הכרה בורטיגו תנוחתי כתאונת עבודה

לדבריו הפרעה בשינוי תנוחה, כפי שהתובעת התלוננה , מצביעה על הפרעה בשווי משקל ואילו ורטיגו קשור "לתחושה סיבובית" של העולם.

ב"כ הנתבעת מנגד טען להשפעת צירוף נכויות אשר לפי ע"א 8930/12 הפניקס נ' צחי טוויג (31.7.14 ) יש להכיר בהשפעתן המצרפית על הנפגע.

כאמור מאז אוגוסט 2013 ועד אוגוסט 2017 החליפה התובעת כ -6 מקומות עבודה ,לדידה בשל מגבלותיה התקשתה להיסתדר בעבודה ומכל מקום בשל התאונה לא תוכל לטענתה להתקדם יותר ולכן תיאלץ להסתפק בשכר נמוך יחסית .אמנם כשעבדה כקופאית ב"אשור עד" נעשה ניסיון לקדמה בתפקיד , אולם היא לא הצליחה לעמוד בבצוע העבודה בשעות שנדרשו לשם כך. כל האמור מביאני למסקנה כי יש מתאם בין מרב נכותה הרפואית של התובעת בקורלציה ל- 15% לבין ההשפעה התפקודית של הנכות עליה .

...

ביהמ"ש העליון טרם אמר את דברו ואני סבורה כי כל עוד לא הוצגה תשתית ראייתית מתאימה לקביעת ממצאים , כפי שנעשה בפני בתי המשפט המחוזיים במחוז המרכז שפסקי הדין שניתנו על ידם צוטטו ע"י ב"כ התובעת , אין מקום שבתי המשפט בערכאות הדיוניות יפעלו על פי שינוי ההלכה שטרם שונתה ע"י ביהמ"ש העליון.

הוצאות לטענת התובעת נשאה בהוצאות רפואיות ונסיעה לטיפולים בגין התאונה ועל כן יש לפצותה בראש נזק זה. בהתחשב בטיפולים להם נזקקה התובעת ובהכרח לנסיעות למקום ביצועם ,ובהעדר ראיות להוכחה מלאה של ההפסד אני סבורה כי יש לפסוק לה פיצוי בסך של 5500 ₪.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 394,217 ₪ בתוך 30 יום.

ארוע זה הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1955.

ביום 10.3.20 נבדקה המערערת על ידי פרופ' קרוננברג, מומחה בתחום אף אוזן גרון ויועץ לועדה, אשר קבע למערערת נכות יציבה בשיעור 15% בגין ורטיגו הקפי לפי פריט ליקוי 72(4)(ב)(1-2 מותאם) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

21.8.2008 חשד לוורטיגו תנוחתי שפיר, הפניה לנוירולוג עקב סחרחורת.

לציין שבזמן התאונה לא היה איבוד הכרה ולא התלוננה על סחרחורת שבתיעוד הרפואי יש תלונה על סחרחורות חודשים ושנים לפני התאונה כאשר MRI מוח מיום 11.2019 דווח כתקין ע"י פרופ' פולק אשר איבחנה כבר ב-2017 סחרחורת מסוג BPV ולדעת הועדה איבחנה זו קיימת עדיין, ואין לה קשר לתאונה לכן הועדה אינה מקבלת את המלצת פרופ' קרוננברג מומחה א.א.ג. .

...

לעניין זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה די בכך שרופא נוירולוג ישב בוועדה שכן הנכות שהוענקה למערערת על ידי פרופ' קרוננברג עניינה בפגיעה בחלק הוסטיבולרי של האוזן הפנימית ועל כן, לא ניתן ללמוד כי הלקות נובעת ממקור נוירולוגי או כי קיימת בידי הנוירולוג מומחיות לשלילת הקשר הסיבתי.

לנוכח כל האמור, יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לבחינה נוספת בתחום אף אוזן גרון.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו.

המערערת נפגעה בתאונת דרכים בשנת 27.6.2006 אשר הוכרה כתאונת עבודה.

בתיקה הרפואי 10.08.2009 ביעוץ נורולוגי קיים רישום על סחרחורת תנוחתית BPPV כאשר בדיקתה הייתה תקינה ואין המשך רישומים לגבי סחרחורת זו. BPPV היא סחרחורת שכיחה ולרוב ללא קשר לחבלות ראש וכאשר היא קשורה לחבלה, הסחרחורת מופיעה מיד או תוך ימים ספורים לאחר החבלה ולכן אין קשר לרישום של סחרחורת זו לתאונה הנדונה.

