הכרה בזכות נכות בגין יתר לחץ דם בשירות בתי הסוהר

בגין יתר לחץ דם (מנופה) - 10% .

(1) חוק הנכים; (2) חוק המישטרה; (3) חוק שירות בתי הסוהר; (4) סעיפים 63ז ו-63ח לחוק שירות המדינה; (5) חוק נכי המילחמה בנאצים; (6) חוק נכי רדיפות הנאצים; (7) חוק נפגעי פעולות איבה; (8) חוק תגמול לחייל.

מהנכויות שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי עולה, כי גם אם נפחית את הליקויים המשותפים בגין סכרת ובגין אוטם, ובהתעלם מליקויים מנופים, עדיין עובר התובע סף רפואי של 40% היכול לזכותו במקרה זה בקיצבת נכות שכן, עקב ליקוי השמיעה לפי סעיף 72(1)ו14 קיבל התובע 30% נכות (ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות) וכן נקבעו לו 10% נכות בגין מצב תגובתי ו-10% נכות בגין שינויים נווניים.

...

לנוכח האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

רקע כללי האם יש לקבל את בקשת המדינה לדחות על הסף מחמת היתיישנות את העירעור שהוגש על החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "הנציב" ולהלן: "השרות") בדבר הגדלת שיעור הגימלה המשולמת למערער עקב נסיבות אישיות ורפואיות ומכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגימלאות") ומהו הסעד לו זכאי המערער היה ותדחה טענת ההתיישנות – אלה הן השאלות העיקריות שהובאו לפתחנו.

בנוסף לכך, החל המערער לסבול, במהלך תקופת עבודתו בשירות, גם ממחלת מפרקים ניוונית מפושטת בעמוד שידרה צוארי ומותני, עם הגבלה בתנועות הצואר וכן, מיתר לחץ דם וסכרת גבולית (ראה - נספח מש/3 לעמדת המדינה בעירעור להלן: "עמדת המדינה").

זאת, תוך שהיא מוסיפה וממליצה לשוב ולדון בעיניינו, לאחר שיקבע שיעור נכותו היציבה ובלשונה: "קרפ"ר ממליץ על הגדלה נוספת של 4% מצ"ב דו"ח רפואי. בשל הגדלה קודמת ובשל כך שהנכות איננה לצמיתות – מוחלט כי עניינו ידון בשנית כאשר תקבע נכותו לצמיתות.. לקבוע את שיעור הקצבה על 54% לידון שוב בהתקבל תוצאות הועדה המחוזית של משרד הבריאות לכשתקבע הנכות לצמיתות." יצוין - כי וועדת ההגדלות לא נימקה, במסגרת הפרוטוקול שערכה בישיבתה השניה, מדוע שינתה מהמלצתה הראשונה להגדיל את שיעור הגימלה של המערער ל- 60%.

ההכרה ההולכת וגוברת בחשיבותה של זכות הגישה לערכאות והשינוי ההלכתי שנבע מכך - נגזרים למעשה מתפיסתו העדכנית של בית המשפט העליון את התפקיד שנידרש המשפט למלא בהקניית משמעות אפקטיבית לזכויות המהותיות העומדות לכל אדם ובלשונו של בית המשפט לאמור: "חשיבותה הרבה של זכות זו נגזרת מן הצורך להבטיח, כי מי שסבור שזכאי הוא לסעד משפטי יוכל להביא את עניינו בפני ערכאות שיפוטיות, על מנת שאלו תכר

שלישית, העירעור מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית הנוגעות לזכויותיהם של עובדים בעלי מוגבלויות, לאופן בו נידרש הנציב להפעיל את שיקול דעתו במסגרת אותן תביעות להגדלת אחוזי הנכות - ובמיוחד בסיטואציות דומות לזו של המערער - קרי, בעטיה של הפסקת עבודה כפויה מטעמים של לקות קשה ואובדן כושר ההישתכרות לצמיתות ושעה שמועלות טענות לקשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין אותה לקות.

...

רקע כללי האם יש לקבל את בקשת המדינה לדחות על הסף מחמת התיישנות את הערעור שהוגש על החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "הנציב" ולהלן: "השירות") בדבר הגדלת שיעור הגמלה המשולמת למערער עקב נסיבות אישיות ורפואיות ומכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגמלאות") ומהו הסעד לו זכאי המערער היה ותדחה טענת ההתיישנות – אלה הן השאלות העיקריות שהובאו לפתחנו.

סוף דבר לאור כל האמור, הרינו קובעים אפוא כי הערעור הוגש במועדו, כי יש לדחות את הבקשה לביטול ההחלטה שהאריכה את המועד להגשת נימוקי הערעור, כי יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף שהגישה המדינה, כי החלטת המדינה לדבוק בטענת התיישנות במקרה זה חורגת ממתחם הסבירות ולוקה בפגמים נוספים המצדיקים את ביטולה .

כמן כן אנו קובעים כי לבית הדין נתונה סמכות להאריך את המועד שנקבע בתקנות הגמלאות להגשת ערעור מכוח "סמכותו הטבועה" וכי במקרה זה התקיימו הנסיבות המצדיקות זאת.

כמו כן הרינו קובעים כי יש לקבל את הערעור, במובן זה שעל הנציב לשוב ולשקול את בקשת המערער להגדלת אחוזי הגמלה, מעבר להגדלה שהגדיל עש כה, וליתן בעניין זה החלטה חדשה מנומקת, תוך התייחסות מפורטת להמלצותיה של ועדת ההגדלות.

שקולי שקום: טוען הנאשם, כי חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות, שבמהלכו לא הסתבך שוב בפלילים, מלמד על שקום למעשה, אף שלא נעשה בפקוח שירות המבחן או במסגרת מוסדית; אמת הדבר, שבמקרים מעטים הכירו בתי המשפט בקיומו של 'שקום עצמי', או 'שקום פאסיבי', שלא באמצעות טפול של שירותי התָקון או גורמים טפוליים, אלא כשהנאשם משנה בכוחות עצמו את אורחות חייו ותפיסותיו באופן עמוק ומתמיד, ומוכיח זאת בחלוף הזמן.

. כאשר עסקינן במצב רפואי, ככלל, הנחת המוצא היא כי גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר ערוכים לטפל באסירים במצבים רפואיים שונים, כולל כאלה שאינם פשוטים כלל ועיקר.

לחוות-דעת מקיפה זו אתייחס להלן; הנאשם חולה בסרטן הערמונית (גרורתי), מח' לב איסכמית, נזקק לשני צינתורי לב ולשני היפוכים חשמליים, פרפור ורפרוף פרוזדורים התקפי, יתר לחץ-דם, יתר שומנים בדם, וסוכרת.

הנאשם טופל בעבר בכימותרפיה, מטופל כיום בטיפול הורמונאלי הניתן בזריקה כל חודש, ויטופל בעתיד הקרוב בקרינה לעצמות האגן – טפול שנועד להקטין כאבים וסבל ולא להוביל לריפוי (פליאטיבי); נכותו של הנאשם כיום היא 100%, לפי תקנות המל"ל, ובמצבו צפי תוחלת חייו לחמש שנים הוא 30%; מצבו של הנאשם מעורר דאגה וגם אמפתיה, כעניין אנושי בסיסי.

ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב במועד הנקוב לעיל עד השעה 10:00 במיתקן כליאה ניצן ברמלה עם תעודה מזהה ועותק גזר הדין; בקשות הנוגעות לתשלום הקנס, ניתן להפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות; זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו.

...

לנוכח ריבויים של פסקי-דין וגזרי-דין המצביעים אף-הם על נתיב-ענישה ברור, שחלקם צורף לטיעוני התביעה כאן וחלקם מובא בהסכמה בפסקי הדין שנסקרו לעיל, וכשההגנה אינה יכולה לחתור תחת המסקנה העולה מאלו – ניתן לקבוע כי בנסיבות דומות ובסדרי-גודל דומים, לא יפחת סף המתחם מ-30 חודשי מאסר בפועל, יחד עם קנס משמעותי, כעונשים עיקריים.

סוף-דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום 24.04.22; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה מסוג עוון לפי פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ; קנס בסך 200,000 ₪, שישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בכל ראשון לחודש, החל מחלוף חודשיים מיום שחרורו ממאסר, או 10 חודשי מאסר תמורתו.

לא תיחתם ההתחייבות, יאסר הנאשם למשך שלושה חודשים; נאשמות 2 – 7: אני גוזר על כל נאשמת קנס בסך 100 ₪.

][ מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) ברע"א 3713-05-11, במסגרתו דחה את בקשת רשות ערעור המבקש על דחיית בקשתו למתן אורכה ולביטול פסק הדין שניתן בעיניינו על ידי ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 (להלן: ועדת הערעורים).

פסק הדין מחק את עירעורו על החלטת המשיב שלא להכיר בטענתו לפיה מחלת הסכרת, מחלות אורולוגיות ומחלת יתר לחץ דם נגרמו או הוחמרו עקב שרותו בשירות בתי הסוהר.

יתר על כן, גם האמור בחוות הדעת לעניין הסכרת אינו מלמד לכשעצמו כי סכויי העירעור גבוהים.

כך למשל, באמצעות פנייה מחודשת למשיב על יסוד הוראת סעיף 35 (א) לחוק הנכים המאפשר שינוי החלטה חלוטה של קצין התגמולים ובחינה מחודשת של זכאותו בגין אותה הנכות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע ועובדות: המערער, יליד שנת 1962, התגייס לשירות בתי הסוהר בשנת 1986 לאחר שהשלים שירות סדיר בצה"ל. בתאריך 7.8.01, הגיש המערער בקשה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (נוסח משולב).

מר מוכתר אינו סובל ממחלות כגון סוכרת, טרשת עורקים או יתר לחץ דם, מחלות העלולות לפעמים לפגוע בשמיעה".

כדאי לציין ששמיעה תקינה באוזן ימין וליקוי בטונים הגבוהים משמאל אינו מעניק כל נכות שמיעה אולם יש מקום להענקת נכות בגין הצפצופים באוזניים.

...

גירסת המשיב: ב"כ המשיב טוענת כי דין הערעור להידחות, שכן המערער לא הוכיח את קשר בין מצבו לבין תנאי שירותו שכן עפ"י חוות דעת מומחה מטעם המשיב, מצבו של המערער אינו תואם פגיעה אקוסטית עקב חשיפה לרעש.

אשר על כן, איננו מקבלים את האמור בחוות הדעת של ד"ר הימלפארב, ואנו מחליטים לקבל את האמור בחוות הדעת של ד"ר גולדשר שקובע קשר סיבתי של גרימה בין האירוע ותנאי השירות של המערער בשב"ס לבין הירידה בשמיעה, והטינטון באוזניו.

לפיכך, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולבטל את החלטת קצין התגמולים.

כוון שקיבלנו את הערעור, אנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות חוות הדעת הרפואית של ד"ר גולדשר בהתאם לקבלה מקורית וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של-.