הכרה בהכנסה שחורה לצורכי פיצויים

התובע נזקק לשלושה ניתוחים בשלוש תקופות אישפוז שונות, תקופות החלמה ממושכות והרבה טיפולים משלימים: פיזיותראפיה וריפוי בעסוק, משכך עותר הוא לפצוי בסך של 300,000 ש"ח. הנתבעת ביקשה להעמיד את סכום הפצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 140,000 ₪ המשקף כפל הפצוי לו היה זכאי התובע לוּ היה מדובר בתאונת דרכים.

בהתאם, בית המשפט רשאי להתרשם ולקבוע כי אדם זכאי לפצוי על בסיס עבודה "בשחור" אולם הנטל להוכחת עבודה שכזו הוא נטל כבד: "הלכה פסוקה היא, כי נוכח העיקרון הנזיקי של השבת המצב לקדמותו, יש להכיר גם בהכנסה שלא דווחה לרשויות המס. לכן, רשאי הניזוק להוכיח את גובה הישתכרותו קודם התאונה, גם אם זו עולה על גובה ההישתכרות עליה דיווח לרשויות המס, למרות חוסר הנוחות והרתיעה של בתי המשפט נוכח טענה מעין זו. ברם, במקרה כזה, שומא על התובע להציג ראיות של ממש בתמיכה לטענתו אשר עומדת בסתירה לדווח לרשויות המס. כך, בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז בע"מ פ"ד יז 2400, נקבע כי רשאי הנפגע לסתור את דיווחיו לרשויות המס, אם עלה בידיו להביא "ראיות שהן נעלות מכל ספק" על גובה הכנסתו האמיתית" (ת.א. (חי) 514/00 אורפלי עצמון נ' ג'ורבאן גבי, פסק דינו של כב' השופט יצחק עמית (כתוארו דאז) פ"ד מיום 12.4.05 ור' גם ת.א. (חי) 355/07 פלוני נ' עיזבון המנוח, פס"ד מיום 13.9.09).

...

אני סבורה כי במקרה זה יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, ובמעוגל אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 30%.

סה"כ, במעוגל, עבור ראש נזק זה לעבר ולעתיד (במעוגל) 205,0000 סוף דבר: סך נזקיו של התובע בגין התאונה מוערכים בסכום של 877,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את הסכום שנקבע בחוות הדעת האקטוארית: 679,104 ₪ ומשכך אני מורה כי הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 197,896 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.

בע"א 523/87 מוריס שחאדה נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ, מג(1) 385 (1989)‏‏, קבע בית המשפט העליון כי "בנסיבות העניין סרב השופט המלומד לראות בהכנסה המוצהרת בסיס לחישובי הפסד השכר של המערער, ובדין עשה כן. מקרה דומה ארע בע"א 226/59, 230[1]. גם שם הובאה הצהרתו של התובע לפני שילטונות המס כראיה לגובה הכנסותיו, ועל כך אמר בית המשפט, בעמ' 2015, מול אות השוליים ו:ב 'להצהרת התובע בפני שילטונות מס ההכנסה על הכנסה של -.400 ל"י לחודש אין כל ערך הוכחתי, היות והיא הוגשה בזמן שתביעת פיצויים זו כבר היתה תלויה ועומדת'. ראה גם ע"א 520/79 [2] שם הובעה דיעה שונה." כמובן, שאין בכך כדי למנוע מהתובעת פיצוי בגין הפגיעה בכושר הישתכרותה בעבר.

לפיכך, אין התובעת זכאית לפצוי בראש נזק זה. כך נקבע גם בע"א 4816/20 יאן לסקוב נ' פלונית (נבו 10.03.2021), בפיסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט עמית: "איני סבור כי היה מקום לפסוק לזכות העיזבון הפסדי פנסיה. גם אם אנו נכונים להכיר בהכנסות 'בשחור' של המנוח כעצמאי, וגם אם נניח שלמרות זאת המנוח היה מחליט 'בשלב זה או אחר לחייו' להפריש כספים לקרן פנסיה, הרי שיש לקחת בחשבון כי ההפרשות לפנסיה של עצמאי מגיעות מכיסו-שלו, והתעלמות מכך כמוה ככפל פיצוי." עזרת הזולת אין חולק שהתובעת לא העסיקה עזרה בשכר, בעלות הגבוהה מזו שנדרשה לה לפני התאונה.

...

מקובלת עלי עמדת הנתבעת, לפיה התובעת קובעת כמה שעות תעבוד מידי חודש, ואם היקף עבודתה פחת עקב התאונה, יש לשקול אם הדבר היה מתחייב של הנכות ממנה היא סובלת, או מבחירה (או אפשרות כלכלית לעשות כן).

בשים לב לנתונים ולשיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי עבור העבר – משך 3.5 שנים – התובעת זכאית לפיצוי בסכום גלובלי המבטא 80% מהחישוב האריתמטי, של 75,600 ₪ (במעוגל), ובערכים להיום (בצירוף שערוך מאמצע התקופה) – 76,000 ₪ (במעוגל).

ריכוז סכומי הפיצויים: הפסדי שכר בעבר 76,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 322,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 150,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 40,000 ₪ כאב וסבל 120,000 ₪ סה"כ 708,000 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 708,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 165,672 ₪ אגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום), הוצאות חוות דעת רפואיות והוצאות האבחון הנוירו-קוגניטיבי (בכפוף להצגת חשבוניות, ובשערוך להיום), והוצאות המומחה הרפואי ורואה החשבון שנפסקו בדיון (בסכום כולל של 4,329 ₪).

על כך הוסף את ההלכה הפסוקה בנוגע לנטל הראייתי הגבוה הדרוש על מנת להוכיח "הכנסה שחורה" שאינה מדווחת לרשויות המס, נטל שלא הורם כלל ועיקר במקרה הנידון.

בנסיבת אלו, ראיתי לפסוק פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בגין הוצאות בהן נשא או יישא בעתיד מעבר לזכאותו מהמל"ל או סל הבריאות, בסך של 5,000 ₪, בגין ראש נזק זה. כאב וסבל התובע זכאי לפצוי בגין כאב וסבל לפי נכות רפואית משוקללת בשיעור של 15% בסך של 22,000 ₪ (במעוגל).

המל"ל הכיר בתקופת אי כושר בת שלושה חודשים ולאחריה בנכות זמנית למשלך חצי שנה נוספת ושילם לתובע בתקופה זו דמי פגיעה, קיצבאות נכות זמנית ומענק נכות בסך כולל של 72,000 ₪ (במעוגל) אותם יש להפחית מכל פיצוי שייפסק לתובע.

...

במאמר מוסגר אציין כי אינני מקבלת טענת התובע לתוספת רכיבי שווי שכר בדמות: טיפים, אוכל במהלך היום במקום העבודה, הנחת עובדים בקניית בשר וכו', המגיעים לשיטתו של התובע לתוספת העולה על 3,000 ₪ מידי חודש בחודשו.

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד: לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 9,187 ₪ ו- 15% נכות תפקודית עד הגיעו לגיל 70 (גיל תוחלת חיי עבודה לעצמאים) כדלקמן:9,187 ₪ X 15% X 157.84 (מ.ה. ל-17 שנים) = 218,000 ₪ (במעוגל).

כאן המקום לציין כי אינני מקבלת את טענת התובע לגיל פרישה 75, מאוחר יותר בחמש שנים ביחס לחזקה הקבועה בפסיקה לעצמאים.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 246,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

בית המשפט הכיר בקיצבת הנכות מהעבודה בסך 7,712 ₪ כנזק בר פיצוי בגדר תביעת התלויה והעזבון, אך קבע כי הקצבה המיוחדת ששולמה למנוח בסך 4,029 ₪ (סכום השווה ל-50% מהקיצבה המאקסימאלית) נועדה לצרכי החזקתו ושיקומו של מי שנגרמה לו נכות בתאונת עבודה, כך שאין להתייחס אליה כמקור הכנסה ולהביאה בחשבון בחישוב הפסד השכר בשנים האבודות.

על אף שברמת העקרון, ההלכה הנוהגת בכל הנוגע ל"הכנסות בשחור" היא שהפיצוי יגזר מההכנסה האמיתית שהוכחה, ואין להעניש את הניזוק ובפרט את התלויים בו בשל חטאיו, היו שהרהרו אחר הלכה זו, בין היתר על מנת שלא יצא חוטא נשכר (וראו פסק דיני בע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית, פסקה 7 והאסמכתאות הנזכרות שם (‏10.3.2021)).

בשל האופי האישי של הקצבה, אין לראות בקיצבה המיוחדת כ"חלף משכורת", ולכן, מן הסתם גם לא ניתן יהיה לראות בקיצבה כ"נכס" המוקנה לנאמן במקרה של פשיטת רגל של הניזוק (להבדיל מפיצוי בגין הפסדי הישתכרות ופגיעה בכושר ההישתכרות של ניזוק המוקנים כיום לנאמן – ע"א 10217/16 ‏ב.ת.ב - בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר (17.1.2019); דנ"א 1996/19 בני קוגן נ' ב.ת.ב - בנייני תעשיה באר-שבע בע"מ )‏11.1.2021)).

...

על רקע כל האמור לעיל, ומכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סד"א, מצאנו להכריע בערעור על יסוד החומר שבכתב שלפנינו, ואקדים ואומר כי דין הערעור להידחות.

סופו של דבר, שמקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא, כי אין לראות בקצבה המיוחדת כחלק מהכנסת המנוח אשר הפסקתה כתוצאה מפטירת המנוח מהווה נזק ממוני בדומה להפסד השתכרות.

עוד אפנה לתקנה 1(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), התשל"ז-1976, המחריגה מהגדרת "הכנסה" קצבה מיוחדת המשתלמת מכוח סעיף 112 לחוק, מה שתומך במסקנה כי המחוקק אינו רואה בקצבה המיוחדת כמקור הכנסה.

ברם, על רקע נסיבותיו של המנוח; גילו; ומחלות הרקע שמהן סבל שאינן קשורות לתאונות, אין לפנינו מקרה "רגיל" של אובדן שירותי בן זוג, ולא מצאתי אפוא להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בעניין זה. אי לכך, דין הערעור להידחות גם בנקודה זו. סוף דבר, הערעור נדחה.

בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה לצרכי חישוב הפסדי שכרו לעבר התובע עותר בסיכומיו בדרישה להכיר לו בתקופה שקדמה לתאונה (בין מאי 2018 ועד ספטמבר 2019), בבסיס שכר של 7,000 ₪, בטענה "להכנסה שחורה" ובלתי מדווחת אותה קיבל במשך כל התקופה הזו.

באשר לפצוי בגין עזרת הזולת לעתיד- בהעדר העסקה בשכר הלכה למעשה ולנוכח טיבן וטבען של הנכויות והשפעתן המינורית, אם בכלל, על התיפקוד בחיי היוממיום והפעולות הנדרשות בעבודות משק הבית, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי כלשהוא לעתיד בראש נזק זה. הוצאות רפואיות, נסיעה וניידות התובע עותר לפצוי בגין הוצאות שנגרמו לו לצורך נסיעות לטיפולים והוצאות רפואית בעלות של 50,000 ₪.

...

על רקע האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסעיף 8 לסיכומיה, לפיה "אין הכרח לחקור את המומחים ודי בנתונים העומדים בפני בית המשפט על מנת להתערב בקביעות". בכל הכבוד, גם אם לצורך הדיון נצא מתוך הנחה כי המומחים הרפואיים או מי מהם הוטעו וקבעו את אשר קבעו על בסיס מסד נתונים עובדת שגוי, יש לעמת אותם עם המסד הנכון, כך על פי הנטען, לתת להם הזדמנות להסביר את קביעותיהם חרף אותו מסד נתונים סותר, כך לטענת הנתבעת ולברר מולם בצורה ישירה ובלתי אמצעית, בין אם בחקירה נגדית ובין אם באמצעות משלוח שאלות הבהרה, כיצד, אם בכלל, הייתה משתנה קביעתם בנוגע לשיעור הנכות הרפואית.

תשובת התובע כי לא ידע שעליו להביא ראיות ועדויות כדי לתמוך בגרסתו להכנסה שחורה אינה מקובלת עלי, קל וחומר כאשר עסקינן בתובע מיוצג.

באתי למסקנה כי בתקופת ההחלמה בה שהה התובע על כל המשתמע בקשר למצב תפקודי לאחר שברים ברגל ובמרפק, יש לפצותו בסכום גלובלי בסך 15,000 ₪.

כאב וסבל מקוזז כנגד ה"ע סה"כ: 217,000 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 217,000 ₪.