...

אלה טענות המשיב: דין הערעור להידחות משאין הוא מצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

על כן, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר – החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת.

לאור כל המפורט לעיל, משניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה ולהבין מדוע סברה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת בנושא הסחרחורות, הערעור נדחה.

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה בכתפיים כפגיעה בעבודה, לפי הילכת המקרוטראומה ובהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

יש כפתור עליו אני לוחץ ואז המטופל עובר למצב שכיבה, זה המצב שהוא הכי נוח לי. אם למטופל לא נוח אז משנים, יכולים להקיא אם תשים אותם אחורה מידי, או שמנים מידיי, בעיות ורטיגו, לחץ דם גבוה, 60% בסדר להם הזוית הראשונית, השאר צריך לשנות בשבילם את הזוית.

כידוע, הלכה היא כי מנח סטאטי אינו ניכנס בגדרי תורת המקרוטראומה, גם כאשר המנח הנו בתנוחה לא נוחה או כזו היוצרת עומס גדול על איבר בגוף: "הורדת ראש בתנוחה קבועה, איננה בגדר תנועה חוזרת ונשנית על עצמה, וגם לא מדובר ברצף אירועים נפרדים, זעירים, חוזרים ונשנים, אלא מדובר כאן בתנוחה קבועה שגרמה כנראה לאימוץ שרירי הצואר... אימוץ ממושך של שרירי הצואר הוא אנטיתזה של תנועות חוזרות ונישנות" (דב"ע נו/0 - 180 שושנה שוורץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כט 360).

...

לאחר שעיינו בכלל החומר הראייתי המצוי בתיק מצאנו כי לא נדרש הליך הוכחות נוסף ולפיכך הועבר התיק למתן פסק דין.

על רקע ההלכה הפסוקה בחנו את טענות הצדדים ואת המסד הראייתי שהונח בפנינו, והגענו לכלל מסקנה לפיה לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי וכי יש להורות על דחיית התביעה כבר בשלב זה. נבהיר להלן מסקנתנו זו. התשתית הראייתית חקירת התובע במוסד התובע מסר לחוקר המוסד הודעה על פרטי פגיעתו (ההודעה צורפה לכתב ההגנה).

לאור כל האמור, לא שוכנענו כי עבודת התובע הייתה כרוכה בביצוע תנועות חוזרות ונשנות בצווארו באופן שיש בו כדי לבסס את עילת המיקרוטראומה.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, מצאנו כי דינה של התביעה דחייה.

ההליך בבית הדין ביום 23.1.2024 היתקיים דיון במסגרתו העידה התובעת והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר כי פגיעה בעבודה של מבוטח הנה "תאונת עבודה או מחלת מיקצוע", וכל אחת מהאפשרויות מוגדרות אף הן באותו הסעיף, כדלהלן: "תאונת עבודה"- תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו; "מחלת מיקצוע"- מחלה שנקבעה כמחלת מיקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מיקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עסוקו במשלח ידו.

התשתית העובדתית הנדרשת כתנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה מחייבת הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע"[footnoteRef:2].

עוד הדגישה התובעת כי עבודתה מתבצעת בעמידה בממוצע פעם בשבועיים לצורך טפול במטופלים שסובלים מוורטיגו[footnoteRef:9].

] "אנו סבורים, כי אין מקום להרחיב את תורת המקרוטראומה גם לעניין תנוחה, כפי שנפסק בעבר ע"י בית דין זה... בעיניין זה נשוב ונדגיש כי פריצת גדר בנושא תורת המקרוטראומה צריכה להעשות ע"י המחוקק כפי שנקבע בעיניין קורין גל-אור". "ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או לחץ על איבר מסוים אינה באה בגדר של תורת מקרוטראומה"[footnoteRef:11].

...

ברי כי על מנת לבצע את עבודתה של התובעת היא נדרשת להטות את הצוואר, אולם לא מצאנו כי מדובר בהטייה של הצוואר בתדירות החורגת מתנועות המאפיינות כל אדם בעבודתו.

לפיכך, לא מצאנו בעדותה היחידה של התובעת די כדי להניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע.

על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה כבר בשלב זה ללא מינוי מומחה, זאת משלא הוכחה תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי של התובעת בעילת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע.