלת ייצוג מפורשת או משתמעת מן הנסיבות: קבלת ייצוג המשתמעת מן הנסיבות הוכרה כיוצרת יחסי עורך דין-לקוח ב- Restatement of the Law Governing Lawyers (2000).

במקרה בו לא קיים הסכם בין עורך הדין ללקוח, או שההסכם הקיים אינו קובע את השכר במקרה של הפסקת ייצוג קבעה הפסיקה שעורך הדין זכאי לשכר ראוי לפי סעיף 46 לחוק החוזים.

הלכה זו מעידה על חשיבותו ונחיצותו של הסכם שכר טירחה מפורט בכתב (ראו, אתיקה מקצועית, דבר העורכת בגליון 5 (פברואר 2003)).

...

אין חולק בין הצדדים- כי התובע ביצע עבודות עבור מי הנתבעים והקטין את החובות והקנסות המפורטים בנספח ט' לכתב התביעה וכי בגין עבודתו זו הוא זכאי לשכר טרחה, אולם בפועל התובע לא קיבל ממי מהנתבעים, כל תשלום בגין עבודתו זו. השאלות במחלוקת האם התובע הצליח להפחית את החובות של מי מהנתבעים והמפורטים בנספח ט' לכתב התביעה אל מול עיריית באר שבע, מסך של 546,601 ₪ לסך של 39,950 ₪? האם הסכם שכר הטרחה מיום 17/1/16 חל על מי מהנתבעים בגין הפחתת החובות והקנסות המפורטים בנספח ט' לכתב התביעה? קרי, על בית המשפט לבחון ולהכריע האם שכר הטרחה לו זכאי התובע בגין הקטנת החובות הנטענים ( נספח ט' לכתב התביעה ) צריך להיות מבוסס על הסכם שכר הטרחה מיום 17/1/16? האם הקטנת החובות הנטענת יכולה להיכלל תחת הסכם שכר הטרחה נשוא התובענה? האם הסכם שכר הטרחה מיום 17/1/16 הינו הסכם כללי בין מועדון הברקה והנתבעים לתובע ללא הגבלת זמן או שמא הינו הסכם ספציפי, אישי וייחודי בין שנהר לתובע בלבד? האם בין התובע לשני נערך הסכם ואם כן, -מהו אופן ההתקשרות בין התובע לשני? האם הסכם שכר הטרחה מיום 17/1/16 חל גם על שני ועל עבודתו של התובע בכל הנוגע להפחתת החובות והקנסות המפורטים בנספח ט' לכתב התביעה? מהו גובה שכר הטרחה אותו זכאי התובע לקבל וממי מהנתבעים? דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדויות אשר הופיעו בפני הגעתי להכרעה כי אין חולק כי התובע זכאי לקבל את שכר טרחתו בגין עבודתו להפחתת החובות המפורטים בנספח ט' לכתב התביעה והתובע לא קבל את שכרו, והרושם שאין על כך חולק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי העדים הגעתי להכרעה כי דין התביעה כנגד הנתבע 2 להתקבל, וכי דין התביעה כנגד הנתבע 1, שנהר, וכנגד מועדון הברקה להידחות.

נוכח זאת אני קובעת כי השכר הראוי שזכאי התובע לקבל משני בגין שירותיו המשפטיים והפחתת החובות והקנסות המפורטים בנספח ט' לכתב התביעה יעמוד על סך של 50,670 ₪ + מע"מ כחוק ובסה"כ 59,791 ₪.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בסופו של יום, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 1 הוא שנהר וכנגד מועדון הברקה, היא הנתבעת מס' 3.

כמו כן אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבע מס' 2 באופן חלקי ומחייבת אותו לשלם לתובע את השכר הראוי בגין שירותיו המשפטיים בסך כולל של 50,670 ₪ + מע"מ כחוק ובסה"כ 59,791 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

נוכח חשיבותו, יובא ההסכם ככתבו וכלשונו: מנגנון שכר הטירחה המוסכם הנו כדלקמן: תשלום סך של 5,000 ₪ בגין הכנת כתב תביעה מתוקן וניהול התביעה בבית הדין לעבודה.

שירות אישי כאמור אינו בר אכיפה ועל כן הכירה הפסיקה בזכות הלקוח להפסיק את ההיתקשרות מחד, תוך הבטחת שכר ראוי לעורך הדין מנגד.

...

בנסיבות אלו סבורני כי לא ניתן להסתמך על נתוני תוכנת "אשפית" כראיה לתוכנן.

כן שקלתי את עדות הנתבעת ביחס לפיצוי שהוצע לה בהתבסס על כתב תביעה מתוקן שניסחה התובעת ולאחר ישיבת קדם משפט בו יצגה ובשים לב להסכם לפיו הנתבעת תשלם שכר בשיעור של 25% מתוך פיצוי שיתקבל עד לסך של 200,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלום לתובעת סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרה כפי ששולמה, שכר עד בסך של 500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪.