הכרה בהפרעה לחוליות הצוואר כמיקרוטראומה

ד"ר לי לוי – און, מומחה נוירוכירורג, אשר בדק את המערער ביום 14.02.21, קבע למערער 20% נכות בגין הגבלה בתנועות הצואר לפי פריט ליקוי 37(5)(ב) ו- 10% נכות בגין עדות להפרעה שורשית צוארית לפי פריט ליקוי 31(1)(א) במחצית.

פרופ' מושקוביץ מציין כי הגורם האטיולוגי העשוי לגרום למצבו ובגילו הצעיר יחסית נכון להיום, היא הפגיעה בחוליות ע"ש צוארי (פגיעה נוירוגנית) כאשר פגיעתו בע"ש צוארי במנגנון המקרוטראומה.

הועדה החליטה לשלול קשר סיבתי בין התסמינים האורולוגיים לבין הפגיעה המוכרת תוך שהיא מציינת כי "לא נמצאה פגיעה נוירולוגית בגובה שיכול להסביר קביעת הנוכחות של הקש"ס בין תלונותיו האורולוגיות לבין מחלת המיקצוע...". לטעמי, קביעה זו של הועדה אינה ברורה ולא מנומקת ולא מתיישבת עם עצם ההכרה של המשיב "כאבים ושינויים נווניים בע"ש צוארי". ההכרה של המשיב בשינויים נווניים בע"ש צוארי ללא איבחנה בין החוליות ועל כן לא ברורה הקביעה של הועדה שאין פגיעה בגובה שיכולה להסביר את הקשר הסיבתי, כשההכרה היא בכל ע"ש צוארי וככל הנראה גם בכל החוליות, ללא קשר לגובה ואשר גם מתיישבת עם בדיקות הדימות אשר מדגימות פגיעה לאורך כל החוליות.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים שלהלן: יש לדחות את טיעון המערער בכל הנוגע לחוליות הצוואר, שכן קביעתה הרפואית של הוועדה כי אין פגיעה אורטופדית או נוירולוגית כוללת את כל חוליות הצוואר והעובדה כי הוועדה אינה נוקבת בחוליה מסוימת אינה נדרשת.

על כן, נדחית בקשת המערער להעביר את עניינו לדיון בפני ועדת ערר בהרכב חדש.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שעניינו יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 15.06.22, על מנת שתושב ותדון בשאלת הקשר הסיבתי בין תלונות המערער בתחום האורולוגי לבין הפגיעה המוכרה, תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות דעת פרופ' מושקוביץ בעז מיום 06.05.21.

המשיב ישלם למערער בתוך 30 ימים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

מונחת לפנינו תביעת התובע להכרה בפגיעה בצוארו כפגיעה בעבודה בעילת מקרוטראומה, ולהלן העובדות הרלוואנטיות: התובע עובד זה 33 שנים בחברת החשמל במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע.

שאלה 2 - הנני מפנה אותך למספר מאמרים כדלקמן [פורטו בהחלטה] האם נכון כי על פי המאמרים כמצוטט לעיל מוכר הקשר הסיבתי בין שינויים מבניים בחוליות הצואר לבין עבודה עם כלים רוטטים? האם נכון שעל פי המאמרים הללו יש להכיר בקשר הסיבתי בין עבודת התובע לבין הממצאים שעלו בבדיקת ה-CT ? תשובה: המאמר של Ariens מביע דיעה על קשר סיבתי בין גורמים שונים כולל תנועות צואר ומכשירים רוטטים לתלונה על כאב בצואר.

בקשר להשפעה משמעותית (20% ומעלה), הפנה לרישום רפואי בעיניין התובע, משנת 1985, קודם לתחילת עבודתו לפיו התובע סבל מהפרעה בצואר עם טורטיקוליס, ובשנת 1990, שלוש שנים לאחר תחילת עבודתו, אובחן בצלום דיסקופתיה בחוליות 5-7C. הממצא בשנת 2019, מתאים, בחלקו, למימצא שנימצא בשנת 1990.

...

אולם בניגוד לדר' ציון שמצא בעובדה זו כדי לשלול את ההשפעה המשמעותית, סבר דר' ששון כי היות ולא מצא מאפיינים בתובע שיכולים היו לתרום לליקוי, המסקנה שתנאי עבודתו הם שהשפיעו משמעותית על הליקוי.

חוות הדעת של דר' עידו ציון ודוד אנג'ל מנומקות כדבעי, ולא מצאנו הצדקה לסטייה ממסקנותיהם.

משכך, אין מנוס מלדחות התביעה.

מבוא וסקירת ההליך – הליך זה עניינו תביעה להכרה בקשר סיבתי בין פגיעתו של התובע בצואר לבין תנאי עבודתו בנמל חיפה, ועל בסיס הילכת המקרוטראומה.

עוד קבע המומחה, לגבי סוגיית מאזן ההשפעות (השפעת העבודה מול יתר גורמי הסיכון מהם סובל התובע, ובכלל זה אצל התובע – תעוד לעישון כבד, וכן הפרעה כרונית וממושכת בגב התחתון), כי תורת המקרוטראומה מתקיימת במקרה של התובע, וכי יש לראות בהפרעה הצוארית ממנה סובל התובע כמוחמרת מאופי עבודתו על ציר הזמן לאורך השנים, ושיעור ההחמרה הנו 50%.

אזכיר, כי בהחלטת המינוי נישאל המומחה "מהן המחלה/ות או הליקויים שמהם סובל התובע בצוארו?", ועל כך הוא השיב בבירור, כי התובע "סובל משינויים נווניים בעמוד השידרה הצוארי עם דיסקופטיה צוארית, במספר מרווחים בין חולייתיים" (עמ' 9 לחוות הדעת מיום 9.11.2021).

...

בסיכומו של דבר, המומחה המליץ להכיר בהפרעה הצווארית ככזו שהוחמרה בגין אופי עבודתו של התובע בשיעור 25%.

הכרעת בית הדין – לאחר שעיינתי בטענות ובעמדות הצדדים, אני דוחה את בקשת הנתבע, ואף קובע כי לא היה מקום להגישה.

מדובר בתסמונת המאופיינת על ידי כאבים מוסקולוסקלטליים כרוניים, מופשטים, פרסטזיות, הפרעה בשינה ועייפות ועוד עם הדגמה בבדיקה של נקודות רגישות כואבות – TENDER POINTS, בפזור סימטרי ומפושט בגוף מדובר בתסמונת בה יש העצמה של הכאב על ידי ריגוש יתר של מנגנוני הכאב במוח – CENTRAL SENSITIZATION.

" ביום 23.10.2022 הוגשה חוות דעתו של ד"ר ארז בנדט, במסגרתה צוין, בין היתר, לאמור: "מדובר באשה שנפגעה בתאונת דרכים, במנגנון פגיעה אחורי שמלינה על טינטון שהופיע, על פניו, לאחר התאונה. לא ברור האם ניפתחו כריות אויר בתאונה. באנמנזה במכון פיזיותראפיה, 5 ימים לאחר התאונה, מצוין שלא ניפתחו כריות אויר. במרכז שמיעה רמת אביב, כשנתיים לאחר התאונה, טענה שניפתחו כריות אויר. פתיחת כרית אויר יכולה לגרום לחבלה אקוסטית – עוצמת הרעש בפתיחת כרית אויר יכולה להגיע עד כדי dBSPK 160-170. בית הדין יכול לוודא זאת אם ע"י תצהיר ברור מהתובעת או דו"ח שמאי של הנזק לרכב/תצלומי התאונה. מצד אחד נטען לתאונה בעוצמה ניכרת עם נזק ניכר לרכב וניפוץ זגוגיות ורעש חזק. מצד שני, נראה שלא נפגעה משמעותית ולא נזקקה לפינוי לחדר מיון. טינטון לאחר חבלת צליפת שוט הוא תלונה שכיחה ומוכרת. ההסבר הפתופיזיולוגי לא ברור לחלוטין אך נראה שטראומה ומקרוטראומה לשרירים, ליגמנטים, חוליות ודיסקים בצואר, מתיחה של פגיעה ברצפטורים בחוליות ושרירי הצואר, ופגיעת מתיחה ופגיעה באספקת הדם של חוט השידרה הצוארי עלולים לגרום למשוב עיצבי לגרעיני ומרכזי השמיעה שבגזע המוח ובמרכזי השמיעה ולהוביל לתחושת ה"פאנטום" של טינטון.

ואולם, האנלוגיה אותה מבקשת התובעת לערוך, בין אמירתו של פרופ' רכס בשולי חוות דעתו כי "את תלונותיה המתמשכות לעניין זה יש לראות לדעתי על רקע מצבה הנפשי", לבין ההחלטה אינה במקומה, שכן לא זו בלבד שהמומחה הרפואי מפנה את התובעת לבחון את הדברים במסלול הנפשי שאינו מתחום התמחותו (כפי שאכן פעלה), אלא עליה לפעול במסלול המתאים, קרי לפנות לועדה הרפואית לבדיקה מחדש אשר יבחן האם מדובר בנזק משני למצב הנפשי שכבר הוכר כאמור.

...

טענות הצדדים לטענת התובעת דין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

ואכן, בית הדין נעתר לבקשה ומינה את ד"ר ניר.

לסיכום- לא מצאנו טעם מבורר בסיכומי הצדדים לסטות מחוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית הדין, המצדיקים קביעה הפוכה מזו המופיעה במסקנות חוות דעתם.

אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לפיברומיאלגיה מתקבלת והתביעה בכל הנוגע לטנטון, סחרחורת וכאבי ראש נדחית.

(בקשת התובע למינוי מומחה רפואי נוסף) התביעות שבכותרת מופנות כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 22.7.21 שדחה את התביעה להכרה בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, וכן כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 24.9.20 שדחה את התביעה להכיר בליקוי מסוג תיסמונת תעלה קארפלית כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

המומחה הסביר שאותם מאמרי cross section מצאו שכיחות יתר של הפרעות בצואר בעובדים שהיו חשופים לרטט כל גופי וכן ל- Hand Arm Vibration.

לטענתו המומחה אוחז באסכולה מחמירה והמנוגדת לאסכולה לפיה פוסקים בתי הדין בסוגית הקשר הסיבתי בין תנאי עבודה תוך שימוש בכלים רוטטים לבין פגיעה בחוליות הצואר, כפי שנקבע בעיניינם של עמיתים של התובע (מינהלי עבודה וסגני מינהלי עבודה ברשת המבצעים עבודה זהה לזו של התובע, בין היתר תוך שימוש באותו כלי רוטט – פטיש אויר/ סוגר ברגים חשמלי.

...

הנתבע טען שיש לדחות את הבקשה.

נדחית הטענה שהמומחה אוחז באסכולה רפואית מחמירה או באסכולה כלשהי.

שוני זה בין הקביעות בהליכים השונים מחזק את המסקנה שיש לבחון כל מקרה לגופו, וכן שהמומחה שמונה בהליך כאן אינו דוגל באסכולה מחמירה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